המתכון לניצחון קולקטיבי

איש, מלבד אזרחי ישראל הערבים, איננו מרוצה מתוצאות הבחירות. גוש הימין ניצח בקרב הבין-גושי, אך אובדן 15 מושבים בכנסת מציב אותו בעמדה נדירה עבורו - מיעוט. גם גוש השינוי כשל - הוא לא יוכל להרכיב ממשלה, ככל שלא ישתף פעולה עם שתי המפלגות הערביות. התנאים הייחודיים לחילופי שלטון לא הספיקו.

החרדים, המגזר הצומח ביותר דמוגרפית, איבדו שליש מכוחם; המפלגות האד-הוקיות שצצו לאחר המלחמה נכחדו מתחת לאחוז החסימה. והתקוות של שאר השחקנים, מהדמוקרטים ועד הימין הקיצוני, למימוש כוחם התאורטי בסקרים, נכזבו. נאומי הניצחון של מנהיגי המפלגות, למעט הערביות, אינם נאמנים למציאות.

האם אפשר להפוך את הלימון הזה ללימונדה? האם ההפסד מקיר לקיר יכול להיות ניצחון קולקטיבי? הנה מתכון. מימושו תלוי בוויתור של כל הצדדים על ציפור נפש. אך תמורת הוויתור, כל אחד מהם יפיק יתרונות גדולים בהרבה. את המשחק הפוליטי המקובל, שסכומו אפס, אפשר לשנות, בתנאים הנוכחיים, למשחק שסכומו חיובי.

הנה ההצעה: תוקם ממשלה רחבה - ללא ערבים, חרדים וימין הקיצוני. לכאורה, זו ממשלת שיתוק, עקב חוסר ההסכמה העמוק בין מרכיביה, ולא היא. ממשלה זו יכולה לקדם את ישראל באופן מהותי נוכח שלוש מלחמות שמאיימות עלינו: המלחמה הפיזית, המלחמה התודעתית ומלחמת אזרחים.

באשר למלחמה הפיזית, מרכיבי הממשלה הרחבה מסכימים על עיקרי תפיסת הביטחון הישראלית ויישומה מול אויבינו. קואליציה רחבה תפגין אחדות שורות, מרכיב חשוב בביטחון הלאומי. נסיים את המלחמות על פי האינטרס הלאומי, ולא נפעל מתוך סד של שיתוק פוליטי.

המלחמה התודעתית מבקשת ליצור דה-לגיטימציה למדינה היהודית. הציבור האמריקאי, לראשונה זה עשרות שנים, מפנה לישראל את הגב. הסכנה אמיתית. ממשלה רחבה, ערנית לאיום, לא תסתפק ב"הסברה", אלא תיתן מענה באמצעות מדיניות והתנהלות אחראית. ימין ממלכתי, לא קיצוני, יחזור להיות מי שהוא.

הכלכלה הישראלית - כמו גם כל אחד מאיתנו באופן אישי - מאוימת על ידי צונאמי של סנקציות בין-לאומיות משתקות. אם כך יקרה, ישראל תפסיק להיות המדינה שהכרנו. ממשלה רחבה - נטולת ימין קיצוני - תוכל להחזיר את שלטון החוק ליהודה ושומרון ולשמוט את השטיח מתחת לרגלי ה-BDS המתעצם נגדנו.

מלחמת אזרחים מפחידה את הישראלים יותר מכל. כמעט הגענו לשם במהפכה/רפורמה משטרית. בכנסת המתהווה, גוש הימין לא יוכל להמשיך בתוכניתו המקורית. גם גוש השינוי לא יכול, ללא הערבים, לקדם מהפכה נגדית, שגם היא מסוכנת

מלחמת אזרחים מפחידה את הישראלים יותר מכל. כמעט הגענו לשם במהפכה/רפורמה משטרית. בכנסת המתהווה, גוש הימין לא יוכל להמשיך בתוכניתו המקורית. גם גוש השינוי לא יכול, ללא הערבים, לקדם מהפכה נגדית, שגם היא מסוכנת. זהו רגע נכון לכינונה של חוקה רזה, שהיא הסדר פשרה שעונה על חלק גדול מהציפיות של שני הגושים, אף שאיננו תואם את עמדת מי מהם. אם תכונן כזו, על ידי ממשלה חוצת-גושים, הדמוקרטיה בישראל תתייצב לדורות.

ממשלה רחבה, ללא חרדים, תוכל להציע לגייס את מי שאיננו לומד ברצינות (יותר ממחצית מהציבור החרדי) תוך כדי שימוש באי-מתן הטבות כלכליות - למי שאינו לומד ואינו מתגייס. לאחר שהסדר זה יחוקק, יש אפשרות שהחרדים יצטרפו לממשלת הרחבה, כיוון שהיא תבטיח שמי שלומד ברצינות יוכל להמשיך ללמוד.

גם ועדת חקירה ממלכתית תוכל לקום מתוך ויתורים הדדיים: הימין יסכים להקמתה, וגוש השינוי יסכים להגביל את המנדט שלה לבחינת "מה קרה" ולא "מי אשם". אמנם הקתרזיס שבהטלת אשמה אישית יימנע, אך הוועדה תשלים עבודתה במהירות יחסית, ונוכל לתקן את הטעון תיקון לפני אסון נוסף ומתוך הסכמה רחבה.

איש ממחנות הזהות הישראליים לא מקבל, על פי ההצעה, את מבוקשו. אבל המצב של כל אחד מהם משתפר פלאים, גם לשיטתו, יחסית למצב הקיים. עם אומץ ודמיון - הלימון יכול להפוך ללימונדה.

ידידיה שטרן הוא נשיא JPPI – המכון למדיניות העם היהודי ופרופ' למשפטים באוניברסיטת בר-אילן