נהרות באלסקה נצבעים בכתום: הפשרת קפאת־עד משחררת מתכות למים
מחקר בשישה אגני ניקוז מצא נביעות חומציות ועשירות במתכות, שהשפעתן ניכרת גם במרחק של יותר מ־100 קילומטרים. הנהרות הראשיים ממתנים את החומציות, אך לא תמיד את ריכוזי המתכות
מאת אבי בליזובסקי
באזורים מרוחקים של אלסקה, שבהם אין מכרות פעילים, החלו חוקרים לראות מים כתומים זורמים אל נהרות שבעבר היו צלולים. הצבע מזכיר חלודה, אבל השאלה החשובה אינה רק מה רואים בתצלומים: מה קורה להרכב המים, ועד כמה רחוק נמשכת ההשפעה? מחקר שפורסם בכתב העת AGU Advances עקב אחר שישה אגני ניקוז ברכס ברוקס שבצפון־מערב אלסקה. הוא מצא שבכמה מן הנביעות המזינות את הנהרות המים חומציים ועשירים מאוד במתכות, ושחלק מן המתכות נישאות עשרות קילומטרים במורד הזרם.
התופעה קשורה להפשרת קפאת־עד, קרקע שנותרה קפואה במשך שנים. כאשר הקרקע מפשירה, מים יכולים לחלחל לעומק ולהגיע למינרלים גופריתיים שהיו מבודדים בעבר. המגע עם מים ועם חמצן מעודד תגובות כימיות המייצרות חומצה ומשחררות ברזל ומתכות אחרות. תרכובות ברזל מעניקות ליובלים את הגוון הכתום. זהו ניקוז חומצי מסלעים: תהליך שדומה מבחינה כימית לניקוז חומצי ממכרות, אף שבמקומות שנבדקו אין צורך במכרה כדי שיתרחש.
מה מצאו החוקרים בשטח
צוות מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס, בשיתוף השירות הגאולוגי האמריקני ורשות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, דגם בקיצים של 2022–2024 נהרות ראשיים, יובלים ונביעות במורדות בשישה אגני ניקוז. תשע מן הנביעות שנדגמו הציגו הרכבים כימיים שונים זה מזה; בכמה מהן נמדדה חומציות גבוהה מאוד, עם ערכי pH נמוכים מ־4, לצד ריכוזים גבוהים של ברזל, אבץ, ניקל, קדמיום ומתכות נוספות. לפי ההשוואה שערכו החוקרים, חלק מן הנביעות היו חומציות ועשירות יותר במתכות ממקורות מים שנבדקו באזורי כרייה סמוכים.
חשוב להבחין בין הנביעה לבין הנהר שאליו היא נשפכת. המים בנהרות הראשיים שנבדקו הצליחו במידה רבה לנטרל את החומציות, ולכן אין להסיק שערך ה־pH הקיצוני שנמדד בנביעה מאפיין את הנהר כולו. לעומת זאת, ריכוזי מתכות מסוימות במים ובחלקיקים עלו לאחר כניסת היובלים הפגועים. בנקודות המדידה השונות נרשמה עלייה של פי 3 עד פי 21 לעומת המים שמעל נקודת הכניסה. לאורך נהר סלמון תיעד הצוות ריכוזים של חומרים מסוימים הגבוהים עד פי 70 גם כ־103 קילומטרים במורד הזרם. זהו ממצא לגבי חומרים ונקודות מדידה מסוימים, ולא תיאור אחיד של כל המים לאורך הנהר.
שינוי חד, ואחריו סימני התאוששות
רישומי איכות מים ארוכי שנים בשניים מאגני הניקוז הצביעו על זינוק בסולפט ובאבץ סביב 2019–2020. התזמון חופף לקיץ החם במיוחד שנרשם באלסקה ב־2019 ולחורף מושלג שבא אחריו. שכבת שלג עבה עשויה לבודד את הקרקע ולעכב את קפיאתה מחדש; החוקרים מציעים שהפשרה עמוקה יותר פתחה למים נתיבי זרימה אל מינרלים גופריתיים. החפיפה בזמן תומכת בהסבר הזה, אך אינה מאפשרת לקבוע במדויק מה תרם כל גורם בכל אגן ניקוז.
המעקב מצא גם ירידה הדרגתית בריכוזי הסולפט והאבץ בשנים שלאחר הזינוק. אין פירוש הדבר שהבעיה נעלמה: מאות נחלים ונהרות באזור כבר זוהו כמושפעים או כחשודים בהשפעה, והמחקר החדש מראה שהמתכות יכולות לנוע מרחק רב. עם זאת, הנתונים מלמדים שהתהליך אינו מתקדם בהכרח באותו קצב מדי שנה, ושיש חשיבות למדידות חוזרות לאורך זמן.
מה ידוע על הסיכון
החוקרים מדגישים שעד כה לא תועד במחקר זה נזק מוכח לבני אדם או לבעלי חיים בעקבות הניקוז החומצי באתרים המרוחקים שנבדקו. הם גם אינם מדווחים על תמותת דגים המונית או על פגיעה ידועה במי השתייה של יישובים. ריכוזי המתכות והמרחק שהן עוברות מצדיקים בדיקה נוספת של השפעות אפשריות על מערכות מים מתוקים ועל קהילות החיות במורד הזרם.
הסיפור של הנהרות הכתומים מוסיף ממד נוסף לתוצאות של התחממות האזור הארקטי. הפשרת קפאת־עד מוכרת גם בשל פליטת גזי חממה ופגיעה ביציבות הקרקע; כאן נחשפת השפעה על הכימיה של מים זורמים. דווקא משום שבנהר הראשי החומציות עשויה להיראות רגילה, נדרשות בדיקות של מתכות ושל יובלים קטנים כדי להבין מה באמת השתנה.
שאלות ותשובות
למה המים מקבלים גוון כתום?
הפשרת הקרקע מאפשרת למים להגיע למינרלים שבעומק. תגובות כימיות משחררות בין השאר ברזל, ותרכובותיו צובעות חלק מן הנביעות והיובלים בגוון חלוד.
האם הנהרות כולם חומציים כמו מי מכרות?
לא. חומציות קיצונית נמדדה בחלק מן הנביעות. במחקר הזה הנהרות הראשיים מיתנו את החומציות, אף שריכוזי מתכות מסוימות עלו במורד הזרם.
האם כבר הוכח שנפגעו תושבים או דגים?
לא במחקר הזה. החוקרים מצאו שינוי באיכות המים, אך נדרשים מחקרים נוספים כדי לקבוע את היקף ההשפעה על בעלי חיים ועל אספקת מי שתייה.
המאמר המדעי
מקור הכתבה: הודעת אוניברסיטת קליפורניה בדייוויס, 24 בספטמבר 2026
עוד בנושא באתר הידען
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.