"אני לא משוטה" | גרסת סולברג לחקירת הבחירות

הוא הורה לחקור את החשדות שצפו למחרת הבחירות, גיבה את ראש השב"כ זיני ותיווך בינו לבין היועמ"שית - וספג אש בטענה ששימש כביכול כלי בידי גורמים פוליטיים. אלא שסולברג הודף את הטענות, ומבהיר למה היה נוהג כך שוב - אפילו אם היה יודע מראש כיצד תסתיים החקירה. הצצה לדרכו של מי שצפוי להתמנות בעוד שנתיים לנשיא העליון
בכל שנה משתתף יו"ר ועדת הבחירות, המשנה לנשיא בית המשפט העליון נעם סולברג, במרתון השנתי של ירושלים במסלול הקצר של חמישה קילומטרים. אם לא יתקיימו שוב בחירות בעוד כמה חודשים, כהונתו כיו"ר הוועדה תסתיים והישורת האחרונה של מרתון חייו תחל: באוקטובר 2028 הוא אמור להתמנות לנשיא בית המשפט העליון (ככל שתימשך המסורת של שיטת הסניוריטי).
כבן של ניצולי שואה שגדל עם המדינה, סולברג טיפס במעלה הסולם המשפטי והציבורי תוך תחושת שליחות לאומית פועמת. אבל, רוחות השעה מעיקות עליו. המשבר בדמוקרטיה, שבירת הכלים והערעור הגובר על האמון במערכת המשפט ובמערכות ממלכתיות מאותתים לו שדרכו לא תהיה קלה גם בהמשך.
תחת המסגרת הזו - ובחרדת קודש - נכנס סולברג לתפקיד יו"ר ועדת הבחירות. בחירות מטבען מהוות זירת התכתשות של חילופי האשמות והדהוד מסרים קיצוניים, אך לכל היה ברור שהבחירות בישראל 2026 ייקחו את זה צעד קדימה. וכך אכן היה: כבר מההתחלה זרע הליכוד ספק בוועדה וביושרתה, וקמפיין "גניבת הבחירות" יצא לדרך עוד לפני פרסום התוצאות - וביתר שאת אחריהן. לתוך הקלחת הזו נכנסה גם העובדה שראש השב"כ, דוד זיני, הוא אולי המינוי השנוי במחלוקת ביותר אי פעם לתפקיד הזה, והיועצת המשפטית לממשלה - גלי בהרב מיארה - אינה זוכה לאמון מחנה נתניהו ומצביעיו.
סולברג חווה על בשרו את הפילוג והקיצוניות בחברה הישראלית, כשביתו באלון שבות הותקף בידי קבוצת חרדים קיצוניים בזמן שבני משפחתו שהו בו. אלא שעבודה מפרכת ומחלוקות מעולם לא הרתיעו אותו; כמי שיושב בדין בבית המשפט העליון, הוא מחובר להוויה הישראלית, ולכן צפה מבעוד מועד עד כמה קשה תהיה כהונתו במהלך מערכת בחירות שהוגדרה בפי כל "הגורלית בתולדות המדינה". לשלל המשימות שנלוו לכל אלה היו גם אתגרים נוספים - חשש ממתקפת סייבר שתשבש את הבחירות, אתגרי הבינה המלאכותית והפייק ניוז, וגם ההיתכנות למערכה שתשבש את הבחירות מול איראן או מי משלוחיה.
ועדת הבחירות נערכה מראש לכל אחד מהתרחישים הללו, וגם לניסיונות לערער על הלגיטימיות של הבחירות. אלא שהאירועים שהתפתחו בימים שלפני 27 באוקטובר, וגם לאחר מכן, הציבו בפני הוועדה אתגר מסוג אחר. במקום להתפנות לסיכום מערכת הבחירות וליהנות מפירות ההיערכות המוצלחת - שהתבטאה בשיעור הצבעה מהגבוהים בתולדות המדינה - מצא עצמו סולברג כבר ביום שאחרי בלב סערה חדשה.
ביום רביעי, למחרת הבחירות, יצא הליכוד בקמפיין ציבורי ותקשורתי נרחב שנועד להציג את הבחירות כהליך שנפלו בו זיופים לכאורה ולהטיל ספק בתוצאותיהן. במקביל, ביקש ראש השב"כ זיני לעדכן אותו בהתפתחויות בחקירה שניהל הגוף שעליו הוא מופקד. מדובר בשני מסלולים נפרדים, עם טענות שונות, אך שניהם הציבו בפני סולברג אתגר מורכב ורגיש במיוחד, בדיוק בעיתוי הרגיש של ספירת הקולות.
פגישתו עם זיני הסתיימה בהחלטה ברורה: סולברג לא היסס והורה על בדיקה מקיפה של החשדות, אף שהחומר שהוצג בפניו לא הצביע, על פניו, באותו שלב, על תשתית ממשית לערעור תוצאות הבחירות. המידע המודיעיני היה חמור, וחייב בדיקה וחקירה. בהמשך הוא אף הנחה על הקמת צוות חקירה משותף (צח"מ) בהשתתפות שב"כ, המשטרה והייעוץ המשפטי לממשלה, כדי לברר את הטענות עד תום.
זו, מבחינת סולברג, תפיסת תפקידו הממלכתית: כאשר עולים חשדות שנוגעים לטוהר הבחירות, אין מקום להתעלם מהם או להסתפק בהערכות מוקדמות. יש לבדוק אותם באופן מקצועי, יסודי ושקוף. המשימה היא לאשש או להפריך את החשדות. גם היום, לאחר שהתברר כי החשדות לא הצדיקו הגשת ערעור על תוצאות הבחירות, סולברג עומד מאחורי החלטתו. כך היה נוהג גם אילו ידע מראש מה יהיו ממצאי הבדיקה. את החשדות, קבע, לא ניתן להשאיר תלויים באוויר.
סולברג רצה שההחלטות והצעדים שיינקטו לאורך כל הדרך יובאו לידיעת הציבור בשקיפות; אלא שמבקריו טענו שהמכתבים שהוציא בעקבות זאת, ובהם זה שבו הנחה לחקור חשדות למימון זר ולשוחד בחירות, או זה שבו אמר כי ראש השב"כ "ראוי להכרת הטוב ולאמון הציבור כלפיו" גם אחרי שביקש - וסורב - לחקור נבחרי ציבור ואזרחים ולהשתמש באמצעי שב"כ נגדם ללא ראיות, הזינו בפועל את הטלת הספק בתוצאות ההצבעה. המבקרים טענו כי גישתו הממלכתית של סולברג שימשה כלי בידי גורמים פוליטיים שביקשו לערער על לגיטימיות ההכרעה הדמוקרטית.
סולברג רצה להקפיד על בדיקה עניינית ומסודרת; דווקא זו הובילה לכך שמצא עצמו תחת ביקורת תקשורתית, שלא אחת הציגה אותו כמי שכביכול נגרר אחר דרישותיו של זיני. לא ולא, אמר סולברג, על סמך ניסיונו. "אני לא משוטה", הבהיר. הוא הסביר שתפקידו הממלכתי לא הותיר לו ברירה אלא להורות על חקירה ולבדוק כל עניין לגופו.
על הדרך, הוא ערך מסעות דילוגים וגישור בין היועמ"שית לראש השב"כ, שלא ראו עין בעין את דרך ניהול החקירה. סולברג פעל לתווך ביניהם ולגשר על הפערים, מתוך הבנה שלא יכול להיות מצב שהמחלוקות בין הגופים יעכבו את בירור החשדות, והעניק לזיני גיבוי פומבי כדי לא לפגוע באמון הציבור בטוהר החקירה.
לצד זאת, נקט סולברג לפני עשרה ימים צעד יוצא דופן. ביודעו מהי הרגישות הציבורית סביב תוצאות הבחירות, הוא החליט שלא להסתפק רק בהתרשמות מתוצרי חומר החקירה הגולמי שהוזרם אליו, אלא ביקש להתרשם באופן עצמאי ולא תלוי מדברי חברי צוות החקירה המיוחד שהקים לבדיקת החשד לזיופי הבחירות.
לשם כך זימן לפגישה בוועדה את אנשי צוות החקירה המיוחד - חוקרי שב"כ והמשטרה. אנשי שב"כ בצוות הבהירו לשופט באופן חד-משמעי שחקירתם העלתה שאין חשד סביר להטיית תוצאות הבחירות. זאת בניגוד לעמדת ראש השב"כ זיני. בתוך המהומה, סולברג גם העמיד את ראש השב"כ על הצורך לפעול על פי החוק ולהימנע מהפעלת אמצעים בעייתיים כדי לקדם את החקירה - וכאלה אכן לא הופעלו מצד שב"כ.
אקורד הסיום הזה, מבחינת סולברג, לא פוגע בהישגי ועדת הבחירות. לאורך החודשים האחרונים הוא הוביל את דיוני הוועדה תוך הקפדה על ירידה לפרטים, והיה מעורב באופן מלא בכל הנעשה. הוא עשה זאת בשקט וברוח טובה ואוהדת ששררה בינו לבין עובדי הוועדה. הוא היה עם היד על הדופק 24/7, ידע לזהות את סדרי העדיפויות ולמקד את עבודת הוועדה בהכרעות הנדרשות. לצד הנחישות והקפדנות, הצליח לרתום את כלל גורמי הממשל שמחוץ לוועדה לעבודה משותפת, מתוך מחויבות עמוקה לעקרונות של שוויון, צדק והתחשבות. גם כשההכרעות היו מורכבות ולא יכלו להשביע את רצונם של כל הצדדים - הקפיד סולברג לקבלן באופן ענייני, מאוזן והוגן.
ההיערכות נעשתה עד לפרטים הקטנים ביותר: הוועדה בראשותו נערכה לעשרות תרחישים אפשריים, בחנה אותם עד לפרט האחרון ואף קיימה תרגולים משותפים עם כלל גופי הביטחון, משטרה, פרקליטות, סייבר, הגנה על הפרטיות, פיקוד העורף, אמ"ן, ועוד גורמים המעורבים בניהול הבחירות - כדי להבטיח מוכנות לכל התפתחות. סולברג המשיל את הוועדה ליחידה מובחרת, לסיירת – גוף קטן, דרוך ומיומן, שנדרש להיות מוכן לכל תרחיש. בהזדמנויות אחרות תיאר את הוועדה כמי שמחזיקה בשרביט המנצחים ומנצחת על תזמורת של כלל הגופים העוסקים בבחירות. שתי המטאפורות היטיבו לבטא את תפיסת תפקידו: להוביל גוף מתואם, חדור שליחות ומוכן לפעולה, שבו כל הגורמים פועלים יחד ובתיאום מלא.
מבחינת סולברג, רגע המבחן האמיתי היה יום הבחירות עצמו. הוא הציב יעד ברור: להפוך את יום הבחירות ליום חגיגי לאזרחי המדינה. עם סיומה של מערכת הבחירות, יכול היה לחוש שהיעד הזה אכן הושג, עם שיעור הצבעה מהגבוהים בתולדות המדינה.
סולברג יודע שבשנים הקרובות, וביתר שאת אם יהפוך כצפוי לנשיא בית המשפט העליון, הוא יידרש לא אחת להכרעות קשות - בעיקר במימשק שבין המשפט לפוליטיקה. סולברג מכיר על בוריין את כל המערכות השלטוניות בישראל: הוא צמח ברשות המבצעת, כעוזרם של שלושה יועצים משפטיים לממשלה, וערך גם טבילת אש במימשק הפוליטי. הוא התנסה בסוגיות דת ומדינה כבר כעוזר היועמ"ש וחבר בוועדת נאמן לגיור, וממשיך לעסוק בהן גם כשופט עליון. למרות שיוכו לזרם השמרני, בנושא הגיוס הוא נוקט קו אקטיביסטי ומתנגד לחוקי הפטור מטעמי שוויון ונשיאה בנטל. מאז פרוץ המלחמה חל שינוי בעמדתו: מחיפוש אחר פתרון מוסכם הוא עבר לתמיכה בגיוס מיידי, בהתאם לצורכי מערכת הביטחון.
שנותיו של סולברג בעליון ופסיקותיו כבר מציירות תמונה ברורה של חזונו ותפיסת עולמו המשפטית. לדברי שופט עליון בדימוס, פסקי הדין של סולברג כרסמו ב"מהפכה החוקתית" של אהרן ברק והחזירו את רמת הביקורת השיפוטית לימים שלפניו. בעוד שברק הרחיב את ההתערבות בהחלטות הממשלה והכנסת באמצעות עילות הסבירות והמידתיות, סולברג מוביל - הן בפסיקותיו והן בהרצאותיו - קו המצמצם את השימוש בעילת הסבירות. לשיטתו, יש להתערב בהחלטות הממשלה באופן מינימלי, ולהפעיל את העילה בעיקר במקרים של מינויים בלתי סבירים באופן קיצוני.
מעמדו של סולברג כראש המחנה השמרני בעליון בלט במיוחד כשנשיא המדינה יצחק הרצוג זימן אותו, לצד נשיא העליון יצחק עמית, כדי לקדם פשרה למינוי יו"ר ועדת החקירה הממלכתית למלחמה - אף שאין לו מעמד רשמי בנושא. ההצעה ששניהם ימנו את ראש הוועדה בתיאום נועדה להעניק למהלך לגיטימציה במחנה נתניהו, שם סולברג מקובל יותר מעמית.
ואולם, בסוגיה זו עמדתו המשפטית של סולברג כבר הובהרה בשני פסקי דין קודמים, שבהם קבע כי ההחלטה אם להקים ועדת חקירה ממלכתית מצויה בלב סמכותה של הממשלה - וכי לבית המשפט אין עילה לכפות זאת עליה. לדבריו, "שיקול דעתה של הרשות בעניין זה הוא רחב ביותר, וכורך בחובו שורה ארוכה של שיקולים שלגביהם נתון לרשות מתחם סבירות רחב ביותר".
במבט לאחור, אפשר להגיד שבחירות 2026 היו עבור סולברג חזרה גנרלית לתפקידו הבא. הלחצים הפוליטיים, החיכוך בין גופי השלטון והביקורת שספג משני צידי המתרס סיפקו טעימה מהמציאות המורכבת שתמתין לו כנשיא בית המשפט העליון. הדרך לאוקטובר 2028 רק מתחילה, והשאלה הפתוחה שתלווה אותו עד אז היא אם הגישה הממלכתית והשמרנית שלו תעמוד במבחן מול זירה ציבורית ופוליטית שממשיכה לאתגר אותה.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.
