חשש לפיטורי 4,000 עובדים פלסטינים ביו"ש

הסנקציות שמתכננות מדינות המערב להטיל על תוצרת מההתנחלויות מאיימות לפגוע דווקא במי שהן נועדו להגן עליהם. בתעשייה מדווחים על ירידה בהזמנות וביטול חוזים, ומזהירים מסגירת מפעלים או מהעברתם לתוך הקו הירוק: "במקום לבנות גשרים כלכליים בין ישראלים לפלסטינים, יש מי שבוחר לפרק אותם"

גל הגבלות הסחר שמטילות ומקדמות מדינות במערב על מוצרים מההתנחלויות מאיים לפגוע קשות בתעשייה הישראלית מעבר לקו הירוק. לפי הערכות של גורמי תעשייה וכלכלנים, הנפגעים המיידיים צפויים להיות דווקא העובדים הפלסטינים: כ־4,000 מתוך כ־18,000 המועסקים כיום כחוק במפעלים ובאזורי התעשייה הישראליים ביהודה ושומרון צפויים לאבד את עבודתם בתקופה הקרובה. קיים גם חשש שחלק מהמפעלים ייסגרו או יעבירו את פעילותם לתוך תחומי הקו הירוק.

המשבר מתפתח בעקבות שורת החלטות ויוזמות במערב אירופה ובקנדה, שנועדו להגביל את הסחר במוצרים מההתנחלויות ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים.

בספרד, באירלנד ובהולנד כבר נכנסו לתוקף איסורי יבוא: באירלנד חל האיסור מ־15 בספטמבר השנה, ובהולנד מ־22 בספטמבר. בריטניה הודיעה בספטמבר כי תקדם חקיקה שתיכנס לתוקף בתוך שישה עד תשעה חודשים. גם צרפת וקנדה הודיעו שיקדמו צעדים לאיסור יבוא תוצרת מההתנחלויות, ובבלגיה ובנורווגיה מקודמות יוזמות חקיקה בנושא.

למהלך שותפות בדרגות שונות גם דנמרק, פינלנד, שוודיה, פולין, פורטוגל ואיסלנד. בהצהרה משותפת עם מדינות נוספות הן הודיעו על כוונה לקדם הגבלות סחר לאומיות, לתמוך בהגבלות ברמה האירופית או לשקול צעדים כאלה. עם זאת, אין מדובר באיסור אחיד, ולוחות הזמנים והיקף ההגבלות משתנים ממדינה למדינה.

הנזקים כבר ניכרים בשטח. משרד הכלכלה והתעשייה, מינהל סחר חוץ הפועל במסגרתו והתאחדות התעשיינים מדווחים על ירידה חדה בהזמנות מחו"ל ועל ביטול חוזי הפצה ארוכי טווח. בתעשייה חוששים מאובדן שווקים במערב אירופה, שבהם תלויים רבים מהמפעלים באזור.

בין מוקדי הפעילות המרכזיים נמצא אזור התעשייה ברקן, שבו פועלים מפעלים בתחומי הפלסטיק, הטקסטיל, המתכת והמזון. מוקד נוסף הוא מישור אדומים, מאזורי התעשייה הגדולים ביו"ש, שבו פועלים מפעלי ייצור ועסקי מסחר המעסיקים אלפי עובדים פלסטינים מהסביבה. גם באזור התעשייה אריאל פועלים מפעלים ישראליים.

ראשי התעשייה מזכירים בהקשר זה את המקרה של סודהסטרים. החברה, שהייתה יעד לקמפיין חרם של תנועת ה־BDS, סגרה ב־2015 את מפעלה במישור אדומים והעבירה את פעילותו למפעל חדש באזור התעשייה עידן הנגב, סמוך לרהט. החברה מסרה אז כי המעבר נבע משיקולים מסחריים, ולא מלחצי החרם.

בעקבות סגירת המפעל איבדו מאות עובדים פלסטינים את עבודתם. בפברואר 2016 פוטרו גם 74 העובדים הפלסטינים הוותיקים שהמשיכו לעבוד במפעל החדש, לאחר שהרשויות סירבו להאריך את היתרי הכניסה שלהם לישראל. במאי 2017 ניתנו אישורים שאיפשרו את חזרתם לעבודה.

בשעתו הביעו גורמים אירופיים צער על הפגיעה בפרנסתן של מאות משפחות פלסטיניות. כעת חוששים בתעשייה מפגיעה דומה, בהיקף רחב יותר.

ישראל פועלת כעת, באמצעות משרד החוץ, משרד הכלכלה והתעשייה ומערך ההסברה, בניסיון לבלום את הגבלות הסחר. אלא שהמאמצים הללו מגיעים באיחור, כשחלק מהאיסורים כבר בתוקף. ברקע נמשכת אלימות נערי הגבעות ביו"ש; בהודעותיהן מציינות מדינות במערב את אלימות המתנחלים ואת הרחבת ההתנחלויות כנימוקים לצעדים שהן מקדמות.

הפעילות הישראלית כוללת מאבק משפטי ודיפלומטי ומגעים ישירים עם ממשלות באירופה ובקנדה. ישראל מדגישה בפניהן כי הפגיעה במפעלים מסכנת דווקא את פרנסת העובדים הפלסטינים ואת שיתוף הפעולה הכלכלי בינם לבין מעסיקיהם הישראלים.

במקביל פועל מינהל סחר חוץ לסייע למפעלים ביו"ש למצוא שווקים חלופיים במזרח הרחוק, באמריקה הלטינית ובמדינות שאינן שותפות להגבלות. נבחנות גם תוכניות סיוע ופיצויים לעסקים שנפגעו מביטול חוזים בינלאומיים, לצד ניסיונות להקל בדרישות האבטחה והרגולציה הכרוכות בהעסקת עובדים פלסטינים. המטרה היא למנוע סגירת מפעלים והתרחבות של מעגל האבטלה באזור.

נשיא התאחדות התעשיינים, אברהם (נובו) נובוגרוצקי, אמר ל-ynet ו"ממון" כי "החרם על מפעלי יהודה ושומרון הוא צעד ציני, שפוגע קודם כל בעובדים הפלסטינים. בעוד ארגונים שונים מציגים זאת כמהלך ערכי, בפועל מי שמשלם את המחיר הם אלפי עובדים ומשפחותיהם שמאבדים מקור פרנסה יציב ומכבד".

נובוגרוצקי הוסיף: "במקום לבנות גשרים כלכליים בין ישראלים לפלסטינים, יש מי שבוחר לפרק אותם. התעשייה יוצרת תעסוקה, יציבות ותקווה, והחרם יוצר בדיוק את ההפך".