"קראו לנו שלוש פעמים להיפרד": ברוך נריה שמת מ"אמבה אוכלת מוח" הציל 4 ילדים

הוריו של ברוך נריה בן ה-9, שחלה בדלקת מוחית כששחה בכינרת והלך לעולמו שבועיים לאחר מכן, תרמו את איבריו. בריאיון ל-ynet הם סיפרו על החופשה בצפון, כאבי הראש שגרמו להרמת גבה - והפרידה המטלטלת: "לא הבנו את גודל האירוע"
תגיות
"קראו לנו שלוש פעמים להיפרד ממנו, ואז קרס עלינו העולם, ממש חרב - אין קרקע, אין כלום". כך, בכאב עצום, שחזרו הוריו של הילד ברוך נריה בן ה-9 שהלך לעולמו לפני כחודשיים לאחר שנדבק ב”אמבה אוכלת מוח” (Naegleria fowleri) כששחה בכינרת. במשך שבועיים הרופאים נאבקו על חייו, אך נאלצו לקבוע את מותו. הוא הותיר אחריו אימא, אבא, שני אחים ושתי אחיות וההורים סיפרו שאיבריו של ברוך נתרמו והצילו ארבעה ילדים אחרים.
הוריו של נריה ברוך מספרים על הטרגדיה המשפחתית
(צילום: גיל נחושתן )
ההורים, אודליה ג׳סיקה ג׳ובני ואלעד ג׳ובני סיפרו ל-ynet בריאיון ראשון מאז הטרגדיה על הנסיבות שהובילו אליה. הריאיון נערך בבית המשפחה בפרדס חנה - כרכור. ״הכל בעצם התחיל מחופשה רגילה, בחופש הגדול, סיפרו ההורים, "ביחד החלטנו שאנחנו יוצאים כל המשפחה לטיול בצפון. יצא ככה שבשנתיים שלוש האחרונות עשינו את זה. והשנה בחרנו לנסוע לחוף כורסי שבכינרת".
ההורים סיפרו כי הטיול היה מהנה: "הולכים, נהנים וילדים צוחקים צוללים וקופצים לים. זה גם היה בשבוע האחרון של החופש הגדול. הכל היה בסדר עד אז, הלכנו לקנות דברים לבית הספר. הייתה ממש התרגשות גדולה לקראת היום הראשון ללימודים. ביום השלישי ללימודים, בבוקר הערנו את ברוכי לבית הספר, ואז הוא התחיל עם כאבי ראש עזים. חשבנו שזה משהו שטבעי לילדים שלא רוצים כל כך ללכת לבית הספר".
אבל אז המצב החמיר. "פתאום הוא התחיל להקיא, וממש בכה. זה היה בכי קיצוני לכאב ראש, לא משהו רגיל", סיפרה אימו של ברוך. "הרגשנו שזה חריג. היינו חייבים ללכת לעבודה. אז אני הלכתי, ואלעד הלך לעבודה שלו, ואז הוא התקשר לאלעד (האבא - א"ג). הוא התקשר גם אליי, וכמובן שגם אני לקחתי אותו לרופא. הרופא אמר שאם תוך שעה הוא ממשיך להקיא, אז ישר לקחת אותו לבית חולים, וזה מה שקרה. אחרי הצהריים אלעד לקח אותו למיון. חשבנו שהוא התייבש שזה לא משהו רציני באמת. גם הרופאים חשבו שזו התייבשות, ומשם החלה ההדרדרות הגדולה".
מחקירה אפידמיולוגית ראשונית שנערכה עלה כי הוא שחה בחוף כורסי שבכינרת כשבוע לפני אשפוזו. ברוך נריה הורדם והונשם ביחידה לטיפול נמרץ ילדים, ודגימה שנשלחה למעבדות משרד הבריאות אישרה את החשד כי לקה בזיהום כתוצאה מהידבקות באמבה. לפי משרד הבריאות, מדובר במחלה נדירה ביותר. בעולם דווחו פחות מ-500 מקרים, מתוכם שניים אובחנו בארה”ב בשנה האחרונה, ובישראל אובחנו בשנים האחרונות שלושה מקרים, שניים מהם הסתיימו במוות.
ההורים המשיכו לתאר את ההחמרה במצב בנם ואמרו: "חשבנו שרק יחברו אותו לאינפוזיה. אנחנו משפחה נורמטיבית שיצאה ליום כיף בכינרת. אבל אז הילד מזעיק את אבא ובבית החולים מתחיל סרט. זה היה תהליך שהתפתח לאט לאט והפך ליותר ויותר רציני. גם כשאמרו שיש דלקת זאת הייתה הפתעה. כאילו, מאיפה זה בא? אמרו שזו חידה. התחלתי לחפש כל מיני דברים מאיפה זה יכול היה להגיע, ופשוט משם זה התחיל להידרדר. עדיין לא היה ידע בכלל שזה בכלל סוג של אמבה או משהו כזה קטלני.
"אתה שומע שזאת הדלקת ואמר 'אז נעבור את זה'. אומרים שזה וירוס, אז נעבור את זה. בהתחלה היינו בבית החולים הלל יפה שבחדרה והתחלנו משם את הטיפול, ואחרי יומיים וקצת עברנו לבית החולים רמב״ם. שם שאלו אותו 'איפה אימא'?. הוא אמר שהוא לא יודע. ואז הצביעו עליי, שאלו אותו, "אז מי זו"? אז הוא אמר, חיילת. כאילו, לא זיהה. אבל היו לו גם קטעים שכן זיהה. אם שאלו אותו, 'איך קוראים לך'? אז הוא ידע להגיד, 'ברוך נריה ג’ובאני', הוא אמר שיש לו חמישה אחים. הוציא את השמות של החברים שלו פה בבניין. הוא דיבר כזה מתוך שינה ומתוך ערפול״.
על גילוי הסיבה למצבו של הבן סיפרו: "עלו על זה בסשן של בדיקות ברמב"ם. הם ממש התעקשו יותר לעומק. הם ממש שאלו את השאלות של 'איפה, מה היה? איפה היית פה? האם יש לך ככה? האם יש לך ככה? האם נגעת בזה? האם יצאת לחו"ל? אז פתאום עלה העניין של האמבה. ישר לקחו אותו ועשו בדיקה ממוקדת לאמבה". ״שלושה שבועות היינו צמודים שם לברוך נריאל ג’ובאניק וכל עם ישראל התפלל".
ההורים העידו על השיחות הקשות עם הרופאים: ״אמרו לנו שיש מעט מאוד מקרים כאלו, שאין מספיק בעולם. שאין מספיק על מה להתבסס, ושהם באמת עשו הכול. הם היו מדהימים, אבל כאילו סירבנו להאמין. גם היו כל כך הרבה אנשים שהתפללו, באמת, כמות האנשים שהתפללו עליו, פשוט לא קלטנו את גודל האירוע. כאילו, אז הלוויה עצמה,
על רגעי הפרידה מבנם סיפרו: "פשוט קראו לנו איזה שלוש פעמים להיפרד ממנו. קרס עלינו העולם, ממש חרב. אין קרקע, אין כלום. לא יודעים מה לעשות עם עצמנו. אבל אז צצה תקווה מחדש וכך שלוש פעמים. עד שקבעו מוות מוחי. הבנו את המשמעות. שזה בעצם לא ניתוק מהמכשירים, אלא שיש מוות מוחי ואין מה לעשות עם העובדה הזאת. אז הסכמנו מתוך מחשבה שברוך היה ילד שהוא כולו נתינה וכולו רוצה לעזור. כל הזמן הוא חיפש איך לעזור ולשמח".
ההורים המשיכו וסיפרו על בנם: "הוא היה בכיתה ד’, היה לו מורה מדהים והיה ביניהם קשר מעולה. המורה הזה היה יוצא למילואים, וכל פעם שזה היה קורה ברוך לא רצה ללכת לבית ספר. הוא היה מאוד קשור אליו. הוא גם מאוד אהב ללכת עם החברים שלו ומאוד העריץ את האחים שלו".
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.
