הקאמבק של נסיך מצרים

בנו של מובארק, שבעבר סומן כברק שמושך את אש האביב הערבי כסמל של קפיטליזם מקורב, ניהל שיקום פוליטי מרתק. זו תוצאה מחושבת של אסטרטגיה קרה ומנוהלת היטב
פרופ׳ מוחמד ותד|
במזרח התיכון, ההיסטוריה לעולם אינה נקברת באמת. לכל היותר היא יוצאת להפסקה כפויה בתא מעצר בטורה, מטהרת את שמה בערכאות וממתינה לרגע הכושר. בעוד זרקורי הגיאופוליטיקה התמקדו ביריבות הקוטבית בין הצבא לאסלאמיסטים, דרמה סמויה ומתוחכמת התחוללה מתחת לפני השטח בקהיר. הדמות המסמנת את המפנה המפתיע ביותר במאה ה-21 במצרים אינה אלא ג'מאל מובארק.
ג'מאל, שבעבר סומן כברק שמושך את אש האביב הערבי ב-2011 כסמל של קפיטליזם מקורב, ניהל בשנים האחרונות שיקום פוליטי מרתק. אין מדובר בסיפורת סנסציונית, אלא בתוצאה מחושבת של אסטרטגיה קרה ומנוהלת היטב. כיום, כשהנשיא עבד אל-פתח א-סיסי, מתחייב פומבית לפרוש עד שנת 2030 ומציע מתווה מוסדי חסר תקדים לחילופי שלטון - הדרמה המחתרתית הזו פורצת אל האור.
2011 סימנה שפל עמוק עבור מובארק ג'וניור. כמי שהוביל את הוועדה המדינית של מפלגת השלטון דאז והכין את הקרקע לירושה אזרחית-טכנוקרטית, הוא מצא עצמו אזוק לצד אביו ואחיו מול אישומים גורפים בשחיתות. אולם, תגובתו חשפה את ליבת הטמפרמנט הפוליטי שלו. בניגוד לאביו, שפרש להתבודדות מרירה, או לאחיו עלא שאימץ עמדה לוחמנית, ג׳מאל הפגין קור רוח מצמרר. הוא לא הקים אופוזיציה בגולה, אלא נשאר להילחם במגרש הביתי. הוא הבין אמת אסטרטגית עמוקה: כדי לחזור לזירה הציבורית במצרים, יש תחילה לנקות את השטח המשפטי, למוטט את מרבית אישומי השחיתות ולסגור את התיקים שנערמו נגדו ונגד משפחתו.
בעשור שחלף מאז שחרורו, ניהל ג׳מאל קמפיין משפטי מדויק. אף שהורשע ב-2015 בפרשת 'ארמונות הנשיאות' ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר, הוא הצליח לפרק בהדרגה את שאר תיקי התביעה והאישומים הפיננסיים הכבדים. פירוק התיקים הנותרים במצרים, לצד ביטול הקפאת הנכסים ואיסורי הנסיעה באיחוד האירופי, העניקו לו "אישור כשירות" מעשי וסללו את הדרך לשובו לחיים האזרחיים והפוליטיים.
השיקום המשפטי הזה מצטלב כעת עם נקודת מפנה במדינאות המצרית. הצהרתו החוזרת של הנשיא א-סיסי כי כהונתו תסתיים באופן סופי ב-2030 וכי העניין "סגור לחלוטין״, קבעה ספירה לאחור קשיחה לעתיד המדינה. אולם, במקום להשאיר את הירושה לתחרות דמוקרטית פתוחה, המשטר פועל להנדס מראש את השער לשלטון. הצעת החוק של א-סיסי - המחייבת קבוצה נבחרת של בעלי תארים שלישיים בני 40 עד 50 לעבור הכשרה בת 30 חודשים באקדמיה הצבאית - מציגה מודל של מעבר מנוהל. בהישענות על סעיף 200 בחוקה, המטיל על הכוחות המזוינים להגן על אופייה האזרחי של המדינה והדמוקרטיה, היוזמה מתייחסת לאקדמיה הצבאית כאל מסננת העל לתפקידים האזרחיים הבכירים ביותר.
נוצר מכאן מתח מבני עמוק: בעוד א-סיסי מבקש למסד טכנוקרטיה המסוננת באקדמיה צבאית כדי להבטיח ש"אף פושע או בוגד לא יתפוס את ההגה״, הסביבה הסוציו-פוליטית הרחבה מייחלת לתקווה חלופית.
לאחר עשור של טלטלה, אזרחים רבים מסתכלים על שנותיו המאוחרות של חוסני מובארק דרך עדשה של נוסטלגיה פרגמטית - תקופה של שערי חליפין צפויים, מסחר יציב ויציבות יחסית. במקביל, בקרב הממסד הביטחוני צמחו חששות מקיפאון המודל הכלכלי הריכוזי. אם האליטות יסיקו שהלחץ הציבורי מאיים על יציבות המשטר, הן עשויות לחפש טכנוקרט פרגמטי בעל השכלה מערבית - בוגר האוניברסיטה האמריקאית בקהיר ובנקאי השקעות לשעבר - כנתיב לשמירה על הפריבילגיות הצבאיות, תוך החלפת דמות מותשת בקדמת הבמה.
מעבר שלטוני עד 2030 לא יבוא במרד רחוב או בהפיכה צבאית. תחת זאת, אנליסטים צופים מעבר מבוקר מבפנים:
1. הבשלה כלכלית: הסלמת הלחצים תביא את מנגנון הביטחון להבנה ששינוי בצמרת הכרחי לשימור המערכת.
2. ערבויות מוסדיות: דמות כג׳מאל מסוגלת להבטיח את תיקי ההשקעות והעצמאות החוקתית של הצבא בתמורה למעבר לניהול אזרחי-טכנוקרטי.
3. יציאה מכובדת: א-סיסי יובל לפרישה מתוזמנת תחת כסות של בריאות או ממלכתיות, כשהוא מוגן בערבויות מלאות.
4. מיסוד מנהלי: הפרלמנט ומערכת המשפט יאשרו במהירות את המסגרת ויציגו את ג׳מאל כפתרון מקצועי המוכן לייצב את הספינה מול מוסדות פיננסיים בינלאומיים.
הופעותיו החוזרות של ג׳מאל באירועי אליטה ובאזכרות מושכות קהל נלהב ומעוררות הד ברשתות. המגזר הפרטי רואה בו בן-שיח הדובר את שפת ההון הגלובלי, בעוד הרחוב המותש מציג חום ספונטני המשמש כברומטר לתרעומת מול הצנע.
בזירה הגיאופוליטית, מעבר לג׳מאל יחולל שינוי משמעותי:
• המערב: יחסים מול וושינגטון והמוסדות הפיננסיים ישתחררו מהדימוי הקשיח המאפיין שליטים צבאיים.
• מדינות המפרץ: קהיר תעבור ממודל תלות במענקים לשותפות המבוססת על השקעות הדדיות.
• ישראל: תובטח רציפות מלאה בתיאום הביטחוני ובהסכם השלום, לצד פוטנציאל לאינטגרציה כלכלית ומסחרית פתוחה וממוסדת יותר.
מובארק מציג עצמו כתוכנית מגירה אזרחית-כלכלית עבור אומה מותשת העומדת מול תאריך יעד ב-2030. בין אם מול מתווי הכשרה צבאיים ובין אם מול שיא הלחצים הכלכליים, בנקאי העבר מוכן לפסוע אל החלל - חמוש בזיכוי משפטי, גיבוי אליטות וחוש עיתוי היסטורי. ההיסטוריה המצרית העדיפה רציפות מחזורית, והגלגל הפוליטי בקהיר עשוי להשלים בקרוב סיבוב מלא.
הכותב הוא פרופסור מן המניין (משפטים), נשיא המכללה האקדמית רמת גן, חוקר בכיר אורח במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.