הראל ויזל: "פסיכולוגית אני לא מסוגל לקנות ג'ינס ב-200 אירו"
אף שהוא עומד בראש אחת מקבוצות האופנה הגדולות בישראל, הראל ויזל אומר שהוא כמעט לא מוציא כסף על בגדים, תכשיטים או שעוני יוקרה. אבל על מכוניות דווקא כן: "מגיל 21 תמיד רציתי שיהיה לי אוטו מעולה, עכשיו אני נוסע ב-BMW 760" | ריאיון מיוחד מתוך הפודקאסט "תוכנית מנהלים" ב-Be.po
הראל ויזל הוא מנכ"ל ומבעלי השליטה בקבוצת פוקס-ויזל, שנסחרת בבורסה לפי שווי של כ-4.7 מיליארד שקל. הוא שירת כלוחם בגבעתי, מתגורר בסביון, נשוי, אב לשלושה וסב לארבעה.
תכנית מנהלים פרק 8- הראל ויזל
מה ההחלטה הניהולית הכי טובה שקיבלת? "להביא סביב 2012 עוד חברות בינלאומיות לישראל. עד אותה שנה היו לנו רק את פוקס, ללין, סאקס ובילבונג, ואז התחלנו להביא את אמריקן איגל, מנגו ועוד, כי ראיתי שישראל נפתחת לעולם מבחינת האופנה".
וההחלטה הניהולית שאתה מצטער עליה? "שהתחלתי להביא חברות בינלאומיות רק ב-2012, ולא עשיתי את זה כבר ב-2005. היו יכולות להיות לי עוד הרבה חברות טובות".
אתה לא מגיע מהמסלול הקלאסי של מנהלים. לא למדת באוניברסיטה. "בכיתה ד' הייתי מביא טי-שירטים ומדבקות של פארה פוסט וסטיב אוסטין, ועם מגהץ ליד הברזייה בהפסקות הייתי מגהץ ומוכר לילדים. מכרתי סברסים בכניסה לשק"ם הגדול בגבעתיים. תמיד אהבתי למכור. אני לא מזלזל במנהלים עם השכלה. אני חושב שאם מישהו סיים אוניברסיטה או את הקולג' הכי טוב בארה"ב, אבל הוא גם מכר סברסים, רק אז יש לו יתרון עליי".
כמו מי רצית להיות, מי היו המודלים שלך לחיקוי? "נולדתי ברמת גן והיינו משפחה, לא רוצה להגיד ענייה, אבל בהחלט לא מבוססת. אבא שלי היה בצבא קבע, אמא שלי הייתה עקרת בית וגדלנו צמוד לשכונת הלל, שכונה של מבוססים, רובם סוחרים, רובם עיראקים, והייתי חבר טוב של הילדים. הם חיו ברווחה גדולה הרבה יותר ממני ודיברו מסחר בבית. כל הזמן מה קונים, מה הולך, מה מוכרים. לא משנה אם זה טקסטיל, תרופות או בניין. משם שאבתי את הרעיון להתעסק במסחר בכלל ולהיות מבוסס. זו לא קנאה, זאת הערכה".
ובתור ילד אמרת, גם אני רוצה להיות סוחר עיראקי. "אבא שלי נולד בצ'כיה, אבל אני מכיר את כל המאכלים העיראקיים, את כל הבדיחות העיראקיות ואת כל הקשקושים. בחבר'ה עד היום, כשאנחנו נפגשים, אני מדבר כמוהם. לא רציתי להיות עיראקי, רציתי להיות סוחר".
מה הדבר הראשון שאתה בודק בטלפון הנייד שלך בחמש בבוקר? "בחמש וחצי בבוקר אני עובר על כל מה שהיה אתמול, עובר על אתרי חדשות ואחרי זה עובר לכלכלה. ברבע לשש בבוקר אני כבר אחרי שני אספרסו וסיגריה, חרשתי את הכול, ואז אני מתחיל לשלוח הודעות לאנשים. כותב להם 'הלו? הלו?', שיתחילו להתעורר. יש לי 1,200 חנויות, אז אני מבקש לדעת כל שעה מה המצב שלי במכירות".
זו חתיכת הפרעת קשב וריכוז, לקבל את זה כל שעה. "הפרעת קשב וריכוז? אם תשאל אולי אני אספר".
אז בוא תספר. "אני חושב שאני עונה לווטסאפ הכי מהר בארץ. אין כמעט מי ששולח לי ווטסאפ ולא מקבל ממני מיד תשובה. עכשיו, זה גם מינוס גדול, כי אני כל היום בישיבות. זה אומר שכל שתי דקות אני מסתכל בטלפון ועונה לאנשים. בעיית קשב וריכוז נוראה. אני חייב להתרכז במנכ"ל שיושב מולי או לנהל משא ומתן כמו שצריך, ומצד שני אני כל הזמן זמין בנייד. אני מקנא בכאלה שנכנסים לשעתיים ישיבה, שמים את הטלפון בצד ומנהלים את הישיבה כמו שצריך, כי הם מנהלים אותה טוב יותר ממני".
בפגישה עם יזם או משקיע, מה גורם לך להידלק? "אם אני פוגש יזם או משקיע, בחור או בחורה, עם אש בעיניים, אז אני משתגע".
אתה מחפש את עצמך, רק צעיר? "בול. אני מחפש מישהו שיש לו רעיון או עסק קטן שהוא מאמין בו מאוד. זה יכול להיות גם בן 30 או 40, לא חייב להיות בן 16. אם אני רואה שהאש בוערת בו ושהוא כל כך מאמין, זה מדליק אותי".
ומה מכבה אותך? "פונים אליי הרבה אנשים ומבקשים לבוא להתייעץ על רעיון עסקי. הלו"ז מפוצץ, אבל חשוב להם מאוד והם ממש מבקשים, ואני מפנה חצי שעה. ואז המישהו הזה מאחר לי ברבע שעה. נכנס באיחור מישהו שהתחנן שנה לפגישה והוא אפילו לא מתנצל, נראה לו שזה בסדר. אוי ואבוי למישהו שככה בא אליי".
מה מפחיד אותך? "אני קצת חרדתי, אז מפחידים אותי הרבה דברים. יכול להיות שזה חלק מהדלק שלי, כי זה לא רציונלי, אבל אני יכול לחשוב שמחר תהיה קטסטרופה כלכלית. במה? בהכל. עכשיו, זה אמיתי? לא. האם אני מאמין בזה? לפעמים. זה חלק מהדלק שלי. אני לפעמים קצת בחרדה על בריאות, בוא נאמר יותר מהממוצע. זו לא בדיוק היפוכונדריה, כי היפוכונדר רץ כל היום לבדיקות. אני הפוך, אני מפחד ללכת לבדיקות, אבל ברמה נשלטת".
מה הדבר הכי גרוע שהמתחרים שלך אומרים עליך מאחורי הגב, אבל האמת היא שהוא נכון? "שאני דומיננטי, אגרסיבי, שאני בולדוזר. חלק חושבים שזה גרוע, אבל אני לא מעריך שמישהו מנומנם יכול להצליח מאוד, בטח לא במדינה כמו ישראל. אז יכול להיות שזה חלק מהדברים שאומרים עליי והוא נכון. אבל אני חושב שאין מתחרה או איש עסקים בישראל שעשה איתי עסקים שיכול להגיד שאנחנו לא הוגנים. קשים אבל הוגנים. סוגרים עסקה, מקבלים את הסחורה, אנחנו מודיעים שהצ'ק מוכן. אחרינו לא רודפים".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך? "אני אוהב מכוניות. אני כרגע נוסע ב-BMW 760, אוטו מדהים. מגיל 21, כשהתחלתי להרוויח כסף, תמיד רציתי שיהיה לי אוטו מעולה. היו לי הרבה מרצדסים, היו לי אאודי, ועכשיו אני נהנה מאוד לנסוע ב-BMW גדולה. על זה אני מוציא את הכסף. אני לא מוציא כסף על בגדים בכלל. אני לא מסוגל, בפסיכולוגיה שלי, לקנות ג'ינס ב-200 אירו. אני נהנה לראות את הילדים שלי שמסוגלים לקנות ג'ינס ב-200 אירו, אני פסיכולוגית לא יכול. גם לא תכשיטים או שעוני יוקרה".
בגיל 60, אם היית יכול לתת עצה אחת להראל ויזל בן ה-20, מה היית אומר לו? "תעשה קורס אנגלית ברמה גבוהה. אני מסתדר בנאום באנגלית לפני 400 איש, אבל האם אני יודע לקרוא באנגלית? כלום. בעיות קשב וריכוז, קטסטרופה. אני יכול להסתכל על מסמך, לקרוא שמונה שורות, אבל לא להבין כלום. לדבר אנגלית אני יודע וגם לנהל משא ומתן, אבל לקרוא אני לא יודע. אני חייב שבבוקר הכול יהיה מתורגם לי על השולחן".
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.