The Jerusalem PostOdds rise of Trump-Kim meeting on APEC sidelines, analysts sayInquirer6 hurt after truck crashes into warehouse in Benguet townPunchObasa celebrates son’s LG chairman of the year awardDaily MaverickSomaliland briefly detains Americans accused of threatening national securityInquirer EntertainmentBINI, SB19 celebrate historic Grammy nominationsESPN CricinfoMS Dhoni ends IPL career, joins CSK as mentorZDF heuteAktuelle Pressemitteilungen des ZDFObservador DesportoPrisão preventiva para jovem suspeita de matar senhorio20 Minuten«Dauert noch»: Lena Meyer-Landrut meldet sich nach FunkstilleKhaosod EnglishThailand plans 100,000-seat stadium in Chonburi sports complexAntara NewsIndonesia aims to boost community businesses through social forestryPremium TimesPlateau records 5,457 suspected diabetes cases in nine months
The Daily Newsstand · Free, Always
Tuesday, November 17, 2026

"נכון שהבעיות הביטחוניות חשובות, אבל בסוף כולנו עומדים בפקק בדרך לעבודה"

Translate

בימים שבהם המערכת הפוליטית עסוקה עד צוואר בהרכבת ממשלה ובניסיון למנוע בחירות חוזרות, האזרח הפשוט ממשיך להתעורר מדי בוקר למציאות מוכרת של כבישים עמוסים, תדירות נמוכה ותחבורה ציבורית שמתקשה לספק אלטרנטיבה אמיתית לרכב הפרטי. עבור אודי אדירי, שעומד בארבע השנים האחרונות בראש קבוצת בליליוס ומכיר לעומק את המסדרונות הממשלתיים מתוקף תפקידיו בעבר כמנכ"ל משרד האנרגיה ובכיר באוצר, ההתעלמות הפוליטית סביב משבר התחבורה היא הרבה מעבר לפספוס נקודתי.

"אני לא רואה שהנושא של התחבורה הציבורית תופס מקום מרכזי באג'נדות, אני לא רואה את זה במצעים, ואני לא רואה את הציבור שם את זה בראש סדר העדיפויות", הוא אומר באכזבה. "נכון שיש לנו בעיות ביטחוניות ושאלות של שילוב חרדים ובעיות קיומיות, אבל בסוף האזרח הפשוט מתמודד כל יום עם האתגרים התחבורתיים, אם יש פקקים אז כולנו עומדים בפקקים בדרך לעבודה, ואם התחבורה הציבורית לא מדויקת אז כולנו כאזרחים משלמים את המחיר. יש לממשלה המון יכולת השפעה על כך, זה החיים שלנו ביומיום, אבל משום מה זה לא מקבל מספיק מקום".

אם היית צריך להגדיר משימה אחת דחופה לשר התחבורה הנכנס, מה הדבר הראשון שצריך לקרות מחר בבוקר? "עשו פה הרבה פרויקטים בשנים האחרונות, יצאו לדרך המון פרויקטים ארוכי טווח כמו המטרו והרכבות הקלות. עכשיו צריך לקחת את התחבורה הציבורית כמכלול, זה האוטובוסים, הרכבת, החיבור ביניהם, אובר, תשתית הנהגים, פיקוח על המפעילים והקילומטר האחרון, ופשוט לדאוג לזה. בסוף אנחנו רוצים ששיעור כמה שיותר גדול מהאוכלוסייה יסתכל על הגעה לעבודה בתחבורה ציבורית כאופציה אטרקטיבית שהוא בודק ומשתמש בה. הייתי שם בפקידות 17 שנה, מתוכן שמונה שנים בתחבורה, ואני יודע כמה זה קשה. אמינות זה הכי חשוב, שאנשים ידעו מתי הם יוצאים ומתי הם מגיעים. אם אתה רוצה תחבורה ציבורית טובה אתה חייב ליצור מערכת היררכית עם מעברים, אבל כדי שמעברים יעבדו אנשים צריכים להאמין במערכת, אחרת הם יגידו אני אעשה מעבר ואיך שאגיע אראה את הרכבת עושה לי 'ביי ביי'. הציבור צריך אמון במערכת ורק אז היא תהיה טובה".

משבר אמון של הנוסעים הוא רק צד אחד של המטבע. בצד השני ניצב המשבר החריף ביותר של ענף התחבורה הציבורית בישראל בשנים האחרונות, המחסור באלפי נהגים. אף שבמשק הישראלי מסתובבים עשרות אלפי בעלי רישיון נהיגה לאוטובוס, רובם בוחרים שלא לעבוד במקצוע בשל תנאי העבודה השוחקים, העמידה הממושכת בפקקים והיעדר ביטחון אישי. חברת סופרבוס שבבעלות קבוצת בליליוס פועלת כיום בארבעה מטרופולינים מרכזיים בירושלים, בחיפה, באשכול העמקים ובדרום גוש דן, ומעסיקה מעל אלפיים נהגים. אדירי לא מנסה לייפות את התמונה ומדבר בגילוי לב על המציאות הקשה בתוך תא הנהג.

בשנתיים האחרונות סופרבוס דורגה במקומות הראשונים במבחני השירות של משרד התחבורה, אבל בשטח הענף כולו בקריסה. מה האתגרים שאתם מתמודדים איתם? "הפעלת תחבורה ציבורית זו משימה סיזיפית. הקושי הכי גדול היום הוא המחסור בנהגים, אבל זה לא רק שאלה של רמת התעסוקה במשק שהיא גבוהה. הרבה מהקשיים באים לידי ביטוי בצורה הכי קשה באוטובוס עצמו, האלימות והמתחים. אוטובוס זה מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית שנפגשת יחד, יהודים, ערבים, דרוזים, חילונים, חרדים ודתיים. אפילו בצבא כל החברה הישראלית לא נפגשת ככה. אנחנו פוגשים את זה גם במופעים יפים ומרגשים של נהגת חרדית או ערבייה שנוהגת באוטובוס, אבל יש גם הרבה קושי. האלימות הקשה וחוסר הכבוד כלפי הנהגים זה משהו שאנחנו צריכים לעבוד עליו כחברה, ולצערי בתחבורה הציבורית זה מגיע לאלימות פיזית קשה".

בכנסים של נהגים עולה שוב ושוב הטענה שהשכר והתנאים לא מצדיקים את העבודה הקשה. איך משאירים נהגים במערכת? "אנחנו מתמודדים עם שכר והטבות ומנסים לתת תחושה של משפחה ודאגה לעובדים, אבל זה לא מספיק. צריך להפוך את המקצוע הזה ליותר אטרקטיבי מבחינת ביטחון אישי, שכר, תדמית, תשתיות והכשרה. אין סיבה שייקח שנה להעביר נהג את מסכת ההכשרה הזאת, נהגים נופלים בדרך והולכים להיות נהגי מוניות ומשאיות. לגבי השכר, הוא לא גבוה אבל גם לא נמוך. נהג אוטובוס שעושה שעות נוספות ועובד גם בסופי שבוע יכול להגיע ל-17 אלף שקל בחודש. הבעיה היא שהשכר הזה פשוט לא תואם את הקושי בעבודה. היום אני כבר חושב שנהגים זרים זה לא מחוץ למגרש. לפני שנתיים חשבתי אחרת, אבל היום ברור שזה לא טאבו, שווה לחשוב על זה ולעשות את זה נכון".

בזמן שהענף מחפש פתרונות למצוקת כוח האדם, קבוצת בליליוס מנסה לייצר קפיצת מדרגה טכנולוגית שתאפשר להסיע הרבה יותר נוסעים בכל נסיעה. הקבוצה, שנוסדה בשנות ה-60 על ידי עזרא בליליוס ונמצאת כיום בבעלות ובניהול בניו אלי ודני בליליוס, חולשת על שרשרת הערך המלאה של התחבורה והאנרגיה, החל מייבוא אוטובוסים ורכבים חשמליים באמצעות חברת אוטו חן מוביליטי, דרך הפעלת הקווים בסופרבוס ועד לתשתיות אגירת אנרגיה. קבוצת בליליוס גם מפעילה שירותי תחבורה ציבורית בנגב המערבי וברהט באמצעות חברת "גלים", בבעלות משותפת שלה ושל משפחת אל אסד מלקיה.

לאחרונה חשפה הקבוצה אוטובוס רב-קיבולת חשמלי, כלי דו-מפרקי באורך חריג של 26 מטרים מתוצרת ענקית הרכבות הסינית CRRC, שיכול לשאת כ-160 נוסעים וייכנס בקרוב לפיילוט במטרונית בחיפה.

למה ישראל צריכה כלים בסדר גודל כזה? "משרד התחבורה פרסם שני קולות קוראים לפתרונות הסעת המונים, ובפעם השנייה ניגשנו. פנינו ליצרן הרכבות הכי גדול בעולם ופיתחנו יחד איתם מאפס מוצר של 160 נוסעים ב-26 מטרים, מונעים על חשמל בלבד. הפרויקט הוא לא רק להביא אותם מסין, אלא להפעיל אותם. הם ייסעו במטרונית בחיפה בפיילוט עם משרד התחבורה, והמטרה בפיילוט היא לאפיין את דור העתיד של התחבורה הציבורית המתקדמת בישראל לקראת מכרזי ה-BRT הבאים, כמו הקו הכחול והקו החום שאמורים להתפרסם. המטרונית שיש היום מצוינת, המהירות המסחרית שלה היא 27 קמ"ש לעומת 15 עד 18 קמ"ש ברכבות הקלות בתל אביב ובירושלים באזורים העיליים, והנוסעים מצביעים ברגליים עם מעל 20 מיליון נסיעות בשנה. הכלי החדש יאפשר להוביל פי 1.5 יותר נוסעים ממפרקית רגילה (אוטובוס כפול), יחד עם טכנולוגיות מתקדמות של מצלמות ובטיחות. אם המדינה תצליח להקים עוד קווי BRT עם זכות דרך מלאה והעדפה ברמזורים, זה ייתן פתרון מצוין עד שיגיע המטרו בשפלה, בשרון, במישור החוף ובקריות, וגם נצטרך פחות נהגים".

המעבר לאוטובוסים חשמליים הביא איתו גם לא מעט תלונות מצד נוסעים על בלימות פתאומיות ומסוכנות בזמן הנסיעה. איך פותרים את הבעיה הזו? "אנחנו מובילים את השוק בעולם התחבורה הציבורית החשמלית, ועד סוף השנה נפעיל למעלה מ-600 אוטובוסים חשמליים וקרוב ל-200 מפרקיות חשמליות. בגוש דן, במכרז האחרון שזכינו בו, נפעיל קרוב ל-400 אוטובוסים חשמליים. זו חוויית נסיעה שקטה ונעימה בהרבה, האוטובוס לא רועד והולכי הרגל והנהגים מסביב נהנים מסביבה נקייה. לגבי הבלימה וההאצה, ברכב חשמלי התגובה היא מאוד מהירה והבלימה חזקה ופתאומית כי הנהגים רגילים לאוטובוס דיזל איטי. הפתרון הוא שילוב של שלושה דברים: צריך להכניס את תרבות הנהיגה לפרמטרים שמודדים אותנו עליהם, דבר שני, רכב חשמלי זה הכל מחשב, אז אנחנו מכניסים בתכנות של האוטובוס מצב רגוע יותר של תאוצה. והדבר השלישי הוא השקעה בהדרכות של נהגים ובאמצעים טכנולוגיים שמנטרים את איכות הנהיגה. היתרונות של החשמל הם מטורפים והנושא הזה לגמרי בר-טיפול".

בשונה מהתשתית שהקימה המדינה לרכבים חשמליים, דווקא בענף התחבורה הציבורית ראינו מענה מהיר ורחב לצרכים של האוטובוסים הירוקים. "עשו מהפכה של ממש בעולם תשתיות הטעינה, עם חניוני מדינה חשמליים בירושלים, בתל אביב ובערים נוספות, וגם אנחנו הקמנו חניונים משלנו בחיפה ובטבריה. כמי שבא ממשרד האנרגיה, היינו בטוחים שהטעינה תהיה הגורם המעכב, אבל היום אין שום מדינה שנתקלתי בה באירופה שיש בה שיעור חדירה כזה של אוטובוסים חשמליים. הפער הגדול שנשאר הוא דווקא בעולם המסחרי, במשאיות וברכבי החלוקה שעדיין נוסעים על סולר ומזהמים את הערים. שם אנחנו לא במקום טוב כמדינה, ויש מקום לתוכנית ממשלתית מקיפה עם תמריצים למיסוי, שווי שימוש ואזורים נקיים שאליהם רכב מזהם לא נכנס. במקביל, השקנו לאחרונה גם את אוטובוס המימן הבינעירוני הראשון שישמש בתור התחלה להסעת עובדי בזן, כי בנסיעות ארוכות של מעל 500 קילומטר החשמל עדיין מוגבל. המימן הוא טכנולוגיית עתיד נטולת פליטות, אבל הוא עדיין יקר מאוד ולכן כרגע הפתרון המרכזי בעירוני ובפרברי הוא החשמל".

המעבר המואץ של מאות אוטובוסים ואלפי כלי רכב פרטיים להנעה חשמלית מציב אתגר לא פשוט בפני רשת החשמל הישראלית. ככל שצריכת החשמל מזנקת, גובר החשש מצווארי בקבוק בשעות השיא, במיוחד לאור הצורך לספק אנרגיה גם לתעשייה ולמרכזי הנתונים של הבינה המלאכותית. כאן נכנס לתמונה הצורך באגירת אנרגיה.

יש חשש שלישראל לא יספיק החשמל בעוד כמה שנים? עד כמה אגירת האנרגיה קריטית פה והאם המדינה מבינה את זה? "אגירת אנרגיה היא מאוד קריטית. צריכת החשמל עולה, ואם אנחנו לוקחים את משבר האקלים ברצינות, השילוב של אנרגיות מתחדשות יחד עם אגירת אנרגיה יכול להגיע רחוק ולייצר מספיק אנרגיה גם לרכב, גם לרכבות וגם לבינה מלאכותית. חברת BL Energy שלנו מקימה ומתקינה פרויקטים בהיקף של חמישה ג'יגה-וואט-שעה של אגירת אנרגיה. צריך לשמור על איזון אחראי בין תחנות כוח בגז שמבטיחות ביטחון אנרגטי לבין אנרגיות מתחדשות. בישראל יותר קשה להקים מתקנים כי זו מדינה קטנה שבה כל מקום הוא החצר האחורית של מישהו, והרגולציה על הקרקע מורכבת, אבל הפתרונות כמו מתקנים אגרו-וולטאיים וניצול גגות תופסים תאוצה. בסוף אני חושב שיהיה מספיק חשמל לכולם.

"בנוגע לבירוקרטיה, אני לא חושב שמישהו שם ברקס בכוונה, ישראל היא מדינה עתירה ביזמים וכוחות טכנולוגיים ועסקיים, והתחרות פה קשה מאוד, גם באנרגיה מתחדשת וגם בהפעלת תחבורה ציבורית. מעבר לכך, כל ענייני התכנון, הבנייה והקרקע בארץ מסובכים מאוד. אבל עדיין צריך להגדיר את האנרגיה המתחדשת כיעד לאומי שכולם משלמים בו מחיר, כולל גיוס של משרד החקלאות. כך מייצרים בסוף פתרונות חדשניים".

מה הדבר הבא שישנה את פני התחבורה בישראל? "אוטובוסים ורכבות אוטונומיים. ישראל היא מדינה של חדשנות והיא צריכה לקפוץ למים בתחום הזה. אם נגדיר את זה כיעד מספיק חשוב, בתוך חמש עד שש שנים זה יכול להתחיל לתת מענה אמיתי לתחבורה הציבורית. זה דורש אומץ, אבל האינטרס של הנוסע ושל המערכת הוא בסוף אותו דבר, להגיע ליעד בצורה הטובה ביותר".

View the original on ynet כלכלה →

KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.