מתנדבת בהוסטל נפצעה ותקבל 824 אלף שקל

סטודנטית מעדה על מהמורה בשביל גישה לבניין שבו פעלה דירה של "מרפא לנפש". ביהמ"ש קבע שהעמותה תישא ב-75% מהפיצוי, ובעלי הדירות בשאר

עו"ד בארי קפלן | פסקדין|

מתנדבת בעמותת "מרפא לנפש" שנפצעה בהחלקה על מהמורה ליד הבניין שבו הופעל הוסטל למתמודדי נפש תקבל פיצויים והוצאות בסך כ-824 אלף שקל - כך פסק לאחרונה בית משפט השלום בירושלים. השופט נאיל מהנא קבע ש-75% מהאחריות תיוחס לעמותה בעוד 25% לחלק מבעלי הדירות במבנה.

מדובר בבת 30 שבינואר אשתקד השלימה לימודי דוקטורט, והתנדבה בעמותה במקביל ללימודיה. בדצמבר 2019 היא נפלה בשביל גישה לבניין שבו הופעל ההוסטל, ומומחה מטעם בית המשפט קבע לה 10% נכות בגין מגבלת תנועה בקרסול, לצד נכות בשיעור זהה בשל צלקת ניתוחית.

בתביעתה סיפרה כי מעידתה אירעה בשל מפגע בדמות "מהמורה או הפרש גבהים" בשביל, אשר לשיטתה היוו סכנה בלתי סבירה. היא נאלצה לעבור שני ניתוחים, אחד מהם בגין זיהום קשה, וביקשה להטיל את האחריות לנזקיה על העמותה.

מנגד טענה "מרפא לנפש" כי ככל שקיימת אחריות למצב השביל, הרי שזו מוטלת על בעלי הדירות: מדובר בבניין רכבת הכולל ארבע כניסות, והתאונה התרחשה בכניסה א'.

הדיירים, מצידם, גלגלו את החבות בחזרה לעמותה, כמעסיקתה של המתנדבת, מפעילת ההוסטל ומחזיקת המקום בפועל. חלקם הוסיפו שיש לייחס אשם תורם משמעותי למתנדבת, שהודתה כי אינה נוהגת להסתכל על הדרך בעת הליכתה, וכן נוכח היכרותה עם תנאי השטח.

ואכן, השופט מהנא מצא לנכון להשית על הצעירה 20% אשם תורם, בהתחשב בכך שלא מדובר היה בביקורה הראשון במקום. לצד זאת, נקבע כי העמותה ובעלי הדירות בכניסה א' התרשלו בתחזוקת השביל ובאי-הסרת המפגע. מבחינת החלוקה הפנימית ביניהם, נקבע ש"מרפא לנפש" תישא ב-75% מהאחריות בעוד הדיירים ב-25%.

"המהמורה שנוצרה עקב אבני שפה חסרות ושקיעה של אבנים משתלבות יצרה עומק ממשי", כתב. "מיקומו של מכשול זה, בצד ימין של השביל ובסמוך מאוד למדרגות... יצר 'מלכודת נסתרת' בשטח המעבר המונעת צעידה בטוחה ומסיטה את קשב הצועד, ובכך חרג המפגע באופן ברור מגדר סיכון סביר או בלאי טבעי שניתן להשלים עמו".

בפסק הדין צוין שמעמדו של מתנדב הושווה בפסיקה לזה של עובד, לעניין חובת הזהירות של מעסיקו, ומכאן שעל העמותה היה לנקוט אמצעי זהירות סבירים לשם שמירה על בטיחות המתנדבים אצלה בכלל והתובעת בפרט, וזאת הגם שלא הייתה בעלת הדירה שממנה הופעל ההוסטל, אלא רק שוכרת.

אכן, העיר השופט, לא כל שקע או בליטה קלה בריצוף עולים כדי סיכון בלתי סביר, וחיי היומיום כרוכים בסיכונים טבעיים שאין הצדקה להטיל בגינם אחריות בנזיקין. ואולם למסקנתו, במקרה הנוכחי אין מדובר באי-סדירות שולית בלבד, אלא במפגע של ממש שבגין אי-הסרתו יש לפצות.

בסוגיית הנזק הוא אימץ את ממצאי המומחה שמינה. לצעירה, שבינתיים התקבלה ללימודי פוסט-דוקטורט בלונדון, נקבעה נכות תפקודית בשיעור 10%. על רקע הישגיה האקדמיים חושבו נזקיה בהתאם לשכר הממוצע של מרצה באוניברסיטה, 34,257 שקל.

הנזק הכולל, לאחר ניכוי אשמה התורם, הועמד על 679,465 שקל, והעמותה ובעלי הדירות בכניסה א' חויבו לשלם לה אותו בחלקים שצוינו. כמו כן חויבה "מרפא לנפש" לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 144,656 שקל. לבעלי הדירות שהודעת הצד השלישי נגדם נדחתה, חויבה העמותה לשלם 10,000 שקל הוצאות.

• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • שמות ב"כ הצדדים לא צוינו • עו"ד בארי קפלן עוסק בנזקי גוף ותאונות • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין