"ארץ נהדרת" הציגה פנטזיה של מדינה שכמעט הייתה - ואז הגיע הבוקר

בספיישל הבחירות "ארץ נהדרת" לא באה לנשוך אלא להרגיע: לרכך את ההמתנה, לצחוק קצת על כולם ולתת לצופים לנוח - ובדרך גם התרפקה איתם על הסיכוי שהשינוי באמת יקרה. הבוקר כבר נראה אחרת, אבל לפחות ידוע שהסאטירה הטובה ביותר נכתבת כשלכותבים הכי רע, אז אולי עוד מחכה לנו עונה יוצאת מגדר הרגיל

תגיות

בוקר טוב לכל המתעוררים ולאלה שלא נרדמו אתמול בלילה. בוקר טוב או קצת פחות טוב - תלוי למי הצבעתם ואם האמנתם למדגמים והסקרים - לליכודניקים, לגוש השינוי, לחרדים ולערבים. בוקר טוב לכל מי שלבש אתמול את תחתוני המזל שלו או למי שדפק את מרפק ימין בשולחן ומייד דפק גם את שמאל, כדי לאזן. יש טקסים שאנחנו עושים לא כי הם עובדים, אלא בגלל שהם מרגיעים, ובליל ספירת קולות של בחירות גורליות אף אחד לא צופה ב"ארץ נהדרת" בשביל סאטירה, אנחנו רוצים מישהו שיחזיק לנו את היד בזמן שהמספרים עולים, ו"ארץ נהדרת", במובן הזה, החזיקה, אבל את היד הלא נכונה.

בגלל ההיערכות הקצרה לשידור החגיגי הכותבים של "ארץ נהדרת" מכינים מראש תסריטים לכמה תרחישי ניצחון, אבל הבוקר אני מוצאת את עצמי בעיקר מצטערת שהם לא הכינו מערכון לתרחיש הכי ישראלי - עם ישראל הולך לישון עם גוש השינוי וקם עם ביבי נתניהו. הם אפילו לא היו צריכים לכתוב אותו, רק לשלוף אותו מהמגירה של בחירות 96'. נכון, הספירה עוד לא הסתיימה ועוד אי אפשר לדעת כלום על מי ירכיב את הממשלה, אבל התחושה הזאת כל כך מוכרת שהיא כמעט ברירת המחדל.

אחרי פריקת התסכול הקצרה, אפשר להתייחס לעניין עצמו: בליל בחירות "ארץ נהדרת" היא לא תוכנית סאטירה נשכנית, היא הכומר הקבוע בטקס ספירת הקולות. איכות המערכונים לא חשובה פה - והיא הייתה די דומה לתוכניות אחרות - אלא התפקיד של התוכנית בלוח השידורים. בין מדגמים לפאנלים ופרשנויות "ארץ" היא עוד לבנה בליטורגיה הקבועה של הערב, מקום שבו הנשמה שלכם יכולה לנוח אחרי התגובה האפילפטית לאולפנים המהבהבים. פוך רך לשקוע אליו אחורה לרגע, ממש כמו שמנסור עבאס עשוי לשמש עבור מפלגות גוש השינוי, משכך כאבים שיפוג אחרי כמה שעות כשנקום בבוקר עם האנג-אובר וננסה להיזכר בשעות היפות של אתמול בערב.

התוכנית אמש פוצלה לשני חלקים – הראשון לפני המדגם והשני אחריו. היו שם הגחגוחים הרגילים על כל מועמד - בנט אחי, איזנקוט בלי צוואר, ביבי עם אות הקין. ליטוף קטן לעמית סגל שרוקד טנגו עם נתניהו, מערכון חמוד של פוליטיקאים מהעבר מגיבים על סרטוני ה-AI של הפוליטיקאים הנוכחיים ושעשועון שנועד לבדוק איזה מהבטחות הבוחר מובילי גוש השינוי יסכימו להפר כדי להקים ממשלה. "ארץ נהדרת" עשתה בדיוק מה שהתבקשה לעשות: לרכך את ההמתנה ולתת למדינה בעצבים אפשרות לצחוק קצת אבל לא להתעצבן מספיק כדי להגיע עם האצבע לשלט.

ואולי הפרק הזה ייזכר בדיוק בגלל מה שהוא, קפסולת זמן נדירה של הפנטזיה. התיעוד של המדינה שכמעט הייתה, של השעות הספורות בהן "ארץ נהדרת" (ובואו, אנחנו יודעים בדיוק איזה פתק היא שמה בקלפי) נחה לכמה שעות יחד עם הצופים שלה על הסיכוי שהשינוי באמת יקרה, שהארץ אולי כן תהיה נהדרת, התרפקה על סוג של נחת. אי אפשר להאשים אותה, גם לא לבוא בטענות. אפשר להתנחם בדבר אחד: הסאטירה הטובה ביותר נכתבה כשלכותבים שלה היה הכי רע, אז אולי העתיד צופן לנו עונה יוצאת מגדר הרגיל.