"נז"א הצית את המדינה": הסרט השנוי במחלוקת בכותרות בעולם - וקו ההגנה של ישראל

אחרי הזכייה בוונציה והסערה בישראל, משרד החוץ הפיץ לשגרירויות דף מסרים שמכנה את הסרט "תעמולה חמאסית במסווה של תיעוד" - ודוחה את הטענות על רצח עם, הרג המוני ושימוש ב-AI. מהאיומים בשלילת אזרחות ועד לביקורת על "תגובה סמכותנית": אלה הכותרות בעולם סביב התגובה הישראלית החריפה לנז"א

הסערה שחולל הסרט התיעודי "נז"א" כבר מזמן אינה מסתכמת באולם הקולנוע בפסטיבל ונציה. אחרי 25 דקות של מחיאות כפיים, זכייה בפרס חבר השופטים המיוחד ושורה של תגובות חריפות בישראל, המדינה מגבשת כעת גם תשובה רשמית ומסודרת שנועדה לזירה הבינלאומית - בעוד כלי תקשורת מרכזיים בעולם כבר מסקרים בהרחבה לא רק את הטענות שמעלה הסרט, אלא גם את עצם התגובה הישראלית אליו.

הסרט של יובל אברהם ורחל שור, נזכיר, מבוסס על עדויות אנונימיות של 24 חיילים ואנשי מודיעין ישראלים, ומעלה טענות קשות בנוגע למדיניות התקיפות ברצועת עזה. אמש (שני) הפיץ משרד החוץ לכל שגרירויות ישראל בעולם דף מסרים רשמי תחת הכותרת "הסרט נז"א - דף מסרים", שנועד להנחות את הדיפלומטים כיצד להשיב לטענות שמעלה הסרט וכיצד להתמודד עם ההדים שהוא מעורר בחו"ל. המהלך הוא חלק ממאמץ הסברתי רחב יותר, בהשתתפות מערך ההסברה הלאומי, דובר צה"ל ומשרדי ממשלה נוספים.

המסר המרכזי של ישראל חד: הסרט, לפי משרד החוץ, "הופך את האמת על פיה". בדף המסרים נטען כי אף שהוא מוצג כסרט תיעודי, בפועל מדובר ב"יצירה בדיונית המשמשת מסווה לתעמולה חמאסית" ובשלב נוסף במה שמוגדר כקמפיין שקרים ועיוותים נגד ישראל. אחת הסוגיות המרכזיות שבהן מתבקש מערך החוץ הישראלי להתמקד היא טענת יוצרי הסרט וחלק מהמרואיינים בו כי המעשים ברצועה מהווים "רצח עם". לפי הקו הרשמי שנוסח במשרד החוץ, "אין רצח עם ברצועת עזה", ומי שטוען אחרת "או משקר או שאינו מבין את משמעות המונח".

בדף המסרים מודגש כי צה"ל פועל בהתאם למשפט הבינלאומי ולדיני הלחימה, בהם עקרונות ההבחנה בין מטרות צבאיות לאזרחים, המידתיות והזהירות בתקיפה. עוד נטען כי הפעולות המתוארות בסרט הן חלק מהמאמץ המתמשך למנוע פיגועים של חמאס, וכי תקיפות מבוטלות באופן שגרתי כשהפגיעה הצפויה באזרחים אינה מידתית, ובמקרים שבהם הדבר אפשרי אף ניתנות התרעות מוקדמות.

ישראל מבקשת גם להחזיר למרכז הדיון את דרך הפעולה של חמאס. בדף המסרים נכתב כי הארגון הטמיע באופן שיטתי את אנשיו ואת תשתיותיו הצבאיות בתוך האוכלוסייה האזרחית, משתמש בה כמגן אנושי ואף מעוניין להגדיל את מספר הנפגעים הפלסטינים כדי להשתמש בהם לצורכי תעמולה. גם בתגובה שמסרה ישראל לסוכנות הידיעות רויטרס הודגש כי צה"ל אומר שהוא משקיע מאמצים לצמצום נפגעים אזרחיים וכי חמאס פועל מתוך בתי חולים, בתי ספר ומקלטים.

נקודה רגישה במיוחד היא אחת העדויות הבולטות בסרט, שלפיה במקרה אחד ניתן אישור לתקיפה שבה עלולים היו להיהרג כ-500 בני אדם - טענה שזכתה להבלטה רבה בסיקור הבינלאומי של "נז"א". בדף המסרים הישראלי מוכחשת הטענה באופן מוחלט: "צה"ל מעולם לא תכנן, אישר או ביצע תקיפה שבה צפויים היו להיהרג כ-500 אזרחים, או מספר המתקרב לכך". בישראל מדגישים כי לטענה לא הוצגו ראיות שניתנות לאימות וכי גם זהותו, תפקידו ומידת היכרותו של המקור האנונימי עם האירוע אינם ניתנים לבחינה עצמאית.

מענה נפרד מוקדש לשימוש במערכות הבינה המלאכותית "הבשורה" ו"לבנדר". לפי דף המסרים, הטענה שלפיה תוכנות או מערכות AI מקבלות באופן עצמאי החלטות מבצעיות - אינה נכונה. כלים טכנולוגיים, נכתב, עשויים לסייע בתהליכים המבצעיים, אך אינם מחליפים את שיקול הדעת האנושי. לפי הגרסה הרשמית, אנשי מודיעין הם שמזהים מטרות ומפקד מוסמך הוא שמחליט על תקיפה, לאחר בחינת שיקולים מבצעיים, משפטיים, הומניטריים ומדיניים.

נדבך נוסף בקו ההגנה הישראלי הוא האנונימיות של המרואיינים בסרט. בישראל טוענים כי חלק מההאשמות החמורות ביותר נשענות על אנשים שזהותם, תפקידיהם ואף עצם השתתפותם באירועים שעליהם הם מעידים אינם ניתנים לאימות עצמאי. עוד מציינים כי לצה"ל קיימים מנגנוני חקירה ובקרה לטענות על חריגות, וכי ניתן להביא טענות קונקרטיות לבדיקה במסגרת מערכות האכיפה הצבאיות.

גם צה"ל עצמו התמקד בכך כבר בתגובתו הראשונית לסרט. הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, החריף בהמשך את הטון וטען כי אין מדובר בביקורת לגיטימית אלא ב"עלילות דם" וב"עיוותים מכוונים של המציאות". הוא אף הורה לבחון צעדים משפטיים אפשריים הנוגעים לסרט ולמעורבים בו. אלא שבזמן שבישראל מגבשים את התשובה לסרט - בעולם התשובה עצמה כבר הפכה לסיפור:

"ניו יורק טיימס" הקדיש כתבה נרחבת לסערה בישראל, והציג כבר בפתיח את הניגוד: בוונציה זכה "נז"א" למחיאות כפיים ממושכות ולפרס, בעוד שבישראל עורר גינוי כמעט מקיר לקיר מצד הממשלה, צה"ל וגם חלקים באופוזיציה.

בעיתון האמריקני תוארה התגובה לסרט כביטוי לפער עמוק יותר בין האופן שבו מרבית הישראלים רואים את המלחמה לבין האופן שבו היא נתפסת בחלקים גדלים והולכים בעולם. לפי ה"טיימס", כמעט שלוש שנים אחרי טבח 7 באוקטובר, רוב הישראלים עדיין רואים במלחמה בראש ובראשונה מערכה מוצדקת של הגנה עצמית בעקבות הטבח. מנגד, נכתב, רבים מחוץ לישראל רואים את התגובה הצבאית בעזה כמופרזת ומתמקדים בהיקף ההרס והנפגעים הפלסטינים.

העיתון ציין גם את העובדה שהסערה פרצה אף שהסרט עדיין לא הופץ בישראל ורק מעטים בארץ צפו בו במלואו, והדגיש את התערבותו החריגה של הרמטכ"ל בסוגיה תרבותית ואת דרישתו של שר התרבות מיקי זוהר לבחון שלילת אזרחות מהיוצרים.

גם העיתון הצרפתי "לה מונד" בחר למסגר את הסיפור דרך הפער בין קבלת הפנים בחו"ל לתגובה בישראל. הכותרת שלו התמקדה בכך שיוצרי הסרט שזכה בוונציה מואשמים בישראל ב"בגידה". לפי העיתון, מרבית התגובות הציבוריות בישראל היו ביקורתיות, הן כלפי תוכנו והן כלפי עצם יצירתו.

"לה מונד" הביא בהרחבה את דבריו של שר התרבות זוהר, שכינה את הסרט "נתעב" ואת הזכייה "מקוממת", ואת ביקורתו של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, שתיאר אותו כאוסף של השמצות נגד ישראל וצה"ל ואף לעג לפסטיבל ונציה כ"ווק" ו"אנטישמי".

העיתון הספרדי "אל פאיס" הלך צעד נוסף במסגור הדרמטי, וכותרתו הכריזה כי הסרט "הצית את ישראל". הכתבה נפתחה בכך שבישראל עדיין כמעט שלא ניתן לצפות בסרט - אך הוא כבר השתלט על הדיון הציבורי, ברשתות ובאולפני הטלוויזיה.

העיתון פירט שורה ארוכה של תגובות פוליטיות - לא רק מצד הקואליציה. לצד ראש הממשלה בנימין נתניהו והשרים מיקי זוהר ואיתמר בן גביר, הוזכרו גם בני גנץ, נפתלי בנט, אביגדור ליברמן וגדי איזנקוט, שתקפו בדרגות שונות את הסרט. "אל פאיס" הדגיש במיוחד את העובדה שיו"ר ישר! הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט, אף שהבהיר כי ביקורת היא לגיטימית בדמוקרטיה, האשים את היוצרים בהצגת "תמונה מעוותת" ובהשחרת חיילי צה"ל לצורך קבלת תשואות בפסטיבלים בינלאומיים.

באותה כתבה צוין גם כי צה"ל ביקש לקבל את הסרט המלא כדי להשיב באופן פרטני לטענות, לאחר שבשלב זה גורמיו צפו רק בחלקים ממנו.

בסוכנות הידיעות רויטרס הסיקור היה מאופק יותר והתמקד בעימות הישיר בין יוצרי הסרט לצמרת הישראלית. הכותרת הבליטה את דברי נתניהו, שתיאר את הסרט כחלק מגל של "הסתה אנטישמית" בעולם. בידיעה הודגש גם שהרמטכ"ל זמיר הגדיר אותו מתקפה לא רק על צה"ל, אלא על מדינת ישראל - והורה לבחון צעדים משפטיים.

רויטרס הציגה במקביל גם את עמדת הבמאי יובל אברהם, שטען עם קבלת הפרס כי דווקא הכחשת המעשים מאפשרת להם להימשך, ולכן חשוב בעיניו שהציבור הישראלי יצפה בסרט. הסוכנות הציבה זו מול זו את טענות הסרט ואת עמדת ישראל שלפיה צה"ל מנסה לצמצם ככל האפשר את הפגיעה באזרחים ומתמודד עם אויב שפועל מתוך אוכלוסייה אזרחית.

בעולם הערבי הטון שונה עוד יותר. "אל-ג'זירה" פרסם כתבה נרחבת תחת הכותרת "'נז"א' מטלטל את ישראל - זעם, כוננות וקמפיינים נגדיים", והציג את תגובת ישראל כגיוס מערכתי של הצבא והממשלה נגד הסרט.

הרשת הקטארית הקדישה מקום נרחב לדיונים שקיימו הרמטכ"ל והדרג המדיני לבחינת צעדים משפטיים ולמאמץ לגבש קו הסברתי. היא דיווחה גם על יותר מ-200 קולנוענים ישראלים שחתמו על עצומה נגד המתקפות על יוצרי הסרט, וטענו כי רבים מהמבקרים כלל לא צפו בו.

תגובה חריפה במיוחד הגיעה מטבע הדברים מה"גרדיאן" - שחשוב לציין כי אינו רק כלי תקשורת המסקר את הפרשה, אלא גם שותף בהפקת הסרט. בעיתון הבריטי פרסמו הצהרה רשמית שבה אמרו כי הם "מוטרדים מהתגובה הסמכותנית" ל"נז"א" בישראל.

ב"גרדיאן" טענו כי ההתקפות נגד יוצרי הסרט מגיעות מצד אנשים שטרם צפו בו, וכי הסרט הוא תוצאה של יותר משלוש שנות עבודה עיתונאית ותחקירית. העיתון הודיע כי יגן על הסרט ועל יוצריו מפני "מתקפות או ניסיונות צנזורה". גם בסיקור החדשותי שלו הציב "הגרדיאן" במוקד את האיום של השר זוהר לפעול לשלילת האזרחות מהיוצרים ואת טענתו כי הם פוגעים במדינתם כדי לזכות במחיאות כפיים בחו"ל.

כך, בתוך ימים ספורים, "נז"א" הפך מסרט תיעודי ישראלי שנחשף בפסטיבל קולנוע אירופי לסוגיה מדינית והסברתית. מבחינת ישראל, המערכה כעת היא לא רק על אמינותן של העדויות או על פירוש ההחלטות שהתקבלו במהלך המלחמה - אלא גם על הנרטיב שמתגבש סביבן מחוץ למדינה, ועל האופן שבו עצם התגובה הישראלית לסרט כבר מוצגת ברחבי העולם.