נתניהו נגד נתניהו: ההנחיות שניתנו לפני 7 באוקטובר - והגרסאות הסותרות

ההסדרה עם חמאס שכולם רצו חוץ ממנו, הסיכולים שייחס לעצמו והסיכול שלהם שייחס לראשי מערכת הביטחון - וההוכחות שהולכות ונערמות לכך שלשכתו עושה הכל כדי להסתיר מהציבור את האמת על מחדל 7 באוקטובר. כעת נתניהו ניצב מול האויב המסוכן ביותר: ההנחיות המתועדות שנתן הוא עצמו

מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" עתיד לפרסם בגליונו הקרוב כתבה שנייה העוסקת במהלכים, הפעולות, ההערכות שננקטו ולא ננקטו בידי מערכת הביטחון, קהילת המודיעין, הצבא והדרג הפוליטי לאורך העשור האחרון לפני תקיפת חמאס ב-7 באוקטובר. הכתבה הראשונה, שפורסמה בסוף השבוע שעבר, עסקה בצה"ל ובקהילת המודיעין. הכתבה הנוכחית עוסקת במל"ל, בממשלה, בקבינט ובראש הממשלה.

"מהתחקיר עלו נושאים ונקודות שונות, הנוגעים בראש הממשלה ובממשלה שאני משתף להלן. אם תרצו להגיב על נקודות אלו אנא עשו זאת עד היום בשעה 2000". כך נפתחה הפנייה של עמיתי יובל רובוביץ' ושלי לעומר דוסטרי, אז דובר לשכת ראש הממשלה, ב-25 בפברואר 2025 בצהריים. העברנו ללשכת ראש הממשלה רשימת שאלות מפורטת. התחקיר עסק, בין היתר, בשאלה מה ידע נתניהו אודות הכסף שהועבר, לבקשת ראש הממשלה, מהאמיר של קטאר לממשלת חמאס בעזה כדי לממן חלק מהמנגנונים האזרחיים שלה. נתניהו טען בתגובה כי "המענק הקטארי הועבר לעזה לצרכים ממוקדים כגון תשלומים לפקידים, משפחות נזקקות וחשמל, ולא הגיע מעולם מידע שמימון זה שימש לטרור".

אמרנו שיש בידנו עדויות אחרות, שקהילת המודיעין התריעה בפני רה"מ פעמים רבות שהכסף מגיע בסופו של דבר להתעצמות צבאית.

עוד כתבנו (ופרסמנו באותו סוף שבוע) כי בהערכת המצב שכינס נתניהו ב-1 באוקטובר 2023, שישה ימים לפני הטבח, ראש השב"כ רונן בר דיבר על הצורך להתעמת עם סינוואר, והרמטכ"ל הרצי הלוי ביקש להכין מערכה ברצועה. ראש הממשלה, לעומת זאת, העמיד בראש סדר העדיפויות את השלום עם סעודיה ואת השקט בעזה.

התשובה של דוברו, עומר דוסטרי, הייתה נחרצת. התחקיר, מסרה הלשכה, הוא "מיחזור שקרים חסרי בסיס", וקהילת המודיעין היא שיזמה את העברת הכסף. באשר לישיבה, "האמת [...] הפוכה לחלוטין": הלשכה טענה כי בר ביקש להימנע מסיכולים, ודווקא נתניהו המליץ לסכל את הנהגת חמאס אם תהיה הסלמה. התגובה הופצה גם בערוץ הרשמי של ראש הממשלה.

בשבוע שעבר שוב פנינו לעומר, יובל ואני, לקראת פרסום התחקיר שבו יכולנו לחשוף לראשונה את מסמכי המודיעין שהועברו לנתניהו בזמן אמת והתריעו על כך ש-40-50% מהתקציב של הזרוע הצבאית של חמאס מגיע מקטאר. הפעם היה זה עומר אחר, עומר מנצור, אחרי שחינו של דוסטרי סר מעם שרה. העומר התחלף. התשובה לא. "מדובר באוסף שקרים ממוחזרים שכבר הופרכו בעבר", מסר.

"מה התפקיד של דובר?", שאל אחד מוותיקי השבט, שרוליק איינהורן, ממקום מקלטו בסרביה בשיחה עם פלוני על פרשת קטארגייט. שאל וענה לעצמו: "התפקיד של דובר הוא לערבב את העיתונאים". הוא אמר את זה כמובן מאליו, אגב אורחא, כאילו אין, ולא יכולה להיות, וגם לא צריכה להיות, דרך אחרת. ביקום מקביל, הדרך היא לומר את האמת. כי מי בכלל יכול להעלות על דעתו התנהלות שונה? כי איך יכול להיות אחרת?

אבל הנה, יכול להיות. עובדה. ועוד במקום הכי רגיש, והכי משפיע, והכי מעורב במה שקרה וקובע מה שיקרה, והכי אחראי, וגם אחראי על האחראים האחרים. והמקום הזה לא מקדש את האירוע, או את האמת, או את זה שמגיע הסבר ומגיעה התנצלות לציבור כולו, שלא לדבר על נפגעי 7 באוקטובר. במקום הזה התפקיד של הדוברים הוא "לערבב את העיתונאים".

אבל במקום כזה, שטבעו להתנהל באופן היררכי מוקפד, ושיש לו ראש אחד, מעשים כאלה לא היו יכולים להתרחש רק בגלל דוברים עם מוטיבציית יתר. השקר מסריח מהראש והמחלה שהתחילה שם, שאין אמת ואין תחתית, הדביקה חלקים גדולים מהמערכת הממשלתית הישראלית. וכך קמלות ומתאדות גירסאות הלשכה. מול "לא הגיע מידע שמימון זה שימש לטרור" ניצבים המסמכים והעדויות, כולל על כך שרה"מ שלח שאלות מטעמו כשהמידע הגיע אליו.

רובוביץ ואני התייחסנו כמה פעמים לאותה ישיבה ב-1 באוקטובר 2023, האחרונה לפני הטבח, שחשובה גם בגלל העיתוי שלה, גם בגלל הפורום הבכיר והגדול שכונס בה לדון בהערכת המצב בעזה, וגם כי נתניהו תיאר אותה באופן שונה לחלוטין מהדיווחים שאנחנו ועוד שני עיתונאים הבאנו אודותיה. עד היום יכולים היו נתניהו ועוזריו לטעון שאנחנו מפנים שאלות שקריות אודות שקרים ממוחזרים. אבל עכשיו, לפחות לגבי הישיבה הזו, אפשר להניח ליד התגובה של לשכת רה"מ מסמך שכתב משרדו בזמן אמת.

מוריה אסרף חשפה בחדשות 13 שני סיכומי דיונים מטעמו של נתניהו: שיחת חיתוך מצב טלפונית מ-27 בספטמבר, וסיכום הערכת המצב המדוברת ב-1 באוקטובר. המסמכים לא מכילים תמליל מלא של כל מה שאמר כל משתתף, אבל הם יעילים לבדיקת מדיניותו של נתניהו בסיכום ההנחיות שנתן הוא עצמו. בסיכום מ-1 באוקטובר, אחרי הדיון בהזדמנות להסכם שלום היסטורי עם סעודיה, באים שלושת סעיפי ההנחיה של נתניהו לגבי עזה: "העצמת השימוש" בהטבות הומניטריות בהתאם להתנהלות חמאס; "קידום ההסדרה האזרחית עם חמאס"; ו"קידום המוכנות המבצעית לסיכולים שהומלצו".

כדאי להתעכב על הניסוח. לא כתוב "לבצע סיכול" אלא לקדם מוכנות; ולא כתוב שהסיכולים נולדו בראשו של רה"מ, אלא שהם "הומלצו". גם היעדים אינם מקשה אחת: לגבי "ראשי חמאס" נאמר "בדגש על חירום"; לגבי "מטה גדה", אנשי חמאס המכוונים פיגועים בגדה מתוך עזה, נאמר "בשגרה ובחירום, מהאוויר ובחשאי".

במילים אחרות - הפעולה נגד ראשי חמאס לא תתבצע במצב שגרה, כלומר ישראל לא תנקוט יוזמה ותפתיע את "אס" ו"קינג", סינוואר ודף, בלי הידרדרות שתביא אותם לחירום. "זו הייתה דרכו של נתניהו תמיד - הוא מדבר לפרוטוקול ומבין את הרגישות ודואג לא להיתפס באמירה רכרוכית", אומר גורם ביטחוני בכיר הבקיא בפרטים. "אבל כשקוראים לעומק מתברר שעד 7 באוקטובר הוא אף פעם לא יזם, לא חיסול ולא מבצע. הוא הורה על הכנה וגיבוש יכולת והשקעה, אבל כמעט תמיד היסס ומיסמס את היוזמות לבצע ממש. בכל מה שקשור למלחמה, לפחות עד 7 באוקטובר נתניהו בדרך כלל היה הכי חששן בחדר, ואני משתמש פה במילים עדינות".

הסיכום מ-27 בספטמבר מראה שלא מדובר בפליטת קולמוס של ישיבה אחת. ארבעה ימים לפני הישיבה ב-1 באוקטובר קבע נתניהו שיש "לתחום ולצמצם את ההסלמה" באמצעות כוח מושכל ומבוקר, והדגיש שאין מדובר בהימנעות מוחלטת מהפעלת כוח. בהנחיותיו לעזה ביקש "להתחיל להעצים" את השימוש בהטבות הומניטריות, בעיקר הוספה וגריעה של היתרי עבודה לפועלים, "ככלי נוסף מעבר לכלים ההתקפיים". ב-1 באוקטובר הפך האקורדיון הזה גם להנחיה מפורשת לקדם הסדרה אזרחית עם חמאס. זאת הייתה מדיניות ראש הממשלה, כתובה בלשכתו, בימים האחרונים שלפני המתקפה.

השוו אותו עכשיו למסמך שהגיש נתניהו למבקר המדינה והפיץ לציבור. בעמוד 10 הוא מתאר "פער" בינו לבין מערכת הביטחון: הוא, כך כתב, שם את הדגש על הרתעה והחלשה, לרבות עריפת הנהגת האויב; הגופים הביטחוניים שמו את הדגש על הבנות עם חמאס ועל הטבות אזרחיות כדי לקנות שקט. שני סיכומי ההנחיות של נתניהו מפרקים את חלוקת התפקידים הנוחה הזאת. נתניהו, לפי סיכומי הפגישות של עצמו, היה זה שהורה על הטבות, על משחק במכסת הפועלים ועל קידום הסדרה אזרחית.

נתניהו טוען עוד שהמילים "הכלה" ו"שקט" לא הופיעו בדירקטיבה שלו, ומציג את ההסדרה כבחירה של הדרג הביטחוני. אפשר להתווכח על מילים; קשה יותר להתווכח עם "קידום ההסדרה האזרחית עם חמאס" כהנחיה שרשם המזכיר הצבאי מפיו. במסמך המבקר נתניהו מצטט את עצמו אומר שהשילוב של ענישה, תגמול ושיח אזרחי הוא "מקובל", ושצריך להיות ערוכים גם לסיכול או ל"עריפה" - אם נידרש. הוא מצטט גם את אזהרתו שחמאס עלול לראות בישראל צד "לחיץ" ולהפעיל עליה לחצים נוספים. הוא רק לא מספר שהוא הוכיח לסינוואר שהוא צודק, כשנכנע לפחות לחלק מדרישותיו.

ובכל זאת, בהצגת התמונה הכוללת הוא מוסר את ההטבות וההסדרה למערכת הביטחון; את ההמלצה החמה של קהילת המודיעין לחסל בכירים, שהונחה אצלו כקידום מוכנות ובדגש על חירום לצמרת חמאס, הוא מעביר על שמו. ההבדל בין "להתכונן" לבין "לבצע", ובין יוזמה בשגרה לבין תגובה לאחר התלקחות, הוא בדיוק ההבדל שהסיפור הזה תלוי בו. כאשר מתחיל סבב, ראשי חמאס יורדים למסתור. החלון לפגוע בהם אינו מחכה לפקודת "אם נידרש".

כך גם בהפיכת דברי בר. בקטעים שנתניהו בחר לפרסם בר אומר שאינו רואה אפשרות לצאת בעת ההיא ל"סיבוב יזום". הלשכה חסכה מהציבור בישראל את המשך המשפט. בר רצה מאוד להפעיל את "כפל זכויות", תוכנית שכללה חיסול מסונכרן של שני הקלפים הבכירים ומיד אחר כך של כל שדרת הפיקוד שמתחתם, ואמר בישיבה שייקח לו זמן לארגן את המערך. בלשכה הפכו את זה להמלצה "להימנע מסיכולים ברצועת עזה ובלבנון".

בעמוד 44 במסמך המבקר נכתב ביתר נחרצות כי בדיון ב-1 באוקטובר "לא היה אף גורם שהציע לסכל את צמרת חמאס בעזה", ודווקא נתניהו הוא שהורה להיערך לכך. גם בתגובה לתחקיר ההמשך שלנו מ-28 במרץ 2025 טענה הלשכה שלא הוצגה לרה"מ ב-2023 הצעה לסיכול ראשי חמאס בעזה או מוכנות מלאה, ושגופי הביטחון אף המליצו שלא לעשות זאת. אבל המסמך שיצא מלשכתו בזמן אמת מדבר במפורש על "סיכולים שהומלצו - ראשי חמאס".

במציאות אמר רונן בר שסינוואר מרגיש חזק, חזק מדי, שהוא יוצא משליטה, שיש להתעמת איתו ושנדרשת תוכנית מבצעית לעזה; הרמטכ"ל הרצי הלוי, מגובה בראש אמ"ן וראש חטיבת המחקר, דרש להכין מערכה רחבה לרצועה. אלה אינם משפטים של אנשים שהתנגדו לכל פעולה. הם גם אינם תחליף לפרסום הסטנוגרמה המלאה, שנתניהו בחר להביא ממנה למבקר רק קטעים נבחרים.

אפשר וצריך לבקר את שיקול הדעת של בר, של הלוי ושל כל מי שישב בחדר. אבל אי-אפשר לטעון שמדיניות ההטבות הייתה של כולם חוץ מנתניהו, כאשר בסיכומי ההחלטות שלו הוא מנחה להגביר אותה ולקדם הסדרה. ואי-אפשר להציג יוזמה של הדרג המקצועי לערוף חלק מההנהגה ששונמכה, בדגש על חירום, כאילו הייתה פקודת סיכול יזומה שסוכלה בידי אחרים. אחרי שלוש שנים, נתניהו צריך להתווכח לא רק איתנו - אלא עם ההנחיות שנתן הוא עצמו.