במושב הזה כולם מכירים את כולם - אבל מצביעים הפוך: "חצי כיפות, חצי חילונים"

כפר חסידים הוקם לפני כ-100 שנה בידי חסידים מפולין ש"עזבו מזמן", וכיום גרים בו יחד דתיים וחילונים - שמחציתם בחרו בקואליציה, ומחציתם באופוזיציה. "השכן ממול ליברלי מדי, אבל בסוף היום אנחנו יושבים בבר וצוחקים", מספר דוד החקלאי. תרצה התאכזבה מהליכוד ותבחר באיזנקוט, אושרי יצביע למפקדו וינטר וחיים מרגיש חסר בית פוליטי: "צריך להצביע אסטרטגית". 50:50, סדרת כתבות

במושב כפר חסידים שבמועצה האזורית זבולון, למרבה ההפתעה, לא גרים חרדים חסידים. למעשה, גרים כאן במשותף חילונים ודתיים, כ-800 במספר. במושב הירוק, שבו כולם מכירים את כולם, פער של 16 פתקים בלבד הפריד בבחירות האחרונות בין התמיכה במפלגות הקואליציה לאופוזיציה.

במסע בין מצביעי "קו המשווה" הפוליטי שבמושב החצוי שמענו קולות מגוונים, וחלקם מפתיעים: אושרי נעים שעובר מבן גביר לעופר וינטר, תרצה כהן שלא סולחת לממשלה ותצביע לאיזנקוט, ויאיר החקלאי שלא שוכח לסמוטריץ' את רפורמת החלב ומרגיש שאין לו פתק להכניס לקלפי.

• עדכוני בחירות שוטפים גם בערוץ הוואטסאפ של ynet - להצטרפות לחצו כאן

לפני הכל, טוב שהפרחנו את התדמית שנראית הייתה ברורה מאליה - נכון שבכפר חב"ד למשל גרים חב"דניקים, אבל זה לא הכרח שבכפר חסידים גרים דווקא חרדים חסידים. תרצה כהן מסבירה לנו את כל ההיסטוריה המקומית בקיצור: "חסידים שהגיעו מפולין הקימו את המושב בשנת 1925 - אבל הם כבר מזמן עזבו, והיום כבר אין פה חסידים".

בקלפיות, כפר חסידים יושב בשוויון דעות כמעט מוחלט: בבחירות 2022 הצביעו 182 תושבים למפלגות האופוזיציה, מול 166 שבחרו במפלגות הקואליציה הנוכחית. "המקום פה מקבל את כולם ואין פה שום מתיחות. חצי כיפות סרוגות וחצי חילונים", מסביר אושרי נעים על סוד המושב החצוי שמצליח להתעלות מעל השונות הפוליטית. "בשנה שעברה עשינו כאן חגיגות 100 שנים לכפר חסידים כולנו ביחד. דתיים וחילונים כאחד. כולם ביחד, ועוזרים אחד לשני. יש המון תמיכה".

דוד זיסקוביץ, שעובד בשדות החקלאיים במושב, אומר בחיוך כי יש לו הסבר לאחדות המקומית, גם במציאות שרחוקה מלהיות תחת אחידות. "החיים פה בסדר גמור. השכן שגר מולי הוא בצד השני ממני. אני ימני והוא לפי דעתי יותר מדי ליברלי, אבל אנחנו יושבים וצוחקים ביחד בבר המקומי והכול בסדר. ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית לא הגיעו לכאן, אולי בקיבוץ יגור וקצת בצמתים ובמרכז הארץ - אבל לא אצלנו. כולם מסכימים פה לשבת ביחד".

אושרי נעים, מטפל בחווה טיפולית מקומית, מכריז כי בבחירות הקרובות הפתק שיכניס לקלפי צפוי להשתנות. "בבחירות הקודמות הצבעתי בן גביר ועכשיו אצביע לסמאו"ג שהיה לי, עופר וינטר", הוא קובע. "אני אוהב את עוצמה יהודית, אבל גם אוהב אנשים עם דרך וסדר. אני לא כל כך מרוצה מבן גביר, רציתי שתהיה משילות ושאפשר יהיה ללכת בכל מקום בארץ בלי לפחד. יש דברים שהוא עשה טוב ודברים שפחות. שירתתי בצבא באוגדת עזה, ועופר וינטר היה המפקד שלי. אני מאוד מתחבר אליו".

את נושא השוויון בנטל מכיר נעים על בשרו: "חצי מהדודים שלי חרדים לגמרי. אני ואתם, התגייסנו לצבא", הוא אומר לנו. "למה אני ואתם כן, והם לא? אבל אני לא בעניין של מאבק ולריב על זה. אשתי תמיד הייתה בשמאל, הגיעה מהנוער העובד והלומד. אבל עכשיו היא דתייה ואני לא יודע אם היא תרצה בכלל ללכת להצביע. הנושא הכי בוער מבחינתי הוא הביטחון האישי ויוקר המחיה".

בתוך זמן קצר בין שבילי המושב והנחלות המרווחות, למדנו כי החלוקה הפנימית בו היא לא רק פוליטית אלא גם מוניציפלית. תרצה כהן מרביצה בנו שיעור בתורת הקהילות. "כפר חסידים זה כפר שהוא קודם כל שיתופי. יש בו כל מיני סוגי קהילות. כפר חסידים א' שזה חקלאים, אנשים שעובדים בחקלאות, יש להם אדמות פה, זורעים, קוצרים, וכפר חסידים ב' שברובם לא עוסקים בחקלאות והם תושבים פה".

בבחירות האחרונות תרצה בחרה בליכוד. היום, הזעם שלה על הממשלה מוביל אותה לחצות את הקווים לגוש השני. "עכשיו אני אצביע לאיזנקוט. אני עוברת לגוש שלו. אני לא מאמינה יותר לאנשי הליכוד כי כשהם בממשלה הם פשוט מתנהגים אחרת. לא לזה ציפיתי, זה לא הליכוד שהצבעתי לו בעבר".

מה הקש ששבר את הגמל, אנחנו שואלים. כהן יורה ביקורת חריפה כלפי ההנהגה הנוכחית, ומתקשה לגלות עמדות מאופקות כלפי הפוליטיקאים שאיבדו אותה "בעקבות 7 באוקטובר וההרכב של הממשלה עצמה". היא משתמשת במילים חריפות נגד בן גביר, סמוטריץ' וגוטליב, ומדגישה: "הם לא יכולים לנהל מדינה. איזנקוט נראה לי הכי אמיתי וישר. הוא יעשה את הדברים אחרת לגמרי, מתוך כנות וכוונות טובות".

היא מקווה שבממשלת החלומות שהיא תראה לא יהיו מפלגות ערביות ולא חרדיות: "יש לי בעיה עם החרדים. לא החרדים עצמם, אלא מי שלמעלה בהנהגה שלהם. אני לא בוטחת בהם. מה שאכפת להם זה הכסף, כל הזמן רק לקחת ולקחת מהמדינה. זה מה שאני רואה. בכל נושא. החינוך זה כישלון בלי לימודי ליבה. והכספים? הם רק גוזלים ורוצים עוד ועוד בלי סוף. לא מסתכלים על המדינה, אלא רק על עצמם ועל מה שהם צריכים. הילדים שלי נשארו בגוש הימין אבל ברור להם שהם לא יצביעו ביבי. זהו, מספיק. נגמר. אכלנו הרבה קש".

ההפרדה הזו בין כפר חסידים א' לב' התרחשה בשנות ה-50, ונשמרה מאז - על אף שכמעט ואינה מורגשת בשטח. אלא שמור ולרשטיין (42) צלמת מקצועית, נשואה ואם לשלושה, שעברה לכפר חסידים לפני שמונה שנים, כלל לא ידעה עליה. "לא ידעתי שיש א' וב' עד שהזמנתי משלוחים מחו״ל", היא אומרת. כשנאמר לה שאופיו הדמוגרפי המיוחד של היישוב הביא לכך שההצבעה בבחירות האחרונות בו התחלקה 50-50, היא עונה: "זה קצת מעודד אותי, כי הייתי בטוחה שאין כאן סיכוי לאופוזיציה בגדול".

בבחירות 2022 הצביעה לבני גנץ, שהיה מפקד פיקוד הצפון בזמן ששירתה שם. השנה כבר לא תעשה זאת. "לא ראיתי שינוי״, הודתה, והוסיפה כי מבחינתה מדובר בבזבוז של קול. לקראת הבחירות הקרובות, היא נוטה להצביע למפלגת "ביחד" של נפתלי בנט, כי "יש לו רשימה שנותנת לי ביטחון" - בין היתר בגלל הייצוג הנשי.

למור יש ביקורת נוקבת על הממשלה הנוכחית ותפקודה: "אני חושבת שזה ביזיון שהממשלה הזאת איתנו אחרי 7 באוקטובר, ואחרי כל מה שעברנו". מבחינתה, החובה להקים וועדת חקירה ממלכתית התקבעה ביום הטבח. "הם לא לקחו שום אחריות. למה הם מפחדים מהחקירה הממלכתית שזה משהו כל כך ברור מאליו שחובה לעשות?". היא דוחה בתוקף גם את הטענות לשיפור המצב הביטחוני: "איזה שקט יש פה? איזו הרתעה מול המחבלים? סעו לדרום ותראו איזה הרתעה יש שם, זה מערב פרוע. אנחנו חיים בהתלבטות אם להזמין טיסה או לא כי אי אפשר לדעת מה יקרה מחר. הנטל על המילואימניקים לא נורמלי, אנשים עוזבים את הבית, האישה והילדים כבר שלוש שנים".

דוב זיסקוביץ מתמודד עם דילמה לא פשוטה שאולי לא מעטים בגוש הימין מתמודדים איתה גם הם: האם לחזק את סמוטריץ' או להעביר את הקול לווינטר. "ב-2022 הצבעתי ליכוד, ועכשיו או שאחזק את סמוטריץ' או הליכוד", הוא מסביר. "אני מרוצה ממה שעשו בליכוד לאורך המלחמה אבל לפני, קשה לומר. 7 באוקטובר קרה מקונספציה. כולם רצו שקט. הבעיה שביבי עושה מלחמות טובות אבל הוא לא רץ למלחמות".

אז למה לא להמשיך ולהצביע מחל? לכאן כבר נכנס שיקול פוליטי גושי: "סמוטריץ' ישר וראוי ונראה לי הגון. בכלכלה הוא היה בסדר. אנחנו מדינה בצמיחה. זה שהוא מיישב את כל השומרון, בשבילי זה וואו. סוף סוף התחילו לעשות את זה. אני רואה דברים בפועל שהם טובים לי. ומהפחד שהוא ייפול, אני אצביע לו כי הוא נראה ממש במקום גבולי מבחינת אחוז החסימה".

חיים מנדלמן, מוותיקי כפר חסידים ומאנשי הציונות הדתית - זו המגזרית ולא המפלגתית - צפוי כנראה להעביר את תמיכתו מהמפלגה של סמוטריץ'. אבל הוא עדיין חסר בית פוליטי. "אני תמיד הייתי בימין. בבחירות הקודמות הצבעתי סמוטריץ', ועכשיו אני מתלבט", הוא מעיד. "וינטר נולד ברכסים ואבא שלו די מקורב פה, הוא בא לכאן כל הזמן. בתור בן אדם אני מעריך אותו, אבל לא העמקתי במצע שלו".

לשיטתו של מנדלמן, הבחירה שלו צריכה להתחשב בגוש והקול שלו צריך לחזק את החוליה החלשה בו. "הייתי די מרוצה מהתוצאות של בן גביר וממה שהוא עשה עם משילות. אני לא אומר שיש לו תוצאות של 100%, אבל כאן היו קצת בעיות עם כבישים ואופנועים ודברים השתנו. אבל הוא יעבור בטוח. סמוטריץ' גם יעבור כנראה. אבל אם לא תשים לווינטר קול, אז אולי תפסיד את הארבעה מנדטים האלו. מי שמסתכל על הגוש, כדאי לו להסתכל על וינטר. אם אתה לא רוצה לאבד את הגוש, צריך להצביע אסטרטגית ולא לתת לו ליפול".

יאיר בר עזר הוא רפתן ותיק, דור שלישי ליצרני חלב. ב-2022 הצביע לאוהד טל מהציונות הדתית אבל בבחירות הקרובות הוא מרגיש משוחרר מחובות משפחתיות. "אוהד נשוי לאחיינית שלי, לא הייתה לי ברירה, אבל כנראה שהוא יצטרך לחפש עבודה בחליבה", אומר בר עזר על קרוב המשפחה שנדחק למקום התשיעי במפלגה. "הבעיה היא שאין אף אחד ימני מספיק בשבילי, אני לא יודע מה לעשות. זו בעיה מאוד קשה, אין למי להצביע".

בר עזר מנהל חשבון פתוח וחריף עם המדיניות הכלכלית של הקואליציה ובראש עם המפלגה לה הצביע בבחירות הקודמות. "סמוטריץ' רצה לסגור את ייצור החלב בישראל. עליתי בגללו פעמיים בשבוע בכנסת כדי להילחם ברפורמה שלו", הוא מאשים. "סגרתם את 'סולתם' אז אין פצצות מרגמה, ועכשיו רצו לסגור גם את ענף החלב. אין מחילה לו ולכל פקידי האוצר. גם לא לביבי שניסה לעשות את הרפורמה והוריד את זה רק כשהצלחנו לגייס מספיק חברי כנסת מהקואליציה". הוא מסרב לתלות תקוות גם בגוש הנגדי: "מה אתם חושבים, שאיזנקוט יכול להיות ראש ממשלה? גם הוא וגם שאול מרידור שהוא לקח לא רוצים כלכלה ישראלית".

עם זאת, לרשימה החדשה של וינטר הוא לא ממהר לחבור, ובר עזר מעדיף להוביל מצע פוליטי משלו. "איזה חדשנות וינטר הולך להביא? תן לי להיות ראש ממשלה ואני יודע בדיוק מה צריך לעשות. דבר ראשון אני הולך לכותל ומתפלל 'הנני נפחד ונרעש' (מתוך תפילת החזן בימים הנוראים - י"ק וג"ג) ומשם מתחיל להעיף את מי שעשו נזקים במשך 30 שנה. את פקידי מנהל מקרקעי ישראל, בתי המשפט, הפרקליטות - כל מי שעושים לנו נזקים אדירים. פקידים לא יכולים להחליט יותר, פקידים צריכים לבצע".

מנגד, בסוגיית גיוס החרדים, הגישה שלו פרגמטית: "ברגע שלא ידברו, החרדים יתגייסו. כי ברגע שאתה סוגר להם את היציאה מהארץ, אין דרכונים ואין רישיונות נהיגה ואתה רואה שהנשים שלהם כבר התחילו לעבוד כבר בהייטק והכול ולא רק בהוראה. רמת החיים עולה ובלי שתשימו לב הכול ישתנה ובלי מלחמות. בשקט נביא את כולם, הרבה יותר".

הוא אומר גם דברים קשים יותר, כאלו שלא ניתן להעלות על הכתב, אבל מאחורי החקלאי רחב הגוף, בעל השפם העבה ועיני התכלת הגדולות, יש גם סיפור של כאב ומחיר אישי של מי שכמו רבים חש עצמו אבוד במציאות שנדרשה פה מנהיגות חזקה יותר. "יש לי ילד שעלה על מטען", הוא משתף בעיניים דומעות. מ-7 באוקטובר לוחמים שלושה מילדיו ואחד מחתניו ביחידות עילית בשירות קבע, ולילותיו טרופים משינה. "אם לא היה פה עם חזק וכל אחד נכנס תחת האלונקה היינו בקריסה", הוא אומר. "לא הייתה פה ממשלה שלקחה אחריות ואין פה ממשלה מתפקדת עד היום".