הזדמנות אחת, שני מסלולים

מה נדרש כדי להניע תהליך רציני ולפתור אחת ולתמיד את הפלונטר שהחברה החרדית נקלעה אל מול החברה הישראלית ולהתחיל להניע תהליך רציני ויסודי?

יונתן רייס|

תגיות

כבר מעל לעשור אני עוסק בסוגיית שילוב חרדים ברמת הפרקטיקה, החל מהקמת ישיבות הסדר חרדיות שמהוות פלטפורמה ייחודית בבניית גשר בין החברה החרדית אל עבר המרחב הישראלי, תוך שיח רצוף מול הרבנים. מתוך הניסיון הזה אני סבור כי עומדת לפנינו הזדמנות נדירה, ואולי יחידה.

אינני עוסק בפוליטיקה ואיני נוקט עמדה ביחס להרכב זה או אחר של ממשלה. אתמקד בשאלה מה נדרש כדי להניע תהליך רציני ולפתור אחת ולתמיד את הפלונטר שהחברה החרדית נקלעה אל מול החברה הישראלית ולהתחיל להניע תהליך רציני ויסודי. לשם כך יש להבין תחילה את מהות האירוע, ולחדול מלזרוק סיסמאות ריקות מתוכן באוויר תוך פיזור אשליות שמחזירות אותנו לנקודת המוצא.

ממשלה שהחרדים הם חלק אינטגרלי ממנה אינה יכולה להניע שום תהליך בחוק הגיוס. אין זו שאלה של רצון טוב או רע, אלא של מהות. נציגי הציבור החרדי נשלחו לממשלה כדי להבטיח שעולם התורה ימשיך לגדול ושבחורי הישיבות לא יישלחו לצבא. זהו הבסיס הערכי והאתוס המוחלט שלשמו נשלחו הנציגים החרדים. זה האתוס שאינו נתון למשא ומתן. כל שיח איתם הינו תמרון בדרך לתמרון הבא. לפיכך כל קואליציה המבוססת על המפלגות החרדיות, נועדה לכישלון ותהווה המשך ישיר למצב שהגענו אליו.

ההזדמנות: המשוואה שהעסקנות החרדית הניחה שגיוס חרדים שלא לומדים תורה, תלוי בהסדרת מעמדם של לומדי התורה הינה אשליה אופטית שנועדה להעמיק את הבעיה.

על מנת לפתור את הסוגיה פעם אחת בצורה נכונה ויסודית צריך להפריד בין שני האירועים, תכנית ממשלתית רצינית עם יעדים ברורים כדוגמת התכנית הממשלתית בנושא תעסוקת חרדים אשר הנגישה והקימה גשרים ותשתיות. הציבור החרדי נענה. כך גם כאן. כאשר המדינה תקים מסלולים ותשקיע משאבים ותאפשר ליזמים ולאנשי השטח לפעול, התהליך יתרחש ללא כפייה וללא עימות, בעבודה שיטתית ועיקשת נראה תוצאות.

מצד שני, מדינה יהודית מחויבת לאפשר מקום ללימוד תורה. בעולמנו אין זה עניין שנתון למשא ומתן, אלא זה בסיס קיומנו. סנקציות ומעצרים לא הביאו שום תוצאה של שינוי עד היום. ברגע שהממשלה תאפשר ללומדי התורה ללמוד בלי חשש תוך הקמת מנגנון פיקוח רציני, מה שיעשה הפרדה ברורה בין לומדי התורה לטרמפיסטים.

הדברים אינם פשוטים לאף אחד מהצדדים. הציבור החרדי נדרש לקבל פיקוח חיצוני על עולם שהורגל לנהל בעצמו, והציבור הכללי נדרש להכיר בכך שלימוד התורה הוא ערך מכונן ולא תירוץ. דווקא משום כך זאת תהיה פשרה אמיתית, כזאת שאינה מבקשת מצד אחד לוותר על זהותו, ואינה מבקשת מהצד האחר להמשיך להתעלם מהנטל.

ממשלה שתפעל בשני המסלולים במקביל תוכל להביא בשורה גדולה, תחילה לציבור החרדי עצמו, ולאחר מכן לחברה הישראלית כולה. אני יודע שהדבר אפשרי, וההזדמנות הזאת לא תמתין לנו לנצח.