רבבות ישראלים יטוסו ארצה להצביע: "7/10 זעזע את כולם, הם רוצים לבוא ולהשפיע"

בדיון בוועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות", עלו מחלוקות סביב הקול של הישראלי שמתגורר בחו"ל - ועל אופן ההצבעה שלו בבחירות. "מדינות אחרות מצביעות בדואר או במערכת ממוחשבת, ישראל נשארה ב-1948", אמר נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. "יש דרכים לתקן את זה"

ועידת "האנשים של המדינה" מאורגנת על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות" בשיתוף נותני חסות

שבועיים בדיוק נותרו לבחירות, ועשרות אלפי ישראלים שמתגוררים בחו"ל ומוכנים לשלם כסף מתכננים להגיע במיוחד ארצה ולפקוד את הקלפיות ב-27 באוקטובר. בפאנל מיוחד בוועידת "האנשים של המדינה", ועידת הדגל של ynet ו"ידיעות אחרונות", שוחחו יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, יהונתן בר שדה, נשיא FLY & VOTE, AID Coalition, וירון דקל, פרשן פוליטי ולשעבר ראש משלחת הסוכנות היהודית לקנדה, על ההיבטים של הנושא, המחלוקות וההשפעה של 7/10.

בר שדה נשאל בפתח הדיון אם העובדה שישראלים משלמים כסף רב כדי לטוס ולהצביע מעידה על יחס שונה לבחירות הנוכחיות ביחס לבחירות קודמות. "היחס של ישראלים שגרים בחו״ל תמיד היה חם, וראינו את זה ב-8 באוקטובר 2023, כשאנשים עלו על מטוסים, באו ושירתו במילואים", אמר. "ישראלי ממוצע שחי בחו"ל, דבר ראשון שהוא עושה בבוקר הוא פותח את העיתון, בלילה הוא רואה חדשות ובין לבין הוא חי את ישראל בזמן אמת".

בר שדה סיפר כי לפני כמה חודשים עלה מסקר שערכו בארגון שהוא מוביל, ולפיו 22% מהישראלים שגרים בחו"ל רואים בבחירות הקרובות בחירות "קריטיות". "מה שאתה רואה למעשה זה השתקפות של ציבור ישראלי, אותו אלמנט של קריטיות", הסביר.

דקל הצביע על הסיבות שמובילות ישראלים שגרים בחו"ל להגיע ארצה לבחירות: "7 באוקטובר חידד מאוד את האכפתיות. מה שזעזע את החברה הישראלית ואת מדינת ישראל פנימה זעזע גם את הקהילות היהודיות בחו״ל ואת הישראלים שגרים בחו״ל, ולא חשוב אם הם גרים שם ארבעה חודשים או 40 שנה. לכל אחד יש קרובי משפחה, חברים, מכרים, והשבר הזה, הטבח והמלחמות, נגעו בכל ישראלי וגם בהם. 'מדד אכפתיות' עלה בצורה דרמטית, ולכן אנחנו רואים את התנועה הזאת להגיע".

דקל הוסיף: "אני לא אוהב את הכותרות על 'הבחירות הגורליות ביותר במדינה', אבל אני חושב שכולנו יכולים להסכים שאלה בחירות מאוד משמעותיות, ראשונות אחרי 7/10. ממשלת ימין הכי ימנית מאז קום המדינה, ראש ממשלה שמכהן את הזמן הארוך ביותר והוא שנוי במחלוקת, אם נרצה או לא. קח את האכפתיות ואת התחושה הלגיטימית שאלה בחירות משמעותיות, ותקבל את הרצון לבוא ולהשפיע".

הדיון עסק גם בשאלת אופן ההצבעה והאם יש לאפשר הצבעה מרחוק, כמו גם על החיוב להגיע ולהצביע בקלפי בארץ. בר שדה סבור שיש לשנות את ההליך: "זה התאים לשנות ה-50, כשהעבירו את החוק. יש כיום אנשים שלא עוזבים את המדינה אלא נוסעים. המציאות השתנתה ולא מתייחסים לאנשים כיורדים, אלא ישראלים שבמקרה הבית שלהם נמצא בחו״ל".

בר שדה נזכר בתקופת לימודיו בירושלים, והפציר לשנות את הפרוצדורה: "איש לא אמר לי שאסור לי להצביע בתל אביב". הוא הוסיף: "היום אני עולה על מטוס וטס ללימודים לכמה שנים ואי אפשר להגיד שרק בגלל זה שאדם נסע הוא איבד את הזיקה לישראל. למשל אדם נסע להשתלמות ל-10 שנים וחוזר כל שנה למילואים, מישהו יגיד שלא מגיע לו להצביע?".

פלסנר, שנשאל על עמדת המכון הישראלי לדמוקרטיה, הבחין בין שני סוגי אוכלוסיות של ישראלים בחו"ל. הוא הסביר כי לפי הנתונים, בחו"ל מתגוררים בין 700 אלף למיליון אזרחים ישראלים. "זו אוכלוסייה מאוד משמעותית, ויש לנו אינטרס לאומי עליון להדק את הקשר הזה. אבל בין זה ובין לתת זכות הצבעה גורפת, אני לא חושב שזה על הפרק".

לדבריו, מי שהעתיק את מגוריו לחו"ל, "גם אם הוא עדיין קשור רגשית לישראל זה אחלה, בואו נשמור על קשר. זה לא נכון להעניק להם את זכות ההצבעה". לעומתם יש "ישראלים שנמצאים עכשיו בחו״ל אבל ישראל היא עדיין מרכז חייהם. אולי הם בטיול גדול אחרי צבא, נסעו ללימודים, להשתלמות, לפוסט דוקטורט". כאן, לדבריו, היחס שונה.

עוד אמר פלסנר כי ישראל נמצאת בקצה הקיצוני של הסקאלה בעולם הדמוקרטי מבחינת אופן ההצבעה. "בעולם יש מנעד שלם ואנו יחסית בצד קיצוני. זה ריתוק לקלפי". דקל הוסיף: "אנו קצת מפגרים טכנולוגית. מדינות אחרות בעולם מצביעות או בדואר או במערכת ממוחשבת. הן התקדמו וישראל נשארה ב-1948." פלסנר סיכם: "יש דרכים לתקן את זה. צריך לאפשר הצבעה גם לישראלים שבמקרה נמצאים בחו"ל".

הדיון עבר לשאלה אם ואיך לשנות את החוק. דקל ציין שהמחוקק הוא הריבון ויכול היה לקבוע שמי שניתק את תושבותו, כלומר הפסיק לשלם מיסים וביטוח לאומי, לא יוכל להצביע, אך לא עשה זאת. לדבריו, כל חקיקה בנושא צריכה להתבצע בהסכמה ולא "על חודם של 61 קולות". בר שדה הזהיר מקריטריונים שנראים אובייקטיביים, כמו מספר שנים בחו"ל, ושאינם מבטאים באמת ניתוק זיקה.

לדבריו, מי שיוצא לעשור של השתלמות וחוזר כל שנה למילואים לא צריך לאבד את זכותו, והשאלה היא גם מה יהיה דינה של אשתו. פלסנר סיפר שהנושא היה פוליטי מאז ומתמיד, ולכן לא קודם: ח"כ שולמית אלוני ניסתה לעשות זאת בשנות ה-80, ב-2015 ראש הממשלה בנימין נתניהו הכניס אותו להסכמים הקואליציוניים מתוך הנחה שיועיל לליכוד, ובעקבות זאת קמה ועדה ציבורית שהציעה שמי שישראל היא עדיין מרכז חייו יוכל להצביע.

הוועדה הציעה גם קלפי בנתב"ג שבועיים לפני הבחירות לחיילים ולתיירים. פלסנר הזהיר מפתיחה גורפת מדי, שבה "יושבים בסן פרנסיסקו על המים ומחליטים" בשאלות של חיים ומוות. דקל השיב שלמי שיושב שם יש אולי אחיינים בצפון או נכדים באופקים, ופלסנר ענה: "אז שיבואו ויצביעו". דקל העיר שזה מה שהם עושים היום.

באשר לשאלה אם הגעת הישראלים מייצגת צד אחד פוליטי, דקל אמר שלפי הנתונים ההתפלגות בקרב ישראלים בחו"ל דומה לזו שבארץ, אך הפעם מי שמגיעים הם בעיקר ליברלים שרוצים לשנות את המפה הפוליטית, ולכן הליכוד מודאג. לדבריו, מנדט או מנדט וחצי "משמעותיים מאוד" כשמדובר במרוץ פוליטי כה צמוד, כאשר לפי הסקרים הגושים נעים בגבול שבין הקואליציה לאופוזיציה.