עשר סליחות שהפוליטיקה הישראלית חייבת לציבור

 השנה הגיע הזמן להפנות את המבט גם החוצה, לא רק פנימה, אל המערכת הפוליטית הישראלית - ולבקש סליחה מהציבור

איילת רזין בית-אור|

בעשרת ימי תשובה נהוג להפנות את המבט פנימה: לבקש סליחה על מה שעשינו, על מה שלא עשינו ועל מי שפגענו בו. אבל השנה הגיע הזמן להפנות את המבט גם החוצה - אל המערכת הפוליטית הישראלית. לא אל הימין בלבד ולא אל השמאל בלבד. לא אל הקואליציה בלבד ולא אל האופוזיציה בלבד. אל מערכת שלמה שאמורה לשרת ציבור המפקיד בידיה את ביטחונו, את ילדיו ואת עתידו.

מה שמעסיק את הציבור אינו בגדר תעלומה: ביטחון אישי ולאומי, חלוקת הנטל, מחיר החיים כאן, עתיד הילדים והתחושה שמישהו רואה את המחיר שהחברה משלמת. לכן, בעשרת ימי תשובה, אלה עשר הסליחות שהמערכת הפוליטית חייבת לציבור.

1. סליחה ששכחנו במה אתם עסוקים. הישראלים עסוקים בביטחון, במילואים, בילדים, במשכנתא, בחשבון בסופר ובעסק שמנסה לשרוד. ובזמן שהם חיים את המציאות הזאת, יותר מדי מהאנרגיה הפוליטית מופנית למאבקי כוח, מינויים, הישרדות והאשמות. פוליטיקה אמורה לטפל בחיים עצמם, לא להחליף אותם.

2. סליחה שהפכנו את השירות לשאלה של מי פראייר יותר. אחרי שנים של מלחמה, מילואים ושחיקה, שאלת השירות אינה עוד ויכוח תיאורטי. מאחורי כל נוסח חוק יש משפחות, ילדים, בני ובנות זוג, עצמאים ומעסיקים. אפשר להתווכח על הדרך להסדיר את השירות, אבל אי אפשר להתעלם מהשאלה הבסיסית: כמה זמן יכולה חברה לבקש שוב ושוב מאותם אנשים לשאת בנטל בלי שירגישו שהחובה משותפת?

3. סליחה שגם את חקר 7 באוקטובר הפכנו לקרב פוליטי. גם זמן רב אחרי 7 באוקטובר, הוויכוח על הדרך לחקור את האסון עדיין מאפיל על עצם החובה לחקור אותו. אפשר לחלוק על הרכב הוועדה ועל סמכויותיה, אבל אסור שהוויכוח על מי יחקור יהפוך לתחליף לחובה לחקור. למשפחות, ללוחמים, לניצולים ולאזרחים מגיע לדעת מה קרה, מה נכשל ומה צריך להשתנות כדי שזה לא יקרה שוב.

4. סליחה שנירמלנו אי־שוויון. בשירות, בחינוך, בבריאות, בדיור וגם בזכות הבסיסית לחיות בביטחון. יש נשים שחיות בפחד בתוך ביתן, ילדים שגדלים בצל אלימות, צעירים שמשרתים ומשלמים מסים ועדיין אינם מצליחים לדמיין דירה משלהם וילדים שנקודת הפתיחה שלהם נקבעת לפי המקום שבו נולדו. אי־שוויון כלכלי הוא בעיה. אי־שוויון בחובות ובביטחון האישי הוא כבר משבר של אמון.

5. סליחה על החשבון בסופר. יוקר המחיה אינו מושג מאקרו־כלכלי. הוא ההחלטה אם להשאיר ילד בחוג, אם לדחות טיפול שיניים, אם לקנות פחות השבוע ואם המשכורת תספיק עד סוף החודש. האזרחים לא צריכים עוד נאום על יוקר המחיה. הם צריכים להרגיש שהחיים כאן נעשו אפשריים יותר.

טראומה שלא מטפלים בה אינה נעלמת. היא נכנסת לזוגיות, לבית הספר, לעבודה ולשיח הציבורי. בריאות הנפש אינה הערת שוליים בתוכנית השיקום. היא השיקום

6. סליחה שחשבנו שהטראומה מסתיימת כשהאזעקה נפסקת. ישראל נושאת טראומה עמוקה: משפחות שכולות, שורדי שבי ומשפחותיהם, לוחמים, מילואימניקים, מפונים וילדים שגדלו לתוך מלחמה. טראומה שלא מטפלים בה אינה נעלמת. היא נכנסת לזוגיות, לבית הספר, לעבודה ולשיח הציבורי. בריאות הנפש אינה הערת שוליים בתוכנית השיקום. היא השיקום.

7. סליחה מהילדים ומהמשפחות שביקשנו מהם להיות חזקים. מהמשפחה שבה אחד ההורים שוב במילואים. מההורה שמחזיק לבד בית, ילדים ועבודה. ומהילדים שלמדו מוקדם מדי מילים כמו חטוף, נופל, חדירה וממ"ד. אנחנו אוהבים לדבר על חוסן, אבל חוסן אינו פטור של המדינה מטיפול. ילדים אינם צריכים רק להיות חזקים בשבילנו. אנחנו צריכים להיות המבוגרים שמחזירים להם ביטחון

8. סליחה מישראלים ומיהודים בעולם שהפכו למטרה. מאז 7 באוקטובר ישראלים ויהודים רבים מתמודדים עם אלימות, איומים, חרמות והדרה. יש מי ששוקלים היכן בטוח לדבר עברית או להציג סממן יהודי, וסטודנטים, אנשי אקדמיה ואמנים נדרשים לעיתים להסביר את עצמם רק משום שהם יהודים או ישראלים. כשישראלים ויהודים מרגישים מאוימים או כמעט מוקצים מחמת מיאוס מחלקים של העולם התרבותי והאקדמי, זו אינה בעיה שאפשר להתעלם ממנה.

9. סליחה שלימדנו את הישראלים לפחד זה מזה. ימני, שמאלני, דתי, חילוני, חרדי, ערבי, מתנחל, תל־אביבי. יותר מדי פעמים הדרך לגייס תמיכה הייתה לסמן את מי שבמחנה השני כסכנה. ישראל אינה זקוקה לאחידות, אבל היא זקוקה ליכולת להתווכח בלי לפרק את הבית שכולנו עדיין צריכים לחיות בו

10. ובעיקר - סליחה שלא לקחנו אחריות. במסורת היהודית סליחה אינה רק מילה. תשובה דורשת הכרה, אחריות ושינוי המעשה. אנחנו לא צריכים פוליטיקאים מושלמים. אנחנו צריכים הנהגה שמסוגלת לומר: טעינו. נכשלנו. ובעיקר - הנהגה שמוכנה לתקן, לא רק להתנצל. זהו המבחן של היחסים בין שלטון לאזרחים: לפני עוד קמפיין, עוד הבטחה ועוד מערכת בחירות, מגיע לציבור הישראלי דבר בסיסי יותר.

עשר סליחות. ואחריהן - עשרה מעשים של תיקון.

עו"ד איילת רזין בית-אוֹר היא מומחית בקידום שיוויון מגדרי ומאבק באלימות מגדרית, לשעבר מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה