חוב עצום, סכסוך עובדים ובעלים חדשים: מאחורי הקלעים של הדרמה בארקיע
לפני שנה הציגה ארקיע התרחבות אגרסיבית: מטוסים רחבי גוף, קווים להאנוי ולפוקט ומחלקת עסקים חדשה. עכשיו נחשף המחיר: חובות של 30 עד 40 מיליון דולר. הבעלים נגד המנכ"ל, העובדים הכריזו על סכסוך עבודה ופתאום קבוצת משקיעים רכשה את השליטה בחברה
רק לפני שנה נראה היה שארקיע "כבשה את השמיים". החברה, שהייתה מזוהה עם טיסות לאילת במטוסים קטנים, הציגה מהלך התרחבות אגרסיבי: היא חכרה מטוסים רחבי גוף ופתחה קווים ליעדים רחוקים ואקזוטיים כמו האנוי שבווייטנאם ופוקט שבתאילנד. קו לטוקיו היה אמור להיפתח בינואר הקרוב. רק לפני חודשיים, במסיבת עיתונאים במסעדת פופ אנד פופ במגדלי חג'ג' היוקרתיים בתל אביב, הכריזה ארקיע על השקת קו חדש נוסף, למנילה שבפיליפינים, שאמור היה להיפתח ב-2027.
במקביל התחרתה באל על בניסיון לשבור את המונופול שלה בקווים הרווחיים ביותר שלה, ללונדון ולארה"ב. היא השיקה לראשונה מחלקת עסקים, תפסה את המקום השלישי בנתב"ג עם נתח שוק של 11%, והציעה מחירים מוזלים ביחס לאל על. מכיוון שבבעלות ארקיע שבעה מטוסים בלבד, כדי להרחיב את הפעילות היא חכרה עוד תשעה מטוסים זרים עם צוותם.
את ההתרחבות דחף המנכ"ל עוז ברלוביץ', שמכהן בתפקיד שלוש שנים. הוא מונה אחרי 26 שנה בחברה, שבה התחיל כדייל, ולא הייתה תחנה בארקיע שהוא לא עבר בה בדרך למעלה. תחתיו הגיעה החברה לטיסות ל-40 יעדים בעולם.
ארקיע היא חברה פרטית שעד יום חמישי (ועל כך בהמשך) הייתה בשליטת האחים נקש. בניגוד לאל על ולישראייר, שהן חברות ציבוריות, היא אינה חייבת בפרסום נתוניה הכספיים. האחים נקש לא הגיעו מעולם התעופה ואת הונם הראשוני עשו בארה"ב, עם מותג הג'ינס ג'ורדש (Jordache).
לפני שבוע, על רקע סכסוך בין העובדים לבעלים, נסדקה תמונת ההצלחה ונחשף המחיר של ההתרחבות המהירה, בלי תשתית תפעולית מתאימה ובלי ההון הנדרש. מאז תחילת 2026 צברה החברה חובות של 30 עד 40 מיליון דולר, שגרמו לגירעון בהון העצמי שלה, והיא עלולה לסיים את השנה בהפסד של 50 מיליון דולר. גם ישראייר צברה במחצית השנייה של 2026 הפסד של 32 מיליון דולר, אבל התחזית היא שהרבעון השלישי שלה, רבעון הקיץ, יהיה רווחי, בניגוד לארקיע.
לצד ההפסדים שורר בחברה בלאגן שלם. העובדים, שבניגוד לעובדי אל על וישראייר הם גם שותפים, מחזיקים ב-20% ממניות החברה ויש להם זכות וטו על החלטות מהותיות. הם מצויים בסכסוך עם הבעלים, שגם בינם לבין עצמם אינם תמימי דעים. גם בזירת הבעלים והמנכ"ל אין שקט: בהודעה לעיתונות האשימו האחים נקש את המנכ"ל במצב שאליו נקלעה החברה, ומעמדו לכאורה אינו יציב.
לנוכח ההפסדים רצו האחים נקש להזרים כעת הון לחברה, מהלך שהיה מדלל את אחזקות העובדים. העובדים התנגדו למהלך, למרות חיוניותו, איימו לפתוח בסכסוך עבודה ובהשבתה, בגיבוי ההסתדרות, ואכן אתמול הודיע על הסכסוך. יש לציין כי בשלב זה הם לא יכולים לשבות או לבצע פעולות אחרות לתקופה של 14 ימים.
לפני שנה התחמשו העובדים בנציג חדש, אבי אדרי, ששימש 15 שנה יו"ר איגוד עובדי התחבורה והתעופה בהסתדרות ומכיר היטב את סכסוכי העבודה בענף. האחים הבינו שהשבתת החברה עלולה לחסל אותה ואת סיכוי המכירה בשווי הוגן, ולכן התקפלו מהזרמת ההון. כפתרון חלופי הם ניסו להאיץ את מכירת החברה.
אבל הסכסוכים אינם עונים על השאלה למה צברה ארקיע הפסדים. התשובה כוללת גם חוסר מזל וגם טעויות ניהוליות שנעשו במרוץ אחרי הגודל.
מחירי דלק הסילון זינקו מתחילת השנה, אחרי שאיראן סגרה את מיצר הורמוז. באוגוסט האחרון הגיע המחיר לשיא של 5 דולר לגלון, לעומת 2.4 דולר לגלון שנה קודם לכן. לזכותו של ברלוביץ' יש לציין, כי ב-2024 הרוויחה החברה כ-20 מיליון דולר, גם בזכות העובדה שחברות התעופה הזרות חדלו לטוס לישראל והחברות הישראליות גזרו את כל הקופה. ב-2025 הרוויחה 12 מיליון דולר. אבל ב-2026 מחיר דלק הסילון הוכפל, וגרם להפסד בטיסות שאינן בתפוסה מלאה, במיוחד בקווים החדשים והארוכים כמו ניו יורק. לעלות הפעלתם הלוך ושוב נוספו עוד 100 אלף דולר בהפרשי מחיר הדלק.
ל-ynet נודע כי את ההפסד בגין דלק הסילון ניתן היה למנוע. אל על וישראייר גידרו את מחיר הדלק, מעין ביטוח שהחברה רוכשת ומקבע עבורה את המחיר הנוכחי, נוכח הסיכון לזינוק במחירים, במיוחד בתקופת מתיחות במזרח התיכון. ארקיע הייתה היחידה שלא גידרה, והימרה שהמחיר לא יעלה, לפחות לא בשיעור שיזיק לה.
לעלויות הדלק נוסף הנזק מירידה בביקושים בתחילת השנה, בעקבות האיום בסבב לחימה עם איראן, שגרם לציבור להקפיא הזמנות. כך היה גם בסבב השני באפריל, שהגדיל את ההפסד. המדינה פיצתה את חברות התעופה בגין הסבב האחרון, אבל לטענת ארקיע הפיצוי היה פחות משליש מהעלויות.
תורם משמעותי למצב המשברי הוא העובדה שארקיע מפעילה כמות גדולה של מטוסים חכורים עם צוותם, בחכירה המכונה "חכירה רטובה". עלותם גבוהה יותר, והם מקטינים משמעותית את מתח הרווחים בהשוואה למתחרות, שמפעילות בעיקר מטוסים שבבעלותן. מומחים בענף טוענים שמקור המשבר הוא הרצון לגדול במהירות על תשתית שאינה בנויה לכך, גם מבחינה תפעולית וגם מבחינה פיננסית. לדבריהם, מקובל בענף בעולם שהפעלה בחכירה לא עולה על 15% מהפעילות הכוללת, ומשתמשים בה רק בתקופות של ביקושים גבוהים, בגלל עלותה הגבוהה והתלות במפעילים זרים. בארקיע, מתוך הרצון לצמוח במהירות, הגיע שיעור החכירה ל-60% מהפעילות, מה שהוליד גם תלונות רבות על איחורי טיסות ועל שירות לקוי.
התלונות על האיחורים תפסו כותרות רבות ודיונים סוערים ברשתות החברתיות, ובראיון לפודקאסט תכנית מנהלים של ynet בחודש אוגוסט אמר ברלוביץ' כי "95% מהטיסות יוצאות בזמן. לצערי לא הכל תלוי בי, אבל זה מאוד קשה לי. מעולם לא איחרתי לבית הספר ואני תמיד מגיע לפגישות לפני הזמן. הייתי רוצה שישראל תהיה יותר מדויקת, יקית ונעימה לאזרחיה, ובעיקר לתיירים שבאים לפה". הוא הוסיף כי "הדבר הראשון שאני בודק כל בוקר הוא האם המטוסים יצאו בזמן בסבב הבוקר בנתב"ג, והדבר האחרון שאני בודק בלילה הוא האם המטוסים חזרו בסבב האחרון בזמן".
אם לא די בכך, נגדע מקור הכנסה רציני של ארקיע, במיוחד בחורף: הטיסות לדובאי. ארקיע הפעילה 60 טיסות חודשיות לדובאי. על אל על למשל, בגלל היקף פעילותה הכולל, זה משפיע פחות מאשר על חברה קטנה כמו ארקיע.
בנוסף, הקו החדש שהיה אמור להיפתח לטוקיו לא יצא לפועל. היפנים, כנראה כלקח מהאירוע בפליי דובאי, לא הסכימו לקבל מטוס חכור מישראל. השגיאה הניהולית של ארקיע הייתה שמכרה כרטיסים ליעד המבוקש עוד לפני שהתקבל ההיתר הסופי, ונאלצה בסופו של דבר להחזיר כספים לרוכשי הכרטיסים.
למרות המצב, החברה הכריזה שהיא ממשיכה לפעול כסדרה. עם זאת, ל-ynet נודע כי צמצמה טיסות, לטענתה בגלל עונת החורף, המאופיינת בירידה בביקושים. הטיסות היומיות ללונדון צומצמו לשתי טיסות בשבוע, בימי ראשון וחמישי, ובחודשים ינואר-פברואר יבוטלו לגמרי. הטיסות לניו יורק מתקיימות כעת שלוש פעמים בשבוע, ויתכן שיהיו עוד שינויים.
המכירה עצמה הייתה יותר משנה וחצי על הפרק, והיא טעונה רגשית. האחים נקש אמרו לאחרונה ל-ynet: "אנחנו מוכרים את ארקיע, אין לנו דור המשך". מקורות מקורבים אמרו כי ההצעות שקיבלו ממשקיע אמריקני בשם אליוט זמל היו בגובה של כ-150 מיליון שקל, ונדחו על ידי האחים בדרישה לשווי גבוה יותר. זמל טען כי נחתם עמו הסכם רכישה מחייב ודרש פיצוי של 20 מיליון שקל על ביטול העסקה; האחים דחו את הטענות מכל וכל, ומקורבים לחברה טענו כי ההסכם פג תוקפו. הצעה נוספת, של המשקיע החרדי האמריקני עזרא אונגר בשווי דומה, נדחתה גם על ידי העובדים, שסירבו לדרישה שלא לטוס בשבת.
בינתיים ניסה נציג הבעלים, אבי חורמרו, מנכ"ל קבוצת נקש, להאיץ את המכירה ולעניין גורמים ברכישה. השם החם שעלה היה ישראייר של רמי לוי, אבל מפאת דחיפות המכירה הסיכוי למיזוג לא היה גדול, משום שישראייר תידרש להיתר מרשות התחרות, תהליך שאורך חודשים ארוכים, אם יינתן בסופו. יו"ר ישראייר, מוטי חזן, ומנכ"ל החברה, אורי סירקיס, אמרו כי מדובר בשלב בחינה ראשוני בלבד. בנוסף, צצו מתעניינים נוספים.
העובדים טענו כי הקבוצה שגיבשו, בראשות איש העסקים יריב לרנר, היא המתקדמת ביותר במשא ומתן. לרנר ידוע כמשקם חברות, ואת הידע בתעופה צבר במשך שבע השנים האחרונות כדירקטור בחברת "כנפיים". הוא גם יו"ר ומבעלי קבוצת נגב (נגב קרמיקה). בקבוצה, כך נמסר אז, שותפים גם ג'ורג' וורור, איש עסקים ערבי-נוצרי הפועל בעיקר מדובאי ובעלי קבוצת הכדורגל הפועל רמת השרון, ואבי אלייקים, בעל השליטה בחברת השירותים "שחר". ההצעה של לרנר דיברה על שווי נמוך משמעותית מזה שהוצע בעבר לנקשים.
אלא שאתמול, זמן קצר מאוד אחרי ההודעה של העובדים על סכסוך עבודה, הודיעו האחים נקש כי חתמו על הסכם לרכישת השליטה בארקיע ע"י קבוצת משקיעים. על פי ההסכם, קבוצת הרוכשים תזרים לחברה עשרות מיליוני דולרים, תחזיק ברוב המניות ותהפוך לבעלת השליטה. בקבוצה נמנים אותו לרנר שהעובדים תכננו שיהיה חלק מקבוצה אחרת בכלל; עינב אדיב-ברר, אשת עסקים ובעלת מרכזים רפואיים ובהם TLV מדיקל סנטר (TLV Medical Center); אחיה ירון אדיב וכידן דהרי.
מהקבוצה הרוכשת נמסר: "אנו מאמינים בארקיע ובתחום התעופה הישראלי. ארקיע היא מותג ותיק עם צוות עובדים מקצועי ומסור, ואנחנו נכנסים לחברה מתוך מחויבות ארוכת טווח. ההשקעה שלנו נועדה לייצב את החברה, לחזק את פעילותה ולהבטיח את המשך פעילותה לטובת עובדיה, נוסעיה והמשק הישראלי".
מתווה עסקת הרכישה של ארקיע כולל הזרמה של 46 מיליון דולר לחברה עם סגירת העסקה, ורכישה של קרוב ל-100% מהמניות, כולל מניות העובדים, למעט 3% שייוותרו בידי האחים נקש. זהו התנאי הבסיסי של קבוצת הרוכשים.
המשקיעים החדשים ישקיעו 30 מיליון דולר עם סגירת העסקה, לאחר קבלת היתרים מרשות התחרות ומרשות התעופה. בשלב ראשון, עם חתימת ההסכם, יזרימו עשרה מיליון דולר. האחים נקש יזרימו 8.5 מיליון דולר כנגד דילול מניות העובדים לאפס, והמדינה תזרים עוד 7.5 מיליון דולר כפיצוי בגין הסבב האחרון מול איראן, פיצוי שהותנה בהזרמה של האחים נקש. כך שסך הכל, עם סגירת העסקה, יוזרמו לחברה 46 מיליון דולר. לכך יתווספו 20 מיליון דולר המצויים בקופת ארקיע.
עוז ברלוביץ' ב"תוכנית מנהלים"
לעובדים יוצע פיצוי כנגד המניות, בדרך של מנגנון פיצוי המותנה ברווחים, בהנחה שיהיו. הרציונל מאחורי ההצעה הוא שהמניות לא הקנו לעובדים זכויות דיבידנד, אלא זכות וטו, שעבורה יפוצו. המשקיעים מצויים כעת במשא ומתן עם העובדים, ואחד הטיעונים שלהם מול העובדים הוא שאם לא יוזרם כעת ההון הנדרש לייצוב החברה, יש חשש לחדלות פירעון.
חלוקת המניות לאחר העסקה תהיה זו: כידן דהרי ושותפו ירון אדיב יחזיקו 50% מהמניות; אחותו של ירון, עינב אדיב-ברר, תחזיק ב-15%; יריב לרנר יחזיק ב-32%; והאחים נקש יחזיקו ב-3%. לרנר יופקד על ניהול החברה ושיקומה.
לאן ארקיע הולכת מכאן? קשה לדעת. ועדיין, עם כל הצרות שלה, חברת תעופה ישראלית היא עדיין נכס במדינה שבה מדי תקופה נמנעות חברות התעופה זרות מלטוס אליה, ולמי שמאמין שישראל עוד תדע ימים שקטים ושהתיירים יחזרו אליה בהמוניהם.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.