איפה הצבא 2.0
המסיק הוא לא הפתעה בלוח השנה ולמרות זאת, באורח פלא ממש, הוא הפך לאורגיה של פרעות. לכן לגיטימי לדרוש מהאחראים בצבא הסברים או להתפטר
חגיגת הטרור היהודי בעונת מסיק הזיתים בגדה המערבית תפסה תאוצה מעריכית בסוף השבוע, בעיקר עקב כמה קורבנות בפרופיל גבוה: צלמת מבוגרת של "וושינגטון פוסט" ומספר דיפלומטים אירופאיים, שחוו על בשרם את התשובה לשאלה מי בעל הבית. צה"ל יצא בתגובה למתקפת גינויים חריפה בתוספת פעולת קומנדו של נהי ובכי: על הסטת הקשב, על ארגוני הביטחון האחרים, על פסק הלכה של האייטולה דב ליאור – כל דבר שאינו לקיחת אחריות על אובדן שליטה מובהק, ככל שהייתה כוונה בכלל להפגין אחת כזאת.
מכיוון שאין כמובן לחשוד חלילה שצה"ל מגלגל עיניים נוכח הפיכת שטחי B ואפילו A לזירת פוגרומים, נותרת מסקנה אחת ויחידה: מדובר, לפני הכל, בכישלון מבצעי מהדהד. כשיש משימה (לאכוף את החוק, להגן על חפים מפשע, להיות הגוף היחיד שמורשה להפעיל אלימות) ולא עומדים בה (החוק לא נאכף, חפים מפשע חוטפים על ימין ועל שמאל והאלימות מופעלת בחופשיות על ידי גוף שאינו מורשה) – זה לא משהו שאפשר לפטור ב"העיקר הכוונה". וזאת כאמור אם מניחים שבכלל הייתה כאן כוונה.
הכישלון בולט עוד יותר על רקע העובדה שעונת המסיק היא לא בדיוק הפתעה בלוח השנה, והנפיצות שלה לא מצריכה מקורות מודיעיניים חשאיים. ולמרות זאת, באורח פלא ממש, היא הפכה לאורגיה של פרעות שהובילו לפגיעה בגוף, ברכוש ובמעמדה הבינלאומי הקורס ממילא של ישראל. כשם שמניעת פיגועים פלסטינים ולכידת מחבלים פלסטינים בגזרה נחשבת להצלחה, כך ההשתוללות היהודית בזמן המסיק היא התרסקות קולוסלית.
לכן, ארגון ציבורי סביר, אפילו לא מצטיין, היה מפסיק להתחבא מאחרי תדרוכים של "קצין בכיר", מודה בפומבי שלא עמד ביעדים ומכריז מיד על צעדים שיבדקו מה קרה ואיך מתקנים. ואם הוא לא נוהג כך, אזי תקשורת סבירה, לא מצטיינת, הייתה ננעלת עליו כשהם שהיא יודעת לעשות כשזה נוגע, למשל, לכישלון המודיעיני לפני 7 באוקטובר. הרי אחת המסקנות הבולטות מהמחדל הייתה, שהבלגה על ריקבון מובילה לאסון. במקרה הזה הריקבון כבר הופך לאסון לעיני כל העולם ואחותו, ובכל זאת התנהלות צה"ל בכלל ואלוף פיקוד מרכז בפרט מצטיירים לרוב כאילו מדובר בראשי עמותה וולונטרית ולא במי שמוגדרים בתור הריבון.
כשמדינה, עיר ואפילו בית ספר תיכון חווים הידרדרות משמעותית תחת המנהל, לגיטימי לדרוש ממנו הסברים או להתפטר. בארגונים היררכיים – למשל צבא - יש גם אפשרות של הדחה. ואם מצטברות הוכחות לכך שזאת לא סתם רשלנות או בינוניות – נניח התמיכה החמה בפרויקט ה"חוות" והרחבת מערך ההגמ"ר – ניקוי האורוות יכול להגיע רחוק אפילו יותר. וכאן? אייל זמיר זוכה למחמאות גם מהאופוזיציה, למרות אינספור תיעודים ועדויות של חידלון צבאי. אלוף פיקוד מרכז, אבי בלוט, כך פורסם, עשוי להיות ראש אגף המודיעין הבא. דובר צה"ל מתגלגל מתירוץ מביך לתירוץ מביך עוד יותר. במילים אחרות: הקבוצה ממשיכה לספוג תבוסות מחפירות שבת לשבת – ולעתים קרובות גם באמצע השבוע – וההנהלה, המאמן, הקפטן, השחקנים וחלק ניכר מהאוהדים אומרים "לא נורא, זה רק ספורט". וכשיגיעו הסנקציות הכבדות באמת, כולם יזעקו כאיש אחד שזה לא הוגן: לא מדיחים ככה את אלופת העולם בכיבוש.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.