ממתנה תמימה לשגריר ועד תוכנות ריגול מבוססות AI: מרוץ החימוש של עולם הריגול

מחרקים מכניים, דרך תוכנות מעקב שמשמידות את עצמן ועד (כמובן) לבינה המלאכותית: עולם הריגול הבין-מדינתי מלא בפיתוחים טכנולוגיים פורצי דרך, יצירתיים במיוחד – וסודיים מאוד

שיבושים בגלי רדיו שהוחזרו מממברנה רגישה במיוחד אפשרו לסובייטים להאזין לשגריר ארצות הברית בברית המועצות. שחזור של תבליט העץ שכלי ההאזנה הוטמן בו, לפני ואחרי חשיפת כלי הריגול | ויקימדיה, Austin Mills

מאת: רחלי ווקס

שגריר ארצות הברית בברית המועצות לא חשד שהמתנה שהגישו לו חניכי תנועת נוער רוסית – תבליט עץ גדול עם סמל ארה"ב – היא למעשה אמצעי ריגול מתוחכם. בתוך התבליט הייתה ממברנה – יריעה מתוחה היטב – שרטטה כשנשמעו דיבורים בחדרו של השגריר, בהשפעת גלי הקול, ללא צורך במקור חשמל פנימי. כשהסובייטים שידרו גלי רדיו אל התבליט מקרבת מקום, הגלים חזרו כשהם מושפעים מהרטטים, ופענוחם חשף את הנאמר בחדר. כך, במשך שבע שנים, מ-1945 ועד שמפעיל רדיו בריטי קלט את הגלים ששודרו אל הסובייטים ב-1952 וכך חשף את קיומו של המכשיר, שיחותיו של השגריר האמריקאי היו חשופות למעצמה היריבה.

טכנולוגיות ריגול היו מאז ומתמיד פתח להתקדמויות טכנולוגיות ולרעיונות יצירתיים. בשנים האחרונות, הסייבר, ולאחרונה גם הבינה המלאכותית (AI), הפכו לכלים מרכזיים בתחום. על רבות מהטכנולוגיות האלה אסור לספר – ולא מעט ממה שכן התגלה נשמע לא פעם כמו המצאה.

ההיסטוריה של טכנולוגיות הריגול ארוכה כמו ההיסטוריה של הטכנולוגיה עצמה, ואולי אף יותר, אך אחת התקופות שהביון היצירתי שגשג בהן במיוחד היה 44 שנות המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות.

כמו עכשיו, גם אז היו חדרים שכל סוכנות ריגול הייתה רוצה להיות זבוב על הקיר בהם – או שפירית. כך, ה-CIA, סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, פיתחה בשנות ה-70 את ה-Insectothopter: מכשיר הקלטה חשאי בצורת חֶרֶק. בתחילה, התוכנית הייתה לפתח מכשיר בצורת דבורת בומבוס, אך בהמשך נבחרה השפירית – חרק שנפוץ בכל העולם ושניחן ביכולות תעופה מרשימות: לשפירית יש ארבע כנפיים, שכל אחת מהן יכולה לנוע באופן עצמאי, מה שמאפשר לה לטוס לכל הכיוונים, כולל אחורה, ולהגיע גם למהירות של 50 קמ"ש. התכנון היה שקרן לייזר תנחה את תנועת המכשיר מרחוק, ותשמש גם לשידור נתונים חזרה למפעיליו. עם זאת, מעבר לכך שמשך הפעולה המקסימלי של החרק המכני עמד על לא יותר מ-60 שניות, גודלו הקטן ומשקלו הנמוך, לצד יכולות תעופה שלא השתוו במציאות לאלה של השפירית, הובילו לכך שהוא הושפע מאוד מכל רוח קלה, וניווטו היה כמעט בלתי אפשרי. צירוף כל המגבלות האלה סיכל בפועל את השימוש בו לריגול.

בברית המועצות עשו באותן שנים סוכני קג"ב שימוש במצלמות שהתחזו לכפתורי מעיל. מצלמות ה-AJAX F21 היו קטנות וקלות משקל, והיה קל להחביאן בכיס המעיל. כשהמפעיל לחץ על כפתור צילום שהוסתר בכיס, הצמצם של הכפתור המדומה נפתח וחשף עדשה. מנגנון קפיצי לקידום סרט הצילום אִפשר לצלם תמונות ברצף בלי שמישהו ישים לב.

אף מידע אינו חסין

עולם המודיעין המודרני מתחלק לכמה תחומים עיקריים: יומינט, אוסינט, ויזינט וסיגינט. יומינט (HUMINT) הוא מודיעין שמסתמך על מידע שמגיע מגורמים אנושיים, כגון משתפי פעולה ומרגלים שפועלים בעומק שטח האויב; אוסינט (OSINT) מסתמך על מקורות גלויים, כמו כלי התקשורת והרשתות החברתיות של האויב, והוא הסיבה לכך שמסוכן לפרסם בסושיאל איפה פגעו טילים איראניים; ויזינט (VISINT) מסתמך על מידע חזותי, כמו זה שמתקבל מתצלומי אוויר ולוויין, ממצלמות על הקרקע ומתצפיות אנושיות; ולבסוף סיגינט (SIGINT) מסתמך על אותות – מאותות אלקטרוניים שמשודרים מאמצעי לחימה של האויב, ועד לאותות שמשדרים אמצעי תקשורת בין אנשים, למשל טלפונים סלולריים. כל הסוגים כוללים שימוש בטכנולוגיה, ובמיוחד שני האחרונים.

הסיגינט הקלאסי הוא האזנה: ציתות לטלפונים ניידים ונייחים, האזנה לשיחה פיזית מקרוב או מרחוק, וכמובן תקיפות סייבר למטרות איסוף מודיעין. "לתוך כל דבר בעולם שמנוהל בידי מחשבים אפשר לחדור, ולהוציא את המידע שיש בו", אומר פרופ' יצחק בן ישראל, ראש המרכז למחקר סייבר בינתחומי ע"ש בלווטניק באוניברסיטת תל אביב, בריאיון לאתר מכון דוידסון. כיום אפשר להשיג מידע חשאי ממערכות של האויב גם ממדינה רחוקה, בלי צורך בסוכן קג"ב עטוי מעיל בשטח. "אם גוף מודיעין רוצה ויודע לחדור למערכות, הוא יכול להוציא את המידע", הוא מציין.

לאורך השנים, ישראל הואשמה בשלל מתקפות סייבר על אויביה. דוגמה מוכרת אחת הייתה הנוזקה "להבה" (Flame): תוכנת ריגול שנחשפה ב-2012 ושאספה מידע ממערכות ממוחשבות, הקליטה שמע, עשתה צילומי מסך, העתיקה שיחות בתוכנות מסרים מידיים ועוד. הנפגעת העיקרית ממנה הייתה איראן, לצד ישויות אויב נוספות כמו הרשות הפלסטינית וסוריה. גורמים באיראן ובמקומות אחרים בעולם האשימו את ישראל וארה"ב בהשתלת תוכנת הריגול, אם כי הדבר לא הוכח מעולם. זמן קצר לאחר חשיפתה, החלו עותקי "להבה" להשמיד את עצמם, ולהחליף את הקוד שלהם בג'יבריש.

התאומים המרושעים של צ'אט-GPT

לאחרונה, טכנולוגיות הבינה המלאכותית נכנסו לעולם ההאזנות למידע ממוחשב. דוגמה מפורסמת לכך, כבר מ-2012, היא Skynet – לא הבינה המלאכותית מסדרת סרטי "שליחות קטלנית", אלא אלגוריתם למידת מכונה של הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) של ממשלת ארצות הברית, שמאתר טרוריסטים פוטנציאליים על סמך המיקום ונתוני השיחות של גורמים חשודים. המערכת הזו, שנחשפה בהדלפת המידע הגדולה של אדוארד סנודן, עוקבת אחרי התנהגויות כמו מסלולי התניידות, שיחות יוצאות ונכנסות ודפוסים מחשידים כמו טלפונים שמקבלים שיחות נכנסות בלבד או החלפת כרטיסי סים תדירה.

כיום, השחקן המרכזי בתחום ה-AI בשירות הריגול הוא ה-Generative AI, כלומר בינה מלאכותית שלא רק מנתחת נתונים קיימים אלא גם יוצרת תוכן ותוצרים בעצמה, ושמוכרת לציבור מסוכנים כמו צ'אט-GPT, קלוד, ג'מיני וחבריהם. אנשי ביון ממדינות שונות משתמשים ב-AI כדי לכתוב תוכנות ריגול, לבצע פישינג מתוחכם – גניבת מידע רגיש על ידי התחזות לגורם אחר, להטעות תוכנות אבטחה ולמצוא חולשות במערכות האויב. "אם אני רוצה לדעת איך לחדור למחשב שלך, אני יכול לתכנת עם בינה מלאכותית יוצרת סוכן AI שיחפש בעצמו את החורים בהגנה ויחזור אליי, במקום שאני אעשה את זה", אומר בן ישראל. "ומחשבים, כידוע, עובדים פי 1020-1010 מהר יותר. מחשב יכול להספיק בשנייה אחת מה שלי ייקח שנים". כיום, ככל שדרישות החומרה של מערכות ה-AI מצטמצמות – השימוש בהן הולך ומתרחב.

טובים במיוחד באיסוף מידע. שיגור של לווין מסדרת אופק | התעשייה האווירית

דרך אחת להיעזר בבינה מלאכותית יוצרת לצורכי ריגול היא לעשות שימוש זדוני במודלים קיימים. בסוכני ה-AI שאנחנו מכירים קיימות שלל הגנות שמטרתן למנוע מהמודל לגרום נזק – כמו שאנחנו רואים כשצ'אט-GPT מסרב לכתוב לנו סיפור שהסוף שלו לא טוב. אנשי ריגול והאקרים מתמודדים איתן באמצעות טכניקות שונות של Jailbreaking – עקיפת מנגנוני ההגנה שמובנים בסוכני ה-AI. אחת הדרכים לעשות את זה היא הזרקת פרומפטים: מתן הוראות למודל בניסוח שמערים על הוראות הבטיחות שתוכנתו בו.

לדוגמה, חברת אנת'רופיק, שעומדת מאחורי קלוד, זיהתה בספטמבר שעבר מתקפת ריגול מתוחכמת שביצעו קבוצות שפועלות בחסות ממשלת סין, שהתבצעה באמצעות קלוד קוד – סוכן AI פופולרי שמשמש לתכנות. אנת'רופיק טוענים שהקבוצות האלה תמרנו את המודל לפעול כרצונן כדי שיפרוץ לכשלושים יעדים במדינות שונות, כולל סוכנויות ממשלתיות – לפעמים בהצלחה.

דרך אחרת, נפוצה פחות, לרגל באמצעות בינה מלאכותית יוצרת היא להשתמש בסוכני AI שנבנו מלכתחילה בלי הגבלות מוסריות, לרוב על בסיס מודל מסחרי קיים. שני מודלים זדוניים פופולריים ברשת האפלה הם WormGPT ו-FraudGPT, שמסייעים למשתמשים בהם לעשות את כל מה שסוכני ה-AI הנפוצים לא מסכימים לעשות – ממתן מידע מזיק ועד ליצירת הונאות אינטרנטיות.

עוד דברים מעניינים ממכון דוידסון:

בעיות ניווט בעולם מוצף מידע: מהן הטיות קוגניטיביות?
מרכבות הדמיון

שמה של מדינת ישראל הוזכר גם בנוגע לריגול בעזרת בינה מלאכותית. על פי תחקיר של אתר הגארדיאן, יחידה 8200 בחיל המודיעין, שעוסקת באיסוף מודיעין אותות, בנתה מודל דומה לצ'אט-GPT, אך אימנה אותו ספציפית על מאגר גדול של שיחות טלפון והודעות טקסט שנקלטו במערכותיה משטחי הרשות הפלסטינית. מטרת המודל היא לשפר את יכולות איסוף המודיעין של היחידה. על פי התחקיר, פיתוח המודל הואץ עם פתיחת המלחמה ברצועת עזה באוקטובר 2023.

הבינה המלאכותית עשויה לקדם את מלאכתם של אנשי הריגול אפילו בהיבטים הפשוטים ביותר: "יש דברים משעממים שאפשר לבקש מבינה מלאכותית, כמו ‘תקצר לי', ‘תסכם לי' או ‘תכין לי דו"ח' – מה שמפנה את זמנו של כוח האדם האנושי לטובת דברים חשובים יותר", אומר ד"ר ליאור טבנסקי מהמרכז למחקר סייבר בינתחומי ע"ש בלווטניק באוניברסיטת תל אביב.

בינה מלאכותית לזיהוי משגרים איראניים

כמו הסיגינט, גם הוויזינט – המודיעין החזותי – שינה את פניו באופן דרמטי בעידן הסייבר וה-AI. השינוי הזה ניכר גם בפעולותם של לוויני הריגול מסדרת אופק שמפעילה מדינת ישראל. הלוויינים האלה, שמומחים מייחסים להם יכולות איסוף מידע גבוהות מאוד, ייחודיים בין השאר עקב כך שהם משוגרים מערבה – כלומר, נגד כיוון הסיבוב של כדור הארץ – מכיוון שמזרחית לנו נמצאות מדינות אויב שאיננו רוצים שישימו את ידיהן על הלוויין במקרה של תקלה בשיגור. הבחירה הזאת מחייבת להשקיע אנרגיה רבה במיוחד בשיגורם. השיגור המורכב הוביל לתכונה ייחודית נוספת של הלוויינים הללו: גודלם הקטן ומשקלם הנמוך.

לווייני ריגול החלו לחוג סביב כדור הארץ כבר בשנות השישים של המאה הקודמת, אך שיטות הניתוח של המידע שמגיע מהם וממקורות חזותיים אחרים השתנו דרמטית עם השנים. "נגיד במלחמה, אם אנחנו רוצים לדעת איפה נמצאים משגרי הטילים של האיראנים, נצלם מהחלל את איראן. אבל איראן ענקית, אז אם בני אדם יחפשו שם משגרים יידרשו מאה שנה כדי למצוא אותם", אומר בן ישראל. "במקום זה, לוקחים צילומים מהחלל, ונותנים אותם למחשב עם בינה מלאכותית שאימנו לזהות משגרי טילים. המחשב ידע מיד איפה הכול נמצא".

מעבר לכך, בשעה שבעבר תמונות הלוויין היו בסך הכול תמונות רגילות, בעשורים האחרונים הצילומים כוללים גם אורכי גל שלא נראים לעין האנושית. "כשיורים עלינו טיל, יש לו מנוע עצום שבוער, והחום שהוא מפזר מתבטא בקרינה, בעיקר תת-אדומה, שאנחנו לא רואים", אומר בן ישראל. "אם שמים במצלמה חיישן תת-אדום, הוא יכול לגלות אם מישהו משגר טיל. איך אנחנו מקבלים התרעה לטלפון עשר דקות מראש? זו אחת מהדרכים".

לא על הטכנולוגיה לבדה

למרות קצב ההתקדמות המהיר, האדם עדיין אינו מיותר: גם כיום, עדיין דרושה מעורבות אנושית כדי ליישם ולהפעיל את טכנולוגיות הריגול המתקדמות. טבנסקי אף מזהיר מפני הסתמכות יתר על הטכנולוגיות, על חשבון המודיעין האנושי. "היום המגמה היא לשגר לוויין שיירט את כל התקשורת במדינה ולהשתמש במחשב כדי לנתח את המידע, במקום לגייס בן דוד של מישהו בצמרת", הוא אומר. "אני לא חושב שזה טוב, כי בסופו של דבר, במיוחד במדינות אויב, ההחלטות מתקבלות על ידי קבוצה מסוימת קטנה של אנשים, ואין דרך להבין מבחוץ מה בדיוק קורה שם".

אז מה צופן העתיד לטכנולוגיות הריגול? כמו כל אמצעי לוחמה אחר, אפשר להניח שמרוץ החימוש בין טכנולוגיות הריגול לטכנולוגיות ההגנה מפני ריגול יימשך, ושכל התפתחות משמעותית בעולם הטכנולוגיה תבוא לידי ביטוי גם בעולם הביון. מה שבטוח זה שטכנולוגיות הריגול ימשיכו לחצות גבולות – הן גיאוגרפיים והן מחשבתיים.