שוב בעזה עם הגדוד שפרץ ראשון: "אהבת הארץ לא מספיק, צריך גם אחריות לגורלה"

3 שנים לאחר תחילת התמרון הקרקעי בעזה, יואב קרן והצלם גדי קבלו חזרו אל לוחמי גדוד 9 של חטיבה 401, שמוצבים כיום בין חאן-יונס לרפיח, 8 ק"מ מהגבול. "בזכות העובדה שצה"ל נמצא כאן התושבים יכולים לשוב לבתיהם, לחגוג את החגים בבטחה ולעבוד את האדמה עד התלם האחרון", אומר המג"ד סא"ל ר'. בגילוי לב מדברים ר' וחבריו על ההקרבה, הסיפוק – והסכנה

ביום שישי, 13 באוקטובר 2023, הגענו אל שטחי הכינוס של חטיבה 401 בעוטף. בין הטנקים פגשנו את איתן, חייל בודד מאוסטרליה, שהתכונן עם חבריו לכניסה הקרקעית לעזה. "מלחמה זה דבר מורכב ואנחנו מבינים שלא כולם יחזרו", אמר.

איתן ראה את המציאות בעיניים מפוכחות. 58 לוחמים איבדה חטיבה 401 במהלך התמרונים בעזה ובלבנון, בהם המח"ט אל"מ אחסאן דקסה ז"ל ומפקד גדוד 52, סא"ל דור בן שמחון ז"ל (דב"ש). רבים נפצעו בלחימה, בהם מחליפו של אחסאן, אל"מ מאיר בידרמן.

בשעה שהסתובבנו בשטח הכינוס ושוחחנו עם החיילים והמפקדים, בימים שאחרי השבר הנורא, ר' ישב במפקדה הקדמית של אוגדה 162 ותכנן לפרטי פרטים את התמרון בעזה. הוא היה אז ראש מדור תכנון אופרטיבי באג"ם האוגדה. שלוש שנים אחר כך, סא"ל ר' הוא מפקד גדוד 9 של חטיבה 401, שיושב כעת בדרום הרצועה.

הצק"ג שלו (צוות קרב גדודי) כולל פלוגת טנקים, פלוגת חי"ר במילואים, פלוגת הנדסה ופלוגת סיוע מנהלתי. המשימות שמוטלות היום על מפקד גדוד טנקים ועל מפקד גדוד חי"ר הן כמעט זהות. "ההבדל היחיד בינינו הוא שאני נוסע בטנק, ומג"ד החי"ר נוסע בנמ"ר", מסביר סא"ל ר'.

אנחנו עומדים על סוללת העפר שמקיפה את מוצב עציוני, כשמונה קילומטרים בעומק הרצועה. מולנו הקו הצהוב, שמסומן בקוביות בטון המהוות גם מכשול. גדוד 9 מחזיק את מסדרון מורג, החוצץ בין רפיח לחאן-יונס. מי שינסה לעבור בין שתי הערים, ייתקל בכוחות צה"ל.

חטיבה 401, וגדוד 9 בתוכה, הייתה הראשונה שפרצה לעזה בתחילת התמרון, לפני שלוש שנים בדיוק. אחרי שנתיים של לחימה ברצועה עברה החטיבה ללבנון והשתתפה בתמרון שהתקיים במסגרת "שאגת הארי". ר', שנמצא בתפקידו כשלושה חודשים, קיבל את הפיקוד על הגדוד בראס אל-ביאדה, צפונית לראש הנקרה.

הוא בן 34, מתגורר בראש העין, נשוי לסא"ל מ', גם היא קצינה בקבע, ואבא לאלון בן הארבע ולסהר בן שנתיים, שנולד בעיצומה של המלחמה ("הצלחתי להגיע ללידה").

לפני כחודשיים חזרה החטיבה לדרום רצועת עזה, ומאז הם כאן. "אנחנו מבצעים משימת הגנה מהקו הצהוב ועד לגבול וחוצצים בין האויב לבין יישובי דרום העוטף", מסביר ר', "בזכות העובדה שצה"ל נמצא כאן, בעומק השטח, התושבים יכולים לשוב לבתיהם, לחגוג את החגים בבטחה ולעבוד את האדמה עד התלם האחרון. אותי זה מרגש מאוד". לא מדובר מבחינתו בסיסמאות ריקות מתוכן: אחותו של המג"ד עברה לאחרונה עם משפחתה לקיבוץ מגן שבמועצה האזורית אשכול, שם גדל בעלה.

איתנו על הסוללה עומד סרן א', מפקד פלוגה ל' (להב) של גדוד 9. הוא בן 25, מרחובות, נשוי טרי. א' נפצע בתמרון בעזה מרסיסי RPG וחזר להילחם כעבור שלושה שבועות. "כשאתה עובד כל כך קשה ורואה את התוצאות, שאנשים מרגישים בנוח לחזור לבתים שלהם, אתה מרגיש סיפוק, שעשית עבודה טובה", הוא אומר. לא כולם, חייבים לומר. רבים מתושבי העוטף, במיוחד ביישובים שספגו מכה קשה, עדיין מפונים. חלקם לא יחזרו לעולם.

ההגנה, מדגיש המ"פ, אינה מסתכמת בישיבה במוצבים. "אנחנו מפגינים נוכחות במרחב, יוצאים עם הטנקים, עוברים ליד הקו הצהוב, מבצעים ירי", הוא מתאר. הגדוד עוסק גם באיתור ובהשמדת מנהרות, שעדיין קיימות בשטח.

מה שאין כאן זה בתים ותושבים פלסטינים. מסדרון מורג ריק מאדם וכמעט כל הבתים שהיו באזור – נהרסו. גם רפיח הסמוכה נחרבה כליל. מי שעובר את הקו הצהוב הוא מבחינתם אויב, אלא אם מדובר באישה או בילד. "אנחנו לא יורים בנשים וילדים", מדגיש המג"ד את מה שאמור להיות מובן מאליו.

מוצב עציוני נמצא בתנופת בנייה והכנות לחורף. מנופים פורקים מבנים יבילים ממשאיות. צה"ל הולך ומשתקע בשטח, ונראה שהוא כאן כדי להישאר. "מגיע לפה אפילו רופא שיניים כדי לטפל בחיילים, ובעזרת השם יגיע גם פיזיותרפיסט", מספר סרן א'.

בעמדת התצפית הסמוכה עומד מילואימניק מפלוגת החי"ר. הוא אינו מזהה את המג"ד, שכנראה צעיר ממנו. "אם סיימתם לדבר, תרדו מהסוללה", אומר לוחם המילואים, "אתם חשופים לאויב. שלא יירו עליכם, חס וחלילה".

"עוד לא סיימנו, תודה", אומר לו המג"ד ומבהיר לנו: "אם הייתה סכנה ממשית, לא הייתי מעלה אתכם לכאן".

בדרך חזרה לגבול אנחנו עוברים במוצב רגבים, שבו יושבת פלוגת הנדסה מגדוד 601, שמסופחת לגדוד 9. על קיר חדר האוכל תלויים דגלים עם תמונותיהם של שניים מלוחמי הגדוד שנפלו במלחמה: סמל נהוראי לייזר ז"ל מאילת, שנהרג בלבנון, וסמל ישראל נתן רוזנפלד ז"ל מרעננה, שנהרג בג'באליה.

אנחנו עולים עם המג"ד אל גג המוצב, שהוא למעשה בניין מגורים שנותר על תילו. הוא מצביע מזרחה, אל עבר יישובי העוטף שנראים באופק. "בצד הישראלי אפשר לראות את סופה, חולית, כרם שלום, ניר עוז. זה ממחיש לחיילים שלי למה הם נמצאים פה", הוא אומר.

מג"ד 9 מייחס חשיבות רבה לקשר עם תושבי העוטף – מפגישות עבודה עם הרבש"צים ועד לפעילות התנדבותית בקהילות: "לפני שמחלקה יוצאת הביתה, החיילים מתגייסים לסייע לחקלאי העוטף בעבודתם בשדות ובמטעים. וגם זה ממחיש להם את ה'למה'".

סא"ל ר' וסרן א' יודעים היטב את המחיר. שניהם איבדו חברים, מפקדים ופקודים. "כשאחסאן נפל, הייתי לא רחוק משם", מספר א', "אספנו את הפלוגה ואמרנו לחיילים: 'המח"ט נהרג, מונה לו מחליף ואנחנו ממשיכים במשימות שלנו לאורו של המפקד'. כשהלוחמים מבינים שהמפקדים שלהם נמצאים קדימה, לוקחים סיכון ולפעמים גם משלמים את המחיר כדי לבצע את המשימה – הם מבינים שהם לא לבד".

סא"ל א' היה בחפיפה לקראת כניסתו לתפקיד כשדב"ש נהרג בלבנון. "דור ייצג בדיוק את הדבר הזה, של פיקוד מלפנים, של להיות עם האנשים שלך בנקודות החיכוך, ברגעים הכי קשים, איפה שצריך מפקד שיקבל החלטות", הוא מספר.

כשאשתך שומעת שמג"ד מקביל אליך נהרג, ויודעת שגם אתה נמצא בחזית, מה היא אומרת? "היא מבינה היטב את הסיכון ומה עלול לקרות. זה לא נסתר מעיניה ואנחנו לוקחים את זה בחשבון. אני יכול רק להגיד לך את מה שאני אומר תמיד לחיילים שלי: 'לא מספיק לאהוב את הארץ הזו. צריך גם לשאת באחריות לגורלה'".