"יזם שגר בפנטהאוז" ישלם 30 אלף שקל בחודש לזוג שלא יכול להיכנס לדירתו בבניין

זוג עם ילדים רכשו דופלקס ב-9 מיליון שקלים בת"א, אך טופס 4 התעכב והקבלן איחר במסירה. בהחלטה יוצאת דופן ביהמ"ש חייב את היזם והחברה שלו לשלם עשרות אלפי שקלים בכל חודש לרוכשי הדירה שמסירתה התעכבה ב-20 חודשים, עוד לפני שניתן פסק דין בתביעה
20 חודשים אחרי שהיו אמורים להיכנס לדירת הדופלקס שרכשו ב-9 מיליון שקל בתל אביב, זוג הרוכשים עדיין לא נכנס אליה. כעת, בית המשפט הורה ליזם ולחברה בבעלותו לשלם להם 30 אלף שקל בכל חודש עד לקבלת אישור אכלוס ומסירת הדירה כדין.
מדובר בהחלטה עקרונית ויוצאת דופן, במסגרתה קיבל בית משפט השלום בכפר סבא בקשה לסעד כספי זמני, והורה לחברה יזמית ולבעל השליטה בה לשלם את הפיצוי על איחור במסירה, וזאת במהלך ניהול התביעה העיקרית וטרם מתן פסק דין סופי. השופטת הבהירה כי הסעד הזמני אינו חופף לתביעה העיקרית, שכן הוא חל מכאן ולהבא בלבד, ואינו עוסק בפיצוי בגין 20 חודשי העבר שיידונו בהליך העיקרי.
ההחלטה ניתנה ביום חמישי האחרון על ידי השופטת חגית בולמש בבקשה שהגישו זוג רוכשי הדירה, נגד חברת "בראשית השחר השקעות ונכסים דיזינגוף 27 תל אביב", ונגד מנהלה ובעל השליטה בה.
מפרטי ההחלטה עולה כי ב-18 ביוני 2024 התקשרו התובעים, זוג גברים עם ילדים משותפים, בהסכם לרכישת דירת דופלקס בפרויקט תמ"א 38/2 בתל אביב, תמורת 9 מיליון שקל כולל מע"מ. מועד המסירה החוזי נקבע ל-18 בפברואר 2025, ועד כה טענו הרוכשים כי שילמו 8.1 מיליון שקל (כ-90% מהתמורה) ישירות לחשבון הליווי של הפרויקט.
אלא שהתובעים טענו באמצעות עו"ד ליאור הר-צבי ממשרד עו"ד לוי טילר, נרדיה, הר צבי, ברא"ז ושות', כי מאז מועד המסירה המיועד חלפו כ-20 חודשים, ולבניין טרם ניתן אישור אכלוס (טופס 4) מעיריית תל אביב. התובעים טענו כי רכשו את הדירה בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל" מתוך צורך דחוף בדירה ממוגנת עם ממ"ד עבור ילדיהם הקטינים, וכי נאלצו למצוא פתרונות דיור זמניים במהלך שני סבבי לחימה מול איראן. לדבריהם, הם מסרבים להתגורר בדירה ללא אישור אכלוס כדין, ומאחר שאינם יכולים למכור את דירתם הנוכחית ולעבור לדירה החדשה, הם נושאים בעלויות מימון חודשיות כבדות של כ-25 אלף שקל בגין הלוואת בלון ומשכנתאות.
במקביל, צוין בהחלטה כי חלק מהדירות בבניין מאוכלסות בפועל עוד בטרם קבלת טופס 4 וכי היזם מתגורר בעצמו בדירת הפנטהאוז בבניין.
הנתבעים טענו מנגד כי טופס 4 צפוי להתקבל בתוך שבועות ספורים, וכי התובעים פתחו ב"מסע צלב" של תלונות לעירייה ועתירה מנהלית שעיכבו בעצמן את האישור. עוד חלקו הנתבעים על חוות הדעת השמאית שהגישו התובעים, לגבי גובה דמי השכירות הראויים וטענו כי התובעים הם שמפרים את ההסכם.
השופטת בולמש קבעה כי הנתבעים "מחזיקים במקל משני קצותיו" - מצד אחד טוענים שאישור האכלוס יתקבל בתוך שבועות ספורים, ומצד שני טוענים לחוסר ודאות באשר להיקף התשלומים העתידיים. השופטת קבעה כי "אין מדובר בהותרת המצב הקיים, שכן המצב הקיים הוא שלא קיים מצב של אכלוס. מדובר בנסיבות משתנות בכל חודש, בהן נגרמות לתובעים הוצאות נוספות שממשיכות להיערם. אין הם יכולים להתגורר בביתם, שעד כה שילמו עליו מעל 8 מיליון שקל, ועל אף האמור רואים את דירתם מרחוק, ואינם יכולים להתגורר בה".
בהחלטתה השופטת קבעה כי "הפחתה של מנגנון הפיצוי שנקבע על ידי המחוקק או הימנעות ממתן סעד כספי זמני בכלל, חותרים תחת כוונת המחוקק להעניק לרוכשים סעדים חודשיים לכיסוי הוצאותיהם, ולא להמתין לתוצאות ההליך", כתבה השופטת.
הצו הותנה בהפקדת התחייבות עצמית של התובעים להשיב את הכספים בצירוף הצמדה וריבית אם תביעתם תידחה או ייפסק סכום נמוך יותר, ונקבע כי ככל שהנתבעים יציגו בהמשך חוות דעת שמאית או הסכמי שכירות של דירות דומות המעידים על שווי נמוך יותר, יוכלו לעתור להפחתת הסכום החודשי. בנוסף, חויבו הנתבעים בהוצאות הבקשה בסך 10,000 שקל.
מעו"ד ליאור הר צבי המייצג את זוג התובעים נמסר בתגובה: "מדובר בהחלטה בעלת חשיבות מהותית רוחבית לרוכשי דירות מקבלנים. בית המשפט קובע כי הוראות הדין המהותי בסעיף 5א לחוק המכר (דירות) –'בתום כל חודש בסוף אותו החודש', קובעות זכות לקבלת פיצוי תכוף בזמן אמת לרוכשים שניתן גם ליצוק לו תוכן באמצעות צו עשה כספי זמני התואם את הנסיבות החריגות שבתיק. בית המשפט עשה צדק בנסיבות בהן קיים איחור חוזי במסירת הדירה של למעלה מ- 20 חודשים ואין צפי קונקרטי קרוב למועד קבלת אישור אכלוס לבניין".
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.