"הנדסת תודעה" בכאן מנסה להגן על האזרחים מפני הפוליטיקאים שלהם

ספיישל הבחירות בהנחיית ליאור סושרד אינו הפקת פרימיום או תחקיר מטלטל, אלא תוכנית בלואו-טק עליז בסגנון שנות ה-70. ועדיין בעזרת טריקים פשוטים ושיחות עם אנשי מקצוע, הוא מצליח לפרק את שיטות התעמולה - ואולי אפילו לגרום לנו להיות קצת יותר ביקורתיים בדרך לקלפי

בספטמבר 1964, באמצע סרט מאוחר ב-NBC, קיבלו הצופים האמריקאים 60 שניות שאף אחד מהם לא ביקש: סרטון של ילדה קטנה בשדה תולשת עלי כותרת מפרח וסופרת, קצת עקום, מאחת עד עשר, עד שקול גברי מתכתי משתלט על הספירה - הפעם לאחור, והמצלמה צוללת לתוך האישון שלה ומשם ישר לפטריית אטום. התשדיר של קמפיין לינדון ג'ונסון, שנכנס להיסטוריה בשם "דייזי" (או תשדיר החרצית בעברית צחה), שודר בתשלום פעם אחת בלבד (פעם אחת!), מהדורות החדשות כבר לקחו את זה משם ועשו את השאר בחינם.

הגאונות האמיתית? השם של היריב, בארי גולדווטר, לא הוזכר בסרטון אפילו פעם אחת. לא היה צריך. התודעה של הצופים השלימה אותו לבד. וזה, אם תשאלו כל מנטליסט שמכבד את עצמו, בדיוק הטריק: להוליך אותך אל המסקנה אבל לגרום לך להאמין שהגית אותה בעצמך. 62 שנה אחר כך, שבוע לפני הבחירות, כאן 11 החליטו להביא מנטליסט אוריגינל כדי להסביר לנו איך זה עובד.

ספיישל "הנדסת תודעה" מנסה לעשות דבר פשוט: להגן על האזרחים מפני הפוליטיקאים שלהם. זה קורה באמצעות פירוק של שיטות תעמולת בחירות, מתוחכמות יותר או פחות, שנועדו לחדור אל התת-מודע שלנו ולהשפיע על הבחירה שלנו בעומדנו בקלפי מול ערמת הפתקים. בפועל מדובר כנראה בכישור החשוב ביותר שאנחנו יכולים להנחיל לדור הבא ובמידה משמעותית לא פחות גם לעצמנו - חשיבה ביקורתית וצריכה סלקטיבית של מידע שמגיע אלינו מבחוץ, בעיקר של אקטואליה וחדשות.

בואו נוריד את זה מהשולחן - אין עסקינן בהפקת פרימיום וגם לא בתחקיר מטלטל. מדובר בלואו-טק עליז שנות ה-70 סטייל - קבוצת אנשים מגיעה לאולפן וליאור סושרד, ברירת המחדל כשזה מגיע למנטליזם, עושה עליהם טריקים (הוא אפילו נשמע קצת משנות ה-70 כשהוא מפציר בצופה להתקרב למסך משל היינו בתוכנית של דודו טופז ולא בעידן שבו ביני לבין מסך הסלולרי שלי מפרידים בקושי 40 סנטים). הוא שותל לאנשים צבע בראש ואפילו גורם לשני אזרחים נחרצים לשלשל את הפתק ההפוך לזה שהתכוונו אליו (מופרך מעט אבל אם זה נכון, סחתיין). בין לבין סושרד גם מראיין אנשי מקצוע רלוונטיים כמו אנשי פרסום וקמפיינרים או עיתונאים, שמפרקים לגורמים את השיטה, מסבירים איך סקרים משפיעים על הבחירה שלנו ואיך עובדים שלטי חוצות.

זה קצת מעליב - אבל אולי גם קצת נכון - שבכאן חושבים שכדי שנישאר איתם צריך לעטוף את עניין המודעות להנדסת תודעה בבידור נוסח "תסתכל טוב טוב על הקלף הזה", אבל זה נסלח בהתחשב בזה שבמקביל להיעדר היוקרה ניכר בספיישל גם היעדר היומרה. הסבר פשוט ונהיר על הנקודות בדרך לקלפי בהן כדאי לנו להביט טוב טוב למטה כדי להבין איפה אנחנו דורכים ולא רק להניח שאנחנו יודעים הכול. להיות מודעים בצנעה לזה שהתודעה שלנו מושפעת מגורמים שאנחנו לא לוקחים בחשבון, להזכיר לנו שפרס מעולם לא אמר שהוא יחלק את ירושלים, למרות שהיום אין בעיה ליצור סרטון שלו מקים את 'חומת ירושלים' לבנה אחרי לבנה.

"הנדסת תודעה" לא יהפוך אתכם למוארים, ויכול להיות שהוא גם לא יחדש לכם הרבה אם אתם כבר מעורים בשיטות של הקמפיינרים ללעוס לכם את המוח. אבל בפשטות הבסיסית שלו הוא ייתן לכם עוד פוש קטן למודעות ואם תקחו ממנו אפילו תובנה אחת לגבי איך עובד המשחק, יצא שכרכם בהפסד של חצי שעה מהחיים.

התשדיר של דייזי, אגב ירד מהאוויר מייד אחרי שהרפובליקנים זעקו חמס, אבל הנזק - או ההצלחה, תלוי את מי שואלים - כבר היה בלתי הפיך. בנובמבר ג'ונסון לקח עם אחד הנצחונות הסוחפים בתולדות הבחירות האמריקאיות, עם יותר מ-61 אחוז מהקולות ו-44 מדינות. נכון, אי אפשר לזקוף את כל זה לזכות ילדה עם פרח, מדינה שעדיין התאבלה על רצח קנדי עשתה את רוב העבודה, אבל מאז אף קמפיין לא ויתר על הניסיון לשתול לנו פטריית אטום קטנה באישון. מה אני אומרת? אל תתפלאו אם בסוף ספירת הקולות בעוד שבוע יתברר שליאור סושרד הוא האיש שלכם בכנסת אם לא השר לענייני מנטליזם.