מכבי צריכה להעלות הילוך, איטודיס חייב לקבל החלטות אמיצות | טור
הניצחון של הצהובים על מילאנו סיפק סיבות לאופטימיות, אבל גם חשף את הבעיות שעדיין דורשות פתרון: הקצב האיטי, הקליעה החלשה מבחוץ והמחסור בגבוה פיזי. מנגד, בהפועל ת"א, ההפסד לוולנסיה חידד את סימני השאלה סביב ההיררכיה בסגל, השימוש במיציץ' והדקות המעטות של זאק לידיי
אורן רוזנשטיין|
משחקי כדורסל מוכרעים בגלל הרבה מאוד דברים מעבר לרמת הכישרון. תראו את מילאנו: מוזס רייט הוא שחקן שקבוצות רבות באירופה חיזרו אחריו בקיץ, ובטוח שיכול היה להועיל מאוד למכבי ת"א. אלק פיטרס היה שחקן מפתח באולימפיאקוס בתקופה שסשה וזנקוב ניסה את מזלו ב-NBA. דווין בוקר, מרקו גודוריץ', דבון הול ודריוס תומפסון הם שחקנים טובים ומנוסים ביורוליג. ליאנדרו בולמארו שחקן סופר מוכשר. את גרייסון מתיוס אנחנו זוכרים כידית שלשות וכשומר קשוח עוד מימיו ליד דני אבדיה בוושינגטון. ובכל זאת, כל זה לא הספיק אפילו כדי לאתגר את מכבי, קבוצה שהתקשתה עד כה במשחקיה במפעל. למה? כי הרבה זה עניין של מצ'אפים.
מה אנחנו יודעים על מכבי? ראשית, שקשה לה מאוד לשחק מול חמישיות עם שני גבוהים פיזיים ואתלטיים כי הם מפרקים בהגנה את רומן סורקין וג'יילן הורד. הבעיה המרכזית היא הורד, שלא מצליח להתמודד בכלל מול שחקנים כאלה. אבל שימו מולו שחקן רך, טכני ולא ממש גבוה - מיד הוא יהפוך לשחקן הכי טוב במכבי, בשני צידי המגרש.
מילאנו הקיפה את מוזס רייט בארבעה שחקנים נמוכים לאורך כל המשחק. רייט אמנם קלע המון, ובאחוזים גבוהים, אבל מכבי הצליחה להתמודד עם כל השאר, ובפתיחת המשחק הורד צבר נקודות קלות והקבוצה לקחה שליטה על העניינים. האיטלקים הצליחו לעשות קאמבקים בשלבים שונים עד סוף הרבע השלישי, אז אזלו לרייט הכוחות. מהרגע הזה לא היה להם מה למכור. הם היו רכים מדי ובלי נוכחות בצבע. סביר להניח שאם המאמן האיטלקי היה משחק עם רייט ובוקר ביחד בשלבים משמעותיים של המשחק, התמונה הייתה אחרת לגמרי. אבל זו כבר בעיה שלו.
מה עוד קשה למכבי? לשחק מול קבוצות מהירות - ראו ערך בשיקטאש. והאיטלקים? יותר איטיים אפילו מהקבוצה של עודד קטש, וזה הישג לא מבוטל. בנוסף, מכבי לא מסתדרת עם קבוצות שמפעילות לחץ כבד על מוליכי הכדור שלה. האיטלקים שיחקו מולה בנחת, נתנו לשחקנים היוצרים זמן לחשוב, מכבי קיבלה החלטות חכמות, וניצחה. בקיצור, מילאנו זאת פשוט קבוצה שהסגנון שלה משחק באופן מדויק לידיים של הצהובים.
מה כן אפשר ללמוד מהמשחק הזה, למרות שהיריבה לא אופיינית למפעל? ראשית, כאמור, שמכבי משחקת לאט מדי. שנית, היא כמעט לא קולעת מבחוץ, ולאורך זמן זו תהיה בעיה קשה. בנוסף, גם אתמול בלט המחסור בגבוה פיזי שיכול להתמודד עם רייט ודומיו, אבל ניכרה השתלבות התחלתית טובה יותר של דניאל תייס וחביבי ארמנדו בייקוט. בשורה טובה נוספת היא שמאוד ניכרה ההשפעה של עיבוי הסגל בקיץ: בכל שלב של המשחק הובילו את הקבוצה שחקנים אחרים. בהתחלה היו אלה הורד וים מדר, אחר כך הפציעו איפה לונדברג ורומן סורקין, ואת מכת הסיום נתנו ג'ימי קלארק ובונזי קולסון. גם קיטון וואלאס ואושיי בריסט היו לא רעים בכלל. מדובר בהרבה מאוד שחקנים שתרמו, זה מעודד, אבל משהו במכבי חייב להתעורר מבחינת קצב המשחק וההשקעה בהגנה. אין ביורוליג הרבה קבוצות מהסוג של מילאנו. ועם זאת, להשיג ניצחון ראשון אחרי ארבעה משחקים זו תמיד בשורה מעולה.
גם במשחקה של הפועל ת"א מול ולנסיה הרבה מהסיפור היה עניין המצ'אפים. הקו האחורי של הספרדים מאוד מאוד מהיר. ואסיליה מיציץ' ותומאס סטורנסקי לא מספיק זריזים כדי לעצור את טי.ג'יי שורטס, ארמני ברוקס וקמרון טיילור. איטודיס היה שמרני, עלה עם שניהם, הספרדים ברחו מהפתיחה ולהפועל נשאר רק לרדוף.
הספרדים גם ניהלו את האירוע בחוכמה. הם התמקדו במניעת הכדור מאלייז'ה בראיינט, דאגו לכך שמיציץ' יהיה מוביל הכדור לאורך דקות ארוכות, וברגע שהוא התחיל לכדרר - לחצו עליו ונתנו לו להרוס. איפה הוא ואיפה שורטס.
זה היה עוד משחק שבו התחושה הייתה שאם מיציץ לא היה שם - מצבה של הקבוצה היה הרבה יותר טוב. הרגעים הטובים של הפועל הגיעו בפעם הראשונה לקראת סוף המחצית, עם הרכב הגנתי שכלל את אנטוניו בלייקני, איש וויינרייט וג'ייקוב טופין, ובלי מיציץ'. בפעם השנייה זה קרה כשהוא קיבל את העבירה הרביעית שלו, הכדור הגיע לידיים של סטורנסקי, והפועל החלה לשחק מצוין בהתקפה. מי שהחזיק אותה בחיים היה בלייקני, עם תצוגה מפוארת של 30 נקודות ו-8 מ-11 מהשלוש. מול קבוצה עם גארדים כה מהירים זה פשע שהוא לא עלה בחמישייה כי הוא גם השומר הבכיר.
היו עוד כמה דברים שהובילו להפסד. בפתיחת המשחק היתרון ההתקפי הגדול של הפועל היה מתחת לסל. לדן אוטורו וזאק לידיי היה יתרון מתחת לסל על השומרים שלהם, הם לקחו הרבה ריבאונדים בהתקפה ולידיי גם קלע את שש הנקודות הראשונות של הקבוצה. אבל כשהחלה ההתפרקות ההגנתית, לידיי הוא זה ששילם את המחיר והועלם להמון המון דקות, בעוד שמיציץ' המשיך לקבל קרדיט מופרז שלא הגיע לו.
התחושה היא שאיטודיס פוחד להתעסק עם האיש שמרוויח את השכר הגבוה ביבשת וקל לו יותר לעשות שרירים על השחקנים החדשים. גם יוג'ין ג'רמן לא ממש קיבל הזדמנות למרות שפיזית הוא דווקא בנוי להתמודד מול שורטס, אבל כאן עוד אפשר לתרץ את זה ולהגיד שהוא לקח מיד עם כניסתו למשחק זריקה פזיזה וגם לא הביא איזה שינוי הגנתי. לידיי, לעומת זאת, שחקן שיכול כיום לתרום יותר ממיציץ'. איטודיס ייבש אותו כבר בכמה משחקים, ואם הוא ישבור אותו מנטלית ויוציא לו את החשק לשחק, זו תהיה פגיעה אנושה בהפועל לטווח הארוך. כבר כשהוא חזר למגרש ברבע הרביעי של המשחק אתמול ראו עליו את האפקט השלילי של הדקות האין סופיות על הספסל. הוא היה לא מרוכז ולא מדויק. רק המאמן אשם בזה.
מנגד, צריך לפרגן לאיטודיס גם על כמה דברים יפים. הוא הציב הרכבים לא שגרתיים כדי לייצב את ההגנה, ובין היתר הפקיד את טופין הגבוה והאתלטי כשומר של שורטס, מה שבלם אותו לאורך לא מעט רגעים.
צריך להגיד: ולנסיה קבוצה מדליקה להפליא. הם אימצו את הסגנון שעבד כל כך טוב לפריז בהנהגת שורטס, אבל עם יותר כישרון. כמעט כל השחקנים, כולל הגבוהים, הם קלעי שלוש. כולם שם רצים בטירוף, לוחצים בהגנה וזורקים תוך שניות מתחילת ההתקפה. קשה לשחק מול זה, בעיקר בלי אמיר קופי, שלצד בלייקני אמור להיות הגארד הזריז הנוסף שיכול לשמור על שחקנים מהסוג שמוביל את ולנסיה.
מצד שני, הפועל יכולה להתנחם בכך שהיא לא לבד. ולנסיה כבר במאזן 0:4, מפיקה מכל שחקן שלה את המקסימום. האם זה יספיק לאורך זמן מול הקבוצות הגדולות באמת? אני לא בטוח. אבל אחרי שגם בשנה שעברה הם הדהימו את כולם, אולי עדיף לא להמר נגדם.
והפועל? היא עדיין בתהליך של בנייה והיכרות עם עצמה לאחר התוספות לסגל. ההיררכיה עדיין לא מסודרת, מקומם של לידיי וטופין ברוטציה עדיין לא ברור, השליטה במיציץ' והגדרת תפקידיו היו אמורים להיות במקום אחר כשאנחנו בשנה השנייה שלו ויש הרבה יותר אופציות התקפיות מאשר בשנה שעברה. אבל העונה עוד צעירה, הכישרון בסגל קיים, ועכשיו הזמן להחלטות אמיצות. איטודיס שם לא פחות גדול ממיציץ'. כדאי שיראה לכולם שהוא בעל הבית על מלא.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.