האיש שיסדר לכם עבודה באנבידיה: מנהל משאבי האנוש מדבר

5.5 טריליון דולר – זהו שווייה העדכני, פלוס-מינוס, של אנבידיה, חברת ההייטק הגדולה בעולם; יותר מאפל, יותר מגוגל, יותר ממיקרוסופט. עם צמיחה בלתי נתפסת שנחשבת לאחת המהירות בהיסטוריה. הענקית הזו מחזיקה מרכזי מחקר ופיתוח ב-38 מדינות, אבל הגדול ביניהם ממוקם בישראל – למרות המרחק, והמלחמות, והטילים, והעובדים שלא מפסיקים לעשות מילואים. אחד מעובדי המרכז הזה, אבינתן אור, אף נחטף בידי חמאס ממסיבת הנובה ב-7 באוקטובר ושוחרר רק אחרי 738 יום.

וכמו להגדיל את ההימור – בעוד חודשים ספורים יעלו הדחפורים הראשונים על שטח של 90 דונם בקריית טבעון ויחלו בבניית הקמפוס הבא של אנבידיה בישראל; מבנה עתידני, בהשראת המטה האייקוני של החברה בסנטה קלרה בקליפורניה, שאמור להכיל עשרת אלפים איש, כמעט כפליים ממספר עובדיה כיום בארץ – 6,000 איש — וכשליש ממספר עובדי "אנבידיה" הכולל בעולם (יותר מ-36 אלף). רק השנה נוספו אלף איש למצבת העובדים בארץ, שפרוסים ביקנעם, תל-אביב, רעננה, באר-שבע ותל-חי.

הקמפוס יכלול, בין השאר, פארקים, מרכז מבקרים, בתי קפה ומסעדות, ולצידם מעבדות ומרחבים משותפים לחברות אחרות. במכרז המורכב שערכה החברה לאיתור הקרקע לרכישה התחרו ביניהן בלהט עשרות רשויות מקומיות בצפון הארץ, ביניהן יקנעם, חיפה, מגדל העמק, עפולה, חריש ואפילו נתניה; הן ידעו שהמנצחת תגרוף את כל הקופה — תשלומי ארנונה גבוהים, אלפי מקומות עבודה חדשים, ופיתוח מסחרי ותחבורתי של כל האזור. שלא לדבר על גאווה מקומית ומיתוג מחדש. קריית טבעון זכתה.

מדובר כמובן במהלך שיש לו השלכות אדירות גם על המדינה: כבר כיום פעילותה של אנבידיה בישראל מזניקה את נתוני הכלכלה הישראלית; לפי דוחות הלמ"ס שפורסמו רק בחודש שעבר, אם "תנקו" מהם את אנבידיה — הגירעון גדל, הדולר נחלש, וצמיחת המשק מתכווצת דרמטית. אפשר רק לדמיין את המספרים כשתכפיל כאן את כוחה. יש לזה גם חסרונות: הכלכלה הישראלית הופכת להיות תלויה במידה רבה על בהצלחה הפנומנלית של אנבידיה, מה שמעניק דחיפה אדירה לנתונים הסטטיסטיים של המשק אך גם יוצר תלות לא בריאה בחברה יחידה.

לכל הטוב הזה אחראי במידה רבה אדם אחד – מנכ"ל ויו"ר החברה ג'נסן הואנג, אולי הדמות הכי חשובה כיום בעולם בתחום הטכנולוגיה. הואנג נחשב לאוהד ישראל ולא מפספס שום הזדמנות להרעיף שבחים וכספים על הזרוע הישראלית שלו. אחרי מתקפת 7 באוקטובר — שבה נרצחו גם דניאל וולדמן ז"ל, בתו של חברו איל וולדמן, מייסד "מלאנוקס", ובן זוגה נעם שי ז"ל, עובד אנבידיה לשעבר — אגרות התנחומים והודעות המייל ששיגר הואנג לעובדיו בארץ היו מן המרגשות שנראו בתעשייה.

אבל סימפטיה לחוד ועסקים לחוד. מבחינתו של הואנג, מדובר בהחלטה רציונלית לגמרי למרות שהיא מסתמכת על נס: קורונה, מלחמות, טילים — לא משנה מה, החבר'ה מישראל תמיד עומדים ביעדים ואף חוצים אותם. הכנסות החטיבה הישראלית לבדה היוו כ-11% מסך ההכנסות של "אנבידיה" העולמית בתחילת 2025. השנה הן קפצו ל-18%. "ישראל", הוא אומר, "היא הבית של אנשי טכנולוגיה ומהנדסים מהמבריקים בעולם, והפכה לבית השני של אנבידיה. הקמפוס החדש יהיה המקום שבו הצוותים שלנו יוכלו לשתף פעולה, להמציא ולבנות את עתיד ה-AI".

עתיד? ומה אם הבינה המלאכותית תביא בכלל לסוף העולם ב-2030, כפי שמנבאים באחרונה כמה מראשי התעשייה? גם כאן הואנג לא מודאג, והשבוע אף הצהיר נחרצות כי מדובר בהפצת פחד לא מבוסס: "יש אפס אחוז סיכוי שזה יקרה".

האיש שעליו מוטלת המשימה להתמודד עם ההיערכות לקראת איתורם וגיוסם של 4,000 עובדים חדשים לחברה, במקביל לדאגה היומיומית השוטפת לרווחתם של אלפי האחרים, הוא גדעון רוזנברג. רוזנברג, 49, מכהן בחמש וחצי השנים האחרונות כסמנכ"ל משאבי האנוש (HR) של החברה. עד לאחרונה כיהן במקביל גם כמשנה ליועץ המשפטי. לפני כן מילא תפקידים בכירים במחלקה המשפטית שלה במשך כעשור, מאז ימי "מלאנוקס", שעל בסיסה הוקם המרכז בישראל. אף שאינו בעל השכלה טכנולוגית – בשל מוטת התפקיד הרחבה שלו רוזנברג נהנה ממעמד מיוחד בחברה. הוא נמנה עם שכבת "הוותיקים", עובדי "מלאנוקס" לשעבר, שהפכו בן יום לעובדי התאגיד הבינלאומי עם רכישתה תמורת כ-7 מיליארד דולר. לפי ההערכות בשוק, רובם הפכו מיליונרים בזכות המניות שהחזיקו. רוזנברג: "אני ותיק? יש לנו המון עובדים שלעומתם אני עדיין צעיר". למה החבר'ה הוותיקים ממשיכים לעבוד למרות האקזיט שעשו. "רובם נשארים פה בזכות האתגר הטכנולוגי, בגלל הרצון שלהם להיות חלק ממשהו מרגש", אומר רוזנברג.

החברה הולכת כמעט להכפלה של כוח אדם. איך נערכים למהפך כזה? "תתפלא, אני לא נדרש לחשוב על זה כבר עכשיו. אי-אפשר לגייס ביום בהיר אחד 5,000 עובדים. אני קצת כמו בשיר של ריטה — חי לי מיום ליום. כשקיבלתי על עצמי את התפקיד עוד ב'מלאנוקס' היינו 2,300 עובדים בישראל. היום אנחנו כבר פי שלושה, כך שההתמודדות עם הזינוק הצפוי במספרים תהיה אפילו יותר קלה. כרגע אנחנו גדלים ממילא בקצב משמעותי, אבל בונים את זה לאט-לאט.

"אנשים לא באים לעבודה בשביל הטבות כמו אוכל ומסיבות ענק. אנשים עבדו פה שנים גם כשהאוכל לא היה גורמה. אם אתה לא נהנה ממה שאתה עושה לא תחזיק בשום מקום"

"למרות שהקמפוס החדש לא יהיה מלא ביום שבו נפתח אותו, אנחנו נצמח כאן בשנים הקרובות בצורה אורגנית. יכול להיות שיהיו גם רכישות של חברות. ואנחנו לא נגדל רק בקמפוס בקריית טבעון, אלא גם במשרדים בתל אביב, וגם בבאר-שבע, שם עברנו למשרדים חדשים רק לפני כחודשיים".

יש פה סיכון: ה-AI לא אמור לחסוך לכם עובדים? יותר מזה — כיום בכלל עובדים מהבית. אז אולי אתם בונים בקריית טבעון פיל לבן? "להפך. אנחנו במחסור של כוח אדם. בשנה האחרונה גייסנו יותר מאלף איש, ורק לפני שעה אישרתי עוד כמה 'משרות פתוחות', שמשמען גיוס אנשים נוספים. יש לנו היום כ-430 כאלה.

"אנחנו גמישים מאוד בדרישה מהעובדים להגיע למשרדים, בין השאר כי אין לנו מספיק מקום לכולם; אני לא יכול לומר שאנחנו עובדים בשיטת 'הכיסא החם' אבל זה די דומה. לי, למשל, אין כאן משרד. יש לנו מערכת ממוחשבת שבה אתה יכול למצוא ולהזמין לעצמך מקום מראש.

"ולגבי העתיד – הבינה המלאכותית דווקא מייצרת עבודה. הרי עד לפני כמה שנים המתכנת הסטנדרטי ידע ליצור X שורות קוד בממוצע; היום, בעזרת ה-AI הוא מייצר פי עשרה. הטכנולוגיה נעשית גם הרבה יותר מורכבת: אנחנו רק מגרדים בינתיים את הנושאים הבאמת-מסובכים, שנוגעים ל-AI הפיזיקלי, כמו רכב אוטונומי וכדומה.

"אנחנו חושבים שה-AI ייתן כוח-על לכל עובד בתחומו. ה-AI יהיה שותף שיאפשר להתרכז בדברים החשובים באמת, שדורשים יצירתיות ומקוריות, ופחות בעבודה החזרתית, הבנאלית. תפקידים מסוימים ייעלמו ותפקידים אחרים ייווצרו. עד לפני כמה שנים לא היה תפקיד שנקרא Prompt engineer ('מהנדס פרומפט'), כי מי השתמש בפרומפטים. היום כבר יש תפקיד כזה".

יש טענה שאתם הולכים "לשאוב" את כל הטאלנטים בתחום ולפגוע בכך בעצם בתעשיית ההייטק בארץ.

"אני חושב שיהיה מספיק לכולם. אני מניח שלפני 20 שנה אפשר היה לשאול אותה שאלה את המקבילה שלי באינטל-ישראל. המין האנושי לא הולך להשתנות".

רוזנברג הוא תל-אביבי, נשוי לרוני, רופאה גינקולוגית, פלוס שלושה. ב-2003, בתום לימודי המשפטים ב"יוניברסיטי קולג' לונדון" החל להתמחות כעו"ד בבנק לאומי. את המעבר להייטק עשה בחברת "מדקון" — אז חברה אחות של "מדינול". כשזו נרכשה על ידי תאגיד אמריקאי, עבר לארה"ב.

לישראל חזר בעקבות רוני. "החברה שהכירה בינינו ידעה שאני אחזור לארץ רק בשביל אחת מן השתיים – או עבודה יותר טובה או בת זוג. אז היא מצאה לי בת זוג. פה הצטרפתי למחלקה המשפטית של 'מלאנוקס'. תיכננתי לעשות בה תקופה קצרה ואז לעבור לאיזו חברת סטארט-אפ רצינית באמת, שתנפיק ותעשה אקזיט. אבל ביום שבו התחלתי לעבוד, התקשר אליי הבוס מארצות הברית ואמר: 'גדעון, אנחנו מתחילים בתהליך רכישה של חברה בשם 'וולטר'. לא היה לי עוד מושג מה בכלל עושה 'מלאנוקס' וכבר עסקתי ברכישת חברה-בת. ככה זה התחיל, וכמו שאומרים: התחלנו הכי מהר ומשם הגברנו קצב. מאותו רגע לא היה לי רגע אחד משעמם פה".

החלטתם להקים את הקמפוס החדש בקריית טבעון. זה אומר שאתם מכוונים בעיקר לעובדים שמתגוררים בסביבה? "מהרגע שהחלטנו להתרחב היה ברור לנו שזה יקרה בצפון. זה בדנ"א של החברה. רוב העובדים שלנו הם מהצפון. אני לא אעשה להם רילוקיישן למרכז. מרכז הכובד של 'אנבידיה', המבוסס על 'מלאנוקס', הוא ביקנעם. קריית טבעון ממוקמת שבע דקות נסיעה משם. הכי טבעי לנו להמשיך לגדול שם. לא היה על זה אפילו דיון. זה היה ברור לכולנו, כולל להנהלה בארה"ב. אנחנו מאוד גאים בזה".

אבל מספר האנשים שתזדקקו לו בצפון יוכפל. "אנחנו לא מודאגים. נכון שתעשיית ההייטק מרוכזת במרכז, אבל יש המון הייטקיסטים מעולים בחיפה ובקריות ובמושבים ובקיבוצים באזור הצפון. ואם יהיו אנשים שיבחרו לעשות רילוקיישן מהמרכז או מהדרום לצפון בזכות הקמפוס הזה — מעולה. אנחנו מאמינים בכך שמיקום לא צריך להוות מכשול: יש לנו משרדים בכל הארץ, והעיקרון הוא, שכל עובד – כמעט מכל מקום — יוכל להגיע למשרד בפלוס-מינוס חצי שעה עד 40 דקות. לא אנסה לייבא עובדים מתל-אביב.

"כשהתחלתי לעבוד ב'מלאנוקס', הקמנו את הבניין הראשון שלנו ביקנעם. בהתחלה בנינו רק ארבע מתוך שש קומות שתיכננו. אבל תוך כדי האכלוס שלהן, בא אליי האחראי ואמר: תחתום מהר על חוזים חדשים, אנחנו צריכים דחוף עוד שתי קומות. אנחנו בונים את העתיד. עד היום אף פעם לא סבלנו מעודף מקום: הנה, גם עכשיו, עוד לפני קריית טבעון, אנחנו בונים עוד בניין ביקנעם. הכרזנו שהקמפוס החדש יכיל עשרת אלפים עובדים, אבל אנחנו נשאף לאלפי עובדים נוספים ב-2031.

"אנחנו משתדלים להיות קרובים לאוניברסיטאות או למכללות. לקחנו שטח בקריית עתידים, כי הוא קרוב לאוניברסיטת תל-אביב; הקמנו אתרים ליד אוניברסיטאות באר-שבע ותל-חי כדי להקל על הסטודנטים שעובדים אצלנו; בבאר-שבע יש 100 סטודנטים שהולכים ברגל למשרד בהפסקות מהלימודים. יש לנו עובדים אפילו ברמת הגולן, ויש אחד גם באילת".

תקבלו גם ג'וניורים, בוגרי אוניברסיטאות שטרם הספיקו לצבור ניסיון? "ודאי, זה הבסיס של החברה. בהיסטוריה של אנבידיה יש רבים שהחלו כאן כסטודנטים והיום נושאים בתפקידים מאוד משמעותיים. ככה גדלנו וככה נמשיך לגדול; אתה לא יכול לבנות שום חברה על 'סניורים' בלבד, כי הרי בשלב מסוים הם יפרשו. אני חייב לגדל 'סניורים' לעוד עשר או 15 שנים.

"אחרי יותר מ־700 ימים בשבי חמאס, צריך לתת לאבינתן אור זמן לעכל את הדברים. הוא מקסים, מצחיק ומפוקס. אני חושב שהוא יחזור לעבודה, אבל זו החלטה שלו"

"כל סטודנט אצלנו מקבל אחריות על פרויקט כלשהו. ואחרי שהתמחה בו הוא יכול כבר להנחות את האנשים סביבו, גם אם הם בכירים ממנו. כלומר, לצד ההיררכיה הארגונית יש כאן גם היררכיה פר-פרויקט. אני יוצא מנקודת הנחה, שאם אעזור להם להתפתח, הם יהיו איתי לאורך זמן".

אני רוצה להגיש מועמדות. מה נדרש ממני? "אם יש לך חברים שעובדים ב'אנבידיה' זה תמיד טוב. הסף הוא כמובן טכנולוגי: ברוב המקרים אנחנו מחפשים אנשים עם הכשרה ספציפית, בעיקר מהנדסים. אבל אני לא בוחן רק אם היית מצטיין דקאן בטכניון; זה לא אומר שתהיה עובד יותר טוב מבוגר אוניברסיטה אחרת עם ממוצע 83. האקס-פקטור שאני מחפש אלו אנשים עם תשוקה, שרוצים להתחכך בקצה של הקצה של הטכנולוגיה העכשווית. זה נכון לכל תחום כאן — הכל מאתגר, הכל מאוד גדול, מאוד משמעותי. אני מחפש גם אנשים שיש להם חשיבה ביקורתית, יצירתיות, וגם יכולת להודות בטעויות ולקבל עליהן אחריות. כשמישהו נכשל כאן, הוא לא נכשל לבד. אנחנו לרוב עובדים בצוותים והכישלון הוא של הצוות".

לפני כשנתיים הופיעה כתבת תחקיר ב"בלומברג", שעסקה בלחץ העבודה המטורף ב"אנבידיה". הסניף בישראל לא הוזכר, אבל דובר על תרבות ארגונית נוקשה ועל ציפיות מוגזמות מהעובדים.

מהי האמת? "אנחנו עובדים בחברה הטכנולוגית הכי מתקדמת בעולם. להיות מקום ראשון זה מחייב. אנחנו כל הזמן צריכים לרוץ מהר, והקצב מאוד אינטנסיבי. אם בעבר היינו מוציאים מוצר דגל פעם בשנה וחצי-שנתיים, היום יוצא בכל שנה דור חדש, שהוא מהיר פי חמישה מקודמו. והצ'יפ לא נעשה יותר פשוט לתכנון ולייצור; להפך. אז ברור שיש כאן לחץ גדול, והעובדים עובדים קשה.

"אני אומר את זה לכל מי שמתראיין אצלי: 'חבר'ה, זו חוויה שונה לגמרי'. אז אתה שואל אם יש כאן מנהלים שמצליחים להיות נחמדים גם ברגעים של לחץ? יש כאלה שכן, ויש גם כאלה שפחות. ג'נסן הואנג אמר לי פעם שהתפקיד שלנו כמנהלים הוא לדאוג לזה שכל בוקר מחדש העובדים שלנו יבחרו לעבוד אצלנו. אז אני שואל את עצמי כל הזמן איך אני דואג לזה. אנשים נותנים את הלב והנשמה, ואני חושב שהם מקבלים המון בתמורה".

המשכורות פה הן הטובות בתעשייה? "לא יודע. לא בהכרח. אנחנו משלמים כמה שאנחנו חושבים שמתאים לתפקיד; ההצעה הכי נכונה לדעתנו. גם אם המועמד מבקש פחות — הוא יקבל את הסכום שתיכננו לתת. ברור שיש משאים-ומתנים, אבל בסוף אני חושב שאנחנו משלמים מעולה. האם אנחנו הכי טובים? לא יודע".

גם אם אנבידיה לא משלמת יותר, לעובדיה אין מה להתלונן. רשימת ההטבות שהם זכאים להן לא נגמרת — ממסעדות המופעלות על ידי קבוצת "מחניודה" של אסף גרניט, דרך חדרי כושר, מוזיקה וטיפולים ועד שיעורי יוגה. הם זכאים גם, אחת לרבעון, לחופשת סופ"ש מורחבת על חשבון החברה. אנבידיה מציעה גם מניות בהנחה של 15%. רוזנברג גאה במיוחד במימון המלא שמוענק לעובדים המבקשים לעבור הליכי פונדקאות ואימוץ בישראל ובעולם, או הליכי הרחבת משפחה, כמו תרומת זרע וביצית, הקפאת ביציות והפריה חוץ-גופית. ועוד לא דיברנו על מימון לימודים באוניברסיטאות מובילות בארה"ב, "חופשות הורות" אחרי לידה ועוד ועוד.

ממש סובלים פה. "אני לא חושב שאנשים באים לעבודה – לא רק ב'אנבידיה' — בשביל הטבות כמו אוכל, מסיבות גרנדיוזיות וכדומה. ובאמת, בניגוד לענקיות טכנולוגיה אחרות, אנחנו לא מארגנים נופשונים מוגזמים ולא מסיבות ענק. זה לא במקרה. אנשים עבדו פה שנים גם כשהאוכל לא היה גורמה. אם אתה לא נהנה ממה שאתה עושה לא תחזיק בשום מקום לאורך זמן, גם אם אתה מרוויח היטב".

אפרופו, יש מחלוקות גדולות מאוד בין ראשי התעשייה על נושא העבודה מהבית. מהי התפיסה שלכם בעניין הזה? "חוץ מעובדי המעבדות, שחייבים להגיע ארבע וחמש פעמים בשבוע — רוב העובדים מגיעים יומיים בשבוע למשרד. יש קבוצות שכבר התחילו להגיע שלוש פעמים, ויש כמובן גם עובדים שמגיעים כל יום. אנחנו מאוד גמישים ומאפשרים לכל מנהל לקבוע את מדיניות הקבוצה שלו.

"אנחנו גמישים בדרישה מהעובדים להגיע למשרד, בין השאר כי אין לנו מספיק מקום לכולם. המצב די דומה לשיטת 'הכיסא החם'. לי, למשל, אין כאן משרד. יש לנו מערכת להזמנת מקום מראש"

"נכון, יש גם מחלוקות בתוך אנבידיה בנושא, ושני הצדדים צודקים: אני לא יודע לקבוע אם התוצאה הייתה טובה יותר אם היינו עושים אחרת; עובדה היא, שאנבידיה הגיעה לאיפה שהגיעה. יכול להיות שאם היינו דורשים מכל העובדים לבוא לעבודה חמישה ימים בשבוע, היינו כבר חברה ששווה עשרה טריליון דולר. מי יודע".

קיבלת החלטה מעניינת, לאפשר לעובדים בארץ להתכתב ביניהם במייל בעברית. בכל החברות הבינלאומיות שפועלות בישראל הנוהל חד-משמעי: הכל באנגלית. "אני דובר אנגלית מלידה. אמי אנגלייה וכל הקריירה המקצועית שלי היא באנגלית. יותר קל לי להתכתב באנגלית. אבל באמת לא הבנתי אף פעם למה, כשאתה מדבר עם ישראלים אחרים וכשאתה רוצה להעביר מסרים טריוויאליים — אתה נדרש לעשות את זה בשפה שהיא לא שפת האם שלך. עדיין, השיח המקצועי בחברה מול צוותים מכל העולם הוא בעיקר באנגלית, אבל בארץ, אני באמת חושב שאנשים מרוכזים יותר כשהם קוראים בשפה שלהם".

מי שדיוקנו של רוזנברג בעמודים אלה מזכיר לו דמות מוכרת, לא טועה: בשלוש השנים האחרונות — הרבה מעבר למתחייב מתפקידו כאיש אנבידיה במאבק על החזרתו של אבינתן אור — הוא הפך לפעיל בולט בקמפיין הכולל להשבת החטופים. חמוש במגפון הוא הוביל את צעדות המשפחות לירושלים, ואף שימש ככרוז של הכיכר. מאז הוא פעיל נמרץ ב-"255", ארגון החטופים ובני משפחותיהם, ומלווה מקרוב גם משפחות אחרות שחוו שכול במלחמה.

נשאבת לגמרי לנושא. אתה אמנם אדם פרטי, אבל לא חששת לרגע שאתה פוגע בכך בחברה? אצל רבים זה נתפס גם כמעשה פוליטי. "מבחינתי זה לא היה פוליטי. לא יכולת לשמוע ממני שום אמירה פוליטית בתוך המאבק הזה. נכון שנשאבתי לתוך המאבק מהיום הראשון, אני ראיתי את זה כנושא שקשור לאנבידיה: היה לנו עובד בשבי חמאס. אז עם כל הכבוד לכל הנושאים האחרים, הפוקוס היה על המאבק להשבתו.

"עמדנו לצד המשפחה של אבינתן מהרגע הראשון. וכשהם רצו לעמוד בשער בגין כל יום, אנחנו דאגנו שעובדים יעמדו לצידם. לאורך כל התקופה דיברנו על אבינתן בכל מקום, הפצנו חולצות ושלטים עם תמונתו – במשרדים, בכל יריד גיוס, בכל מרוץ. דאגנו לשמר את המודעות לנושא וברור שאנחנו עדיין בקשר הדוק עם המשפחה ועם אבינתן.

"ג'נסן הואנג היה מעודכן מהיום הראשון; הוא ידע מה אני עושה, והוא גם ראה. שלחתי לו במייל את כל הפרטים. וכשהופיעה כתבה בארה"ב עם התמונה שלי – שלחתי גם אותה. כתבתי לו: 'רק שתדע, זה באמת אני'. אני בטוח שהיו בחברה מי שלא היו מרוצים מהפעילות הזו. ביקורת זה בסדר גמור. אבל לא קיבלתי שום פנייה או דרישה להפסיק".

ג'נסן לא אמר לך "תיזהר"? "לא. לשמחתי".

אבינתן עדיין עובד בחברה? "ברור. הוא לא חזר עדיין לעבודה השוטפת, אבל הוא חלק ממניין העובדים. חשוב לזכור: הוא היה בשבי יותר מ-700 ימים. חלפה פחות משנה משחרורו. צריך לתת לו זמן. הוא בחור מקסים, תענוג לשבת ולדבר איתו. מצחיק ומפוקס. יש לו 'סנטר' אישיותי מאוד ברור. הוא ביקר במטה בארה"ב ונפגש עם ג'נסן. אני חושב שהוא יחזור לעבודה, אבל זו החלטה שלו".

החטופים כבר בבית, גדעון. נשאר לך זמן לתחביבים? "האמת היא, שכאשר אני לא עובד ולא עם המשפחה — ואני מקווה שזה לא נשמע פלצני — אני בעיסוקים חברתיים. אני מעביר הרצאות בתיכונים ובמכינות, מלווה משפחות שחוו שכול וגם משפחות חטופים. יש לנו חברים שבנם נפל בעזה ועוד משפחה של חבר ששם קץ לחייו, אז אני נמצא איתם הרבה. בזמן האחרון אני מנסה לקדם את השיח הציבורי לטובת הטיפול בפוסט-טראומה. בקיצור, אני בעשייה. מבחינתי, זה התחביב".