רצח גאון: יעקב פרנס
הביוכימאי היהודי-פולני יעקב פרנס, ממגלי תהליכי פירוק הסוכר בשריר, נעצר ביום הולדתו ה-65 במסגרת רדיפת הוועד היהודי האנטי-פשיסטי בברית המועצות, ומת למחרת בחקירה הראשונה
לאחר יישום הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, האוכלוסייה היהודית בברית המועצות גדלה בכשני מיליון בני אדם. כיבוש מערב אוקראינה, מערב בלארוס, המדינות הבלטיות, בסרביה ובוקובינה הצפונית הביא לכך שמספר היהודים בברית המועצות הגיע לחמישה מיליון. כתוצאה מחלוקת פולין בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית בספטמבר 1939, עבר לשליטת ברית המועצות שטח שבו חיו בין 1.2 ל-1.3 מיליון יהודים, ומתוכם יותר מ-100 אלף חיו בלבוב – כשליש מאוכלוסיית העיר. יחד עם יהודי לבוב הצטרף לברית המועצות יעקב פרנס, פרופסור ומנהל מכון הכימיה הרפואית באוניברסיטת לבוב. הוא הקים את המכון הזה וניהל אותו משנת 1920 עד 1941.
תלמידו של וילשטאטר
יעקב קרול פרנס נולד ב-28 בינואר 1884 בעיר טרנופול שבאזור לבוב, למשפחה יהודית. הוא סיים את בית הספר הטכני הגבוה בברלין-שרלוטנבורג (1904), והמשיך את לימודיו בשטרסבורג (1905) ובציריך (1907-1906), שם היה תלמידו של חתן פרס נובל לכימיה ממוצא יהודי, ריכרד וילשטאטר. בשנת 1907 הגיש פרנס את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת מינכן. משנת 1913 היה מרצה באוניברסיטת שטרסבורג, ובשנת 1916 מונה לראש הקתדרה לכימיה פיזיולוגית באוניברסיטת ורשה. בשנת 1920 עבר ללבוב, ושם ייסד אסכולה של ביוכימאים פולנים.
פרנס נשאר בברית המועצות לאחר סיפוח מערב אוקראינה אליה. הוא היה מדען בעל שם עולמי ויכול היה למצוא עבודה בכל אוניברסיטה מערבית, אבל לא רצה לעזוב את תלמידיו הרבים בלבוב. בשנות מלחמת העולם השנייה (1943-1941) שהה כפליט בעיר אופה שבמערב הרי אורל. הוא הקים את המכון לכימיה ביולוגית ורפואית של האקדמיה למדעי הרפואה של ברית המועצות והיה מנהלו הראשון (1944 – מאי 1948).
הביוכימיה של השריר
עבודותיו העיקריות של פרנס מוקדשות לחילוף החומרים של פחמימות בתאים ולתהליכים האנזימטיים העומדים בבסיס כיווץ השרירים. בשנת 1935, בשיתוף עם המדען הפולני תדיאוש ברנובסקי, גילה את תהליך פירוק הגליקוגן בהשתתפות חומצה זרחתית (פוספורוליזה). הוא נתן ניתוח תיאורטי של מנגנון הגליקוליזה והתסיסה הכוהלית ושל הקשרים בין תגובות הגליקוליזה לתהליכים אחרים בשריר. בזכות עבודות אלה נקרא אחד המסלולים המרכזיים של חילוף החומרים בתא "מסלול אמבדן-מאיירהוף-פרנס". פרנס היה מחלוצי השימוש באיזוטופים בביוכימיה בברית המועצות. הוא נסע לאירופה ושיתף פעולה עם אוניברסיטאות קיימברידג', נאפולי, שטרסבורג, גנט וציריך.
ב-8 במאי 1942 נבחר פרנס לחבר מן המניין של האקדמיה למדעים של ברית המועצות, במחלקת מדעי החיים (ביוכימיה). באותה שנה זכה בפרס סטלין מדרגה ראשונה, וקיבל את עיטור לנין ואת עיטור דגל העבודה האדום. בשנת 1943 היה ממייסדי האקדמיה למדעי הרפואה של ברית המועצות, ובשנת 1944 נבחר לחבר מן המניין בה. באותה שנה, 1943, ארגן את המעבדה לכימיה פיזיולוגית של האקדמיה למדעים של ברית המועצות ועמד בראשה. הוא היה חבר באקדמיה הגרמנית למדעי הטבע "לאופולדינה", חבר מקביל באקדמיה הפולנית למדעים, ודוקטור לשם כבוד של הסורבון ושל אוניברסיטת אתונה.
זר בחברה הסובייטית
פרנס הפך למוקד משיכה לביוכימאים מכל רחבי ברית המועצות. בסמינרים המדעיים הקבועים שלו נדונו בעיות עמוקות של חילוף החומרים ברקמות ושל הביוכימיה של כיווץ השרירים, ופרנס הפתיע את המאזינים בידענותו ובמקוריות השערותיו. עם זאת, לפי עדויות של אנשים שסבבו אותו, הוא נשאר זר בחברה הסובייטית.
תלמידתו, פרופסור יבגניה רוזנפלד, נזכרה כי המדען, שעבד שנים רבות באירופה, התפלא בכנות על האבסורדיות של כמה מהמנהגים הסובייטיים: "פרנס לא הבין את המאפיינים של חיינו. אותו, למשל, מאוד הפתיע הרעיון של תכנון המדע. במועצה המדעית הוא יכול היה לשאול בתמיהה: 'איך אפשר לתכנן תגלית? מתברר שכולם רושמים בתוכנית את מה שכבר נעשה, אבל מה הטעם בזה?' … כאשר במכון, בעקבות רפורמת הכסף של שנת 1947, אורגנה [על-ידי השלטונות] אסיפה כדי להביע תמיכה באירוע זה, פרנס, מנהל המכון, נאם ושאל: 'למה צריכים את הרפורמה הזו? אם כדי שאנשים, כמו שאומרים אצלנו בפולין, יהדקו את חגורותיהם, אז הביוכימאים צריכים לחשוב אם זה יוביל להפחתת כמות החלבונים, השומנים והפחמימות מתחת לרמה הנדרשת לתזונת האוכלוסייה'". נאומיו לא התאימו לחשיבה הסובייטית.
פרנס היה חבר בוועד היהודי האנטי-פשיסטי, שגייס בארצות הברית סכומי כסף עצומים לקרן לניצחון הצבא האדום על הנאצים.
ב-17 באוקטובר 1947 ביקש פרנס לשחררו מתפקיד מנהל המכון שהקים, שכן באותה תקופה היה חולה סוכרת קשה וסבל מאי-ספיקת לב. הצו על שחרורו מתפקידו נחתם ב-28 במאי 1948. האנשים שסבבו את המדען ציינו את מצבו הנפשי והגופני הקשה. הוא ביקש רשות לעזוב לפולין, מכיוון שלא הצליח להסתגל למסגרות האידיאולוגיות הנוקשות של המדע הסובייטי. הוא לא הפך לאדם סובייטי. המדינה הזאת הייתה זרה לו, והיא השיבה לו באותו מטבע: הוא היה זר לה.
פירוק הוועד היהודי האנטי-פשיסטי
הוועד היהודי האנטי-פשיסטי היה ארגון ציבורי שנוסד בברית המועצות בשנת 1942 במטרה לגייס תמיכה פוליטית וכלכלית בקרב יהדות העולם למאבק בנאציזם. הוועד עסק גם בגיוס כספים לצורכי הצבא האדום ובתיעוד פשעי השואה. הוא תרם רבות לביטחון ברית המועצות, אבל קיומו של גוף ציבורי יהודי במדינה טוטליטרית היה בלתי אפשרי.
ב-20 בנובמבר 1948 פורק הוועד בהחלטת הלשכה של נשיאות מועצת השרים של ברית המועצות, ונסגר "כמרכז תעמולה אנטי-סובייטית". הסיבה לפירוקו הייתה חשש השלטונות מהעצמאות הגוברת של הוועד, מקשריו עם המערב ומרעיון הקמת מדינה יהודית עצמאית בישראל. הרדיפות התרחשו במקביל לתחילתו של הקמפיין הממשלתי האנטישמי – המאבק ב"קוסמופוליטיות חסרת השורשים". סטלין נקט קו של בידוד ברית המועצות מהמערב וחיזוק הלאומנות הרוסית, והחיים הציבוריים היהודיים העצמאיים שניהל הוועד החלו להתפרש כאיום על מונופול המדינה.
בתחילת 1949 נעצרו כמה עשרות מחברי הוועד. ביום הולדתו ה-65, 28 בינואר 1949, נעצר גם פרנס, במסגרת גל המעצרים של חברי הוועד שנמשך בין 13 ל-28 בינואר 1949. הוא נעצר "על ביצוע פעילות ריגול נגד ברית המועצות לפי הוראת מדינה זרה".
האויב המושלם
יעקב פרנס היה לכאורה אויב מושלם מבחינת השלטונות הסובייטיים: חמישים וחמש שנות חיים מחוץ לברית המועצות, קשרים בינלאומיים רחבים, מוניטין בינלאומי מצוין וקשר עם יהדות העולם. הוא לא השלים עם המציאות הסובייטית. השלטונות רדפו את המדענים במדינתם, כי המדע הבסיסי היה חשוב להם הרבה פחות מהאידיאולוגיה הדוגמטית שלהם, וכי בקרב הקהילה המדעית היה סיכוי לא קטן למצוא אנשים בעלי חשיבה עצמאית וביקורתית. השלטונות לא אהבו ולא ידעו להעריך את הביוכימאי הדגול, את היהודי, ובפרט את היהודי הזר, ה"אאוטסיידר" של החברה הסובייטית.
פרנס היה נציג האליטה המדעית האירופית, אינטלקטואל משכיל ופוליגלוט, שגדל באוניברסיטאות מערב אירופה ועבד בפולין העצמאית. יליד אוסטרו-הונגריה, שחונך במסורות התרבות האירופית וחבר באקדמיות זרות יוקרתיות, מצא את עצמו בברית המועצות כמדען בעל שם עולמי, אך יוצא דופן בזרותו ובניכורו מהחברה הסובייטית. הוא היה בורגני בארץ הפרולטריון הנלחמת בבורגנות. פרנס נקלע לעולם של אנטי-מדע.
אולם השלטונות הסובייטיים טעו, כי פרנס לא התאים למשפט הראווה האנטישמי שתכננו: בשל מצבו הגופני הקשה הוא מת מהתקף לב בכלא הפנימי של משרד הביטחון של ברית המועצות במוסקבה, למחרת מעצרו, במהלך החקירה הראשונה, ב-29 בינואר 1949. השלטונות טעו כשבחרו בו כאויב שאפשר להציג במשפט ראווה לצורכי התעמולה האנטי-מערבית, כי בריאותו הייתה חלשה מכדי לעבור את גיהינום העינויים של מכונת הרדיפות הסובייטית.
מוות שהוסתר
עובדת מותו של המדען הוסתרה זמן רב, והחבילות שאשתו שלחה לו נמשכו עוד כמה שנים. אשתו לא נעצרה, אך פונתה לדירה משותפת (קומונלית), ודירתו הגדולה של פרנס נחתמה מיד לאחר מעצרו. גורל הארכיון שלו אינו ידוע, ומקום קבורתו לא פורסם. ב-3 באפריל 1954 פורסם צו סגירת התיק הפלילי נגד יעקב פרנס "מחוסר הוכחות לעבירה פלילית".
שאלות ותשובות
מה הייתה תרומתו של יעקב פרנס לביוכימיה?
פרנס חקר את פירוק הסוכרים בשריר. עם תדאוש ברנובסקי הוא גילה כיצד גליקוגן מתפרק בתגובה שבה משתתף פוספט. מסלול אמבדן–מאיירהוף–פרנס, הקרוי על שמו ועל שם שני חוקרים נוספים, הוא המסלול העיקרי של הגליקוליזה.
מדוע נעצר יעקב פרנס?
פרנס היה חבר בוועד היהודי האנטי־פשיסטי. לאחר שהשלטונות הסובייטיים פירקו את הוועד, הוא נעצר בגל המעצרים של חבריו בינואר 1949 והואשם בריגול.
מה קרה לפרנס לאחר מעצרו?
הוא מת בכלא במוסקבה ב־29 בינואר 1949, יום לאחר מעצרו, במהלך חקירתו הראשונה. דבר מותו הוסתר במשך זמן רב.
עוד בנושא באתר הידען
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.