"המסיבה בשבדיה נגמרה": קלידן המטאל האנטי-מוסלמי בדרך לשלטון?

אחרי ההישג ההיסטורי של AfD בגרמניה, גם שטקוהולם תבחן עד כמה רחוק הגיע גל הימין הלאומני: ג'ימי אוקסון, "רוקיסט ויקינגי" שהפך את מפלגת "השבדים הדמוקרטים" בעלת השורשים הניאו-נאציים לכוח השני בפוליטיקה המקומית - דורש כעת להכניס אותה לראשונה לממשלה. המרכז-שמאל עדיין מוביל בסקרים, אך הפער הצטמק לקראת הבחירות מחר: "נצמצם את ההגירה, נחזור להיות שבדיה"

עד לפני כמה שבועות נדמה היה שהבחירות בשבדיה כבר כמעט הוכרעו. גוש המרכז-שמאל בהובלת הסוציאל-דמוקרטים החזיק ביתרון של כעשר נקודות בסקרים, וראש הממשלה אולף קריסטרסון נראה בדרך לסיום כהונה אחת בשלטון. אלא שבישורת האחרונה קרה משהו: היתרון נשחק במהירות, המפלגה הליברלית - שעד לא מזמן נראתה בדרך להיעלם מהפרלמנט - התחזקה, ומחר (יום א') השבדים ילכו לקלפיות כשהמרוץ פתוח הרבה יותר מכפי שנראה רק בחודש שעבר.

במרכז המהפך הזה עומד פוליטיקאי בן 47 שמנגן בקלידים בלהקת רוק ויקינגי, ערך חתונה בסגנון מטאל, מתרחק מהתדמית השבדית המאופקת של חליפות ועניבות - ובמשך יותר משני עשורים מנהל את אחד הפרויקטים הפוליטיים המצליחים והשנויים ביותר במחלוקת באירופה. קוראים לו ג'ימי אוקסון, ומחר הוא לא צפוי להיבחר לראש ממשלת שבדיה. אבל אם גוש הימין ינצח, הוא עשוי להשיג משהו שלפני שני עשורים היה נראה כמעט בלתי מתקבל על הדעת: להכניס את מפלגת הימין הקיצוני שלו, "השבדים הדמוקרטים", לראשונה בתולדותיה לממשלה.

רגע לפני פתיחת הקלפיות, המרוץ נראה צמוד מאוד. בסקר של Ipsos שפורסם אתמול, יומיים לפני הבחירות, קיבל גוש המרכז-שמאל 49.3% מהקולות - לעומת 49% לגוש הימין של קריסטרסון ואוקסון. אילו היו אלה תוצאות האמת, הפער בפרלמנט בן 349 המושבים היה עומד על מנדט אחד בלבד: 175 מול 174. סקרים אחרים עדיין מעניקים לשמאל יתרון גדול מעט יותר, של כשלוש עד שש נקודות, אך גם בהם ניכרת בבירור אותה מגמה: הפער הגדול שהגיע לכעשר נקודות רק באמצע אוגוסט הצטמק מאוד, והבחירות שהיו אמורות להיות ניצחון נוח לאופוזיציה הפכו למרוץ פתוח.

אוקסון עצמו, יש לציין, דווקא אינו מזנק בסקרים - "השבדים הדמוקרטים" מקבלים בהם כעת בין 18% ל-19%, מעט פחות מה-20.5% שקיבלו ב-2022, אבל ההתאוששות של שותפותיו לגוש, ובראשן המפלגה הליברלית שחזרה אל מעל אחוז החסימה, מקרבת אותו למקום שאליו הוא חותר כבר יותר משני עשורים: שולחן הממשלה.

כדי להבין את גודל השינוי צריך לחזור לשנותיה הראשונות של מפלגת "השבדים הדמוקרטים". המפלגה נוסדה ב-1988 כתנועה לאומנית רדיקלית, וחלק ממייסדיה הגיעו מארגונים ניאו-נאציים ועליונות לבנה. מחקר היסטורי שהמפלגה עצמה הזמינה מצא כי בשנות ה-80 וה-90 היו אנטישמיות ותמיכה ברעיונות נאציים נפוצות באירועים ובפרסומים שלה. אחד ממייסדיה אף שירת ב-SS הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנה שעברה התנצלה המפלגה בפומבי על החלק הזה בעברה.

אוקסון הצטרף אליה ב-1995, בשלב שבו כבר החלה לנסות להרחיק את עצמה מהזרמים הקיצוניים ביותר. ב-2005, בגיל 25 בלבד, הוא הפך למנהיגה - ומאז לא עזב את התפקיד. תחת הנהגתו סולקו פעילים קיצוניים, נאסרו סממנים נאציים באירועים, הוקמו סניפים ברחבי המדינה והמפלגה החלה בתהליך ארוך של התמתנות תדמיתית והשתלבות במערכת הפוליטית. ב-2010 היא נכנסה לראשונה לפרלמנט השבדי. ב-2022 כבר זכתה ב-20.5% מהקולות וב-73 מתוך 349 המושבים בריקסדאג (בית הנבחרים של שבדיה), והפכה למפלגה השנייה בגודלה במדינה. כך, המפלגה שעמדה במשך שנים מחוץ לגדר הפוליטית הפכה לגורם שבלעדיו כמעט בלתי אפשרי להרכיב ממשלת ימין בשבדיה.

אוקסון נוהג לספר שכבר בנאום כניסתו לתפקיד ב-2005 הכריז שמפלגתו תהפוך יום אחד למפלגה גדולה, תשפיע על המדיניות ואף תאתגר את הסוציאל-דמוקרטים על המקום הראשון. אז זה נשמע כמעט דמיוני. היום, החלק הראשון של התחזית כבר התממש.

גם האישיות של אוקסון היא חלק מהסיפור. הוא אחד ממנהיגי המפלגות הוותיקים ביותר בפרלמנט, אבל מטפח במכוון דימוי פחות ממלכתי והרבה יותר עממי. הוא עדיין מתגורר באזור שבו גדל בדרום שבדיה ונוסע מדי שבוע לבירה שטוקהולם. הוא מנגן בקלידים בלהקת רוק ויקינגי, ובחתונתו לפני שנתיים, שנערכה באווירת פסטיבל מטאל, האורחים שרו קריוקי ולא התבקשו להגיע בלבוש רשמי.

בעצרות שלו הוא עולה לעיתים לבמה כמו כוכב רוק, לקול קריאות "ג'ימי, ג'ימי", ובקהל אפשר לראות תומכים בחולצות שנושאות את פניו. חוקרת מדע המדינה ג'ני מדסטם מאוניברסיטת סדרטרן תיארה אותו כאדם שיודע להסביר נושאים מורכבים בשפה פשוטה, ושומר על תדמית של "השכן ממול".

אבל מאחורי הסגנון הלא-פורמלי עומדת אג'נדה נוקשה מאוד, בראש ובראשונה בכל הנוגע להגירה, זהות ואיסלאם. "השבדים הדמוקרטים" קוראים לשים קץ לרב-תרבותיות, לחזק את מעמדה של התרבות והשפה השבדית, להגדיל את מספר המגורשים ולהקשות עוד יותר על הגירה למדינה. בכירים במפלגה מבהירים כי בעיניהם מי שחי בשבדיה צריך לקבל את "התרבות השבדית, השפה השבדית, החוקים השבדיים, הנורמות השבדיות, המוסר השבדי והמסורות השבדיות".

בקמפיין הנוכחי אוקסון כבר אינו מנסה לרכך במיוחד את המסר. כשהציג השבוע את מצע מפלגתו הכריז כי "המסיבה בשבדיה נגמרה", והוסיף: "שבדיה כבר אינה ארץ הפקר שאפשר להגיע אליה ולחיות מקצבאות". בין השאר, מפלגתו מבטיחה להביא את מספר היתרי השהייה במדינה לרמה הנמוכה ביותר באיחוד האירופי: "עכשיו, כשקליטת מבקשי המקלט קרובה לאפס, נשאף להגירה מצומצמת ככל האפשר", נכתב במצע. הרטוריקה הזו מלווה אותו לאורך הקמפיין: בנאום שנשא בקיץ הכריז כי "השבדים הדמוקרטים תפסו את ההגה" וכי "אנחנו הופכים את שבדיה לשבדיה שוב" - סיסמה שמזכירה במובהק את זו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

בהמשך קבע כי "עכשיו תורם של האנשים הרגילים וההגונים", והאשים את הסוציאל-דמוקרטים בכך שהרסו את מה שבנו הדורות הקודמים והפכו קהילות בטוחות ל"אזורי מלחמה". גם ביחס לאיסלאם הוא משתמש בשפה בוטה: בפוסט שפרסם לאחרונה כתב כי בשבדיה כל אדם רשאי להאמין במה שירצה, אך מי שסבור ש"דברי אלים או נביאים צריכים לשלוט בחברה ובחיי האזרחים", יוכל לדבריו למצוא עשרות מדינות שבהן ירגיש בנוח. "שבדיה אינה אחת מהן", חתם.

בעימות מנהיגי המפלגות שנערך לפני כשבוע הלך אוקסון צעד נוסף, וכשיצא נגד המשך הבאת עובדים זרים בשכר נמוך הזהיר כי "בסופו של דבר שבדיה כבר לא תהיה שבדיה אם כל כוח העבודה יגיע מבחוץ". במקום אחר בקמפיין אף הסיר את האחריות להשתלבות המהגרים מהמדינה: "זו לא האחריות שלי, שלך או של אף שבדי אחר שאדם שמגיע לכאן ממדינה אחרת ישתלב". בעימות נוסף שהתקיים שלשום חזר אוקסון לקו הנוקשה גם בסוגיית ההפרדה בין אוכלוסיות, כשתקף תוכניות לבניית דיור ציבורי באזורים מבוססים, כינה אותן "מדיניות של ערבוב בכפייה" וטען כי בניית "גושי בטון" בשכונות וילות רק "מורחת את הבעיות" במקום לפתור את הסגרגציה.

המפלגה גם קידמה הצעות שנויות במחלוקת כמו הגבלות על לבוש מוסלמי מסורתי והריסת מסגדים שבהם מופצת, לטענתה, אידיאולוגיה איסלאמיסטית קיצונית. מתנגדיה רואים בכך עדות לכך שלמרות המיתוג מחדש שעברה, היא עדיין רחוקה מאוד מהמרכז הפוליטי הליברלי של שבדיה.

אוקסון יכול לטעון שגם אם יפסיד מחר, הוא כבר ניצח בחלק מהמאבק הגדול שלו. מאז בחירות 2022 שימשו "השבדים הדמוקרטים" משענת פרלמנטרית לממשלת המיעוט של קריסטרסון. לא היו להם שרים, אבל 73 חברי הפרלמנט שלהם העניקו לממשלה את הרוב הדרוש - ובתמורה הם קיבלו השפעה משמעותית על המדיניות. בארבע השנים האחרונות הקשיחה שבדיה באופן דרמטי את מדיניות ההגירה שלה: הממשלה ביטלה אפשרויות לתושבות קבע לפליטים, החמירה את תנאי הרווחה והרחיבה את היכולת לגרש מי שאין להם זכות להישאר במדינה. מספר מבקשי המקלט ירד לשפל של כ-40 שנה.

מאז ינואר מציעה הממשלה גם עד 350 אלף קרונות - כ-37 אלף דולר - למהגרים מסוימים שאינם אזרחי האיחוד האירופי ושיסכימו לעזוב את שבדיה מרצונם. המהלך עצמו זכה עד כה להיענות מוגבלת, אבל הוא מסמל את המרחק שעברה המדינה מאז 2015, אז קלטה שבדיה יותר מבקשי מקלט לנפש מכל מדינה אחרת באיחוד האירופי.

זה אולי ההישג הגדול ביותר של אוקסון: הוא לא רק הגדיל את מפלגתו, אלא הזיז את מרכז הכובד של הפוליטיקה השבדית. עמדות שבעבר היו מזוהות כמעט רק עם "השבדים הדמוקרטים" אומצו בחלקן גם על ידי מפלגות אחרות, כולל הסוציאל-דמוקרטים, שמגיעים לבחירות הנוכחיות כשהם מבטיחים בעצמם לשמר מדיניות הגירה נוקשה. במילים אחרות, הוויכוח בשבדיה כבר אינו מתנהל בשאלה אם יש להקשיח את מדיניות ההגירה - אלא בעיקר עד כמה רחוק ללכת.

אלא שלאוקסון כבר לא מספיק להשפיע מבחוץ, ולקראת הבחירות הוא הציב דרישה ברורה: אם גוש הימין מנצח, "השבדים הדמוקרטים" צריכים להיכנס לממשלה. "או שאנחנו בממשלה, או שאנחנו באופוזיציה", הבהיר. לדבריו, אם הגוש ינצח מפלגתו צריכה לקבל לפחות שלושה מארבעת התיקים הבכירים: האוצר, החוץ, הביטחון והמשפטים.

דווקא בכל הנוגע לראשות הממשלה הוא נשמע פחות להוט. אוקסון כבר אותת כי יהיה מוכן להשאיר את קריסטרסון בתפקיד גם במקרה שמפלגתו שלו תהיה גדולה יותר ממפלגת המתונים של ראש הממשלה. את נסיעותיו של ראש הממשלה בעולם ואת לחיצות הידיים עם מנהיגים, אמר, הוא יכול להשאיר לקריסטרסון. זה הופך את שאלת "הניצחון" של אוקסון למורכבת: הסקרים אינם מצביעים על כך שהוא עומד להפוך למנהיג המפלגה הגדולה בשבדיה, ובוודאי שלא לראש הממשלה הבא. הסוציאל-דמוקרטים עדיין מובילים עליו. אבל במאבק על הגוש ועל הרכב הממשלה הבאה הוא עשוי להפוך לאיש החזק ביותר במחנה הימין.

ראש הממשלה קריסטרסון, שבעבר התנגד לשיתוף פעולה עם "השבדים הדמוקרטים", כבר הסיר באפריל את הקווים האדומים שנותרו והצהיר כי ארבע מפלגות הימין מבקשות להקים אחרי הבחירות ממשלת רוב משותפת. בכך נשבר למעשה אחד הטאבו הגדולים האחרונים בפוליטיקה השבדית.

מול אוקסון ניצבת מערכת פוליטית מפוצלת לשני גושים. את מחנה המרכז-שמאל מובילה מגדלנה אנדרסון, מנהיגת הסוציאל-דמוקרטים וראש הממשלה לשעבר, שמפלגתה נותרה הגדולה בשבדיה והיא המועמדת המרכזית לחזור ללשכת ראש הממשלה. מולה עומד ראש הממשלה קריסטרסון, מנהיג מפלגת המתונים השמרנית, שמבקש כהונה נוספת וכאמור מוכן לצרף הפעם את "השבדים הדמוקרטים" לממשלה.

לצדו בגוש הימין נמצאות גם הנוצרים-הדמוקרטים בראשות סגנית ראש הממשלה אבה בוש והמפלגה הליברלית בראשות סימונה מוחמסון. בגוש שמבקש להחזיר את אנדרסון לשלטון נמצאות מפלגת השמאל של נושי דדגוסטאר ומפלגת הירוקים, שמונהגת במשותף בידי אמנדה לינד ודניאל הלדן. אליהן מצטרפת מפלגת המרכז בראשות אליזבת תאנד רינגקוויסט, שתומכת באנדרסון לראשות הממשלה אך מסתייגת משיתוף פעולה הדוק עם השמאל. הפערים בין המפלגות במחנה הזה, בעיקר בנושאי כלכלה, מיסוי ואנרגיה, עלולים להפוך את מלאכת הרכבת הממשלה למורכבת גם אם ינצח בבחירות.

ואולי באופן אירוני, גורלו של אוקסון תלוי במידה רבה דווקא במפלגה הקטנה ביותר בגוש. אחוז החסימה בשבדיה עומד על 4%, ובמשך חודשים נראה היה שהליברלים - אחת משלוש המפלגות המרכיבות את ממשלת קריסטרסון - נמצאים בדרכם החוצה מהפרלמנט. אם היו נופלים מתחת לאחוז החסימה, אלפי קולות של גוש הימין היו יורדים לטמיון ומקשים מאוד על קריסטרסון ואוקסון להשיג רוב.

אלא שבימים האחרונים נרשמה תפנית דרמטית, ובסקרים האחרונים כבר מתבססים הליברלים מעל אחוז החסימה: אחרי שבאוגוסט עמדו על 1.9% בלבד, הם מקבלים כעת בין 5% ל-5.8% - זינוק שמיוחס במידה רבה להצבעה טקטית של מצביעי גוש הימין שמבקשים להשאירם בפרלמנט. מכוני הסקרים הגדירו זאת התאוששות חסרת תקדים בזמן קצר כל כך סמוך לבחירות. חלק מהמצביעים החדשים שלהם הגיעו דווקא מ"השבדים הדמוקרטים" וממפלגת המתונים, ככל הנראה במסגרת הניסיון כאמור להציל מפלגה שנמצאת בסכנת מחיקה. אם הליברלים אכן יעברו את אחוז החסימה מחר, המשימה של הימין תהפוך אפשרית בהרבה. אם ייכשלו, יהיה קשה מאוד לאוקסון להגיע לממשלה גם אם מפלגתו עצמה תרשום הישג גדול.

הבחירות בשבדיה מגיעות בעיתוי שמעניק להן משמעות גם מעבר לגבולות המדינה. רק בתחילת השבוע רשמה מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) ניצחון היסטורי בבחירות במדינת המחוז סקסוניה-אנהלט שבמזרח גרמניה, עם כ-44% מהקולות. היא הפכה למפלגה הגדולה במדינה והתקרבה לרוב מוחלט בפרלמנט המקומי - הישג חסר תקדים עבור הימין הקיצוני בגרמניה מאז מלחמת העולם השנייה.

המפלגות המרכזיות בגרמניה עדיין מסרבות לשתף פעולה עם AfD, והוויכוח סביב "חומת האש" שאמורה למנוע את כניסתה לשלטון נמשך. בשבדיה, לעומת זאת, החומה הזו כבר נסדקה כמעט לחלוטין: "השבדים הדמוקרטים" כבר שותפים בפועל לקבלת החלטות במשך ארבע שנים, ואם גוש הימין ינצח מחר הם עשויים לעבור את הצעד האחרון - מהמסדרונות שמחוץ לקבינט אל תוך הממשלה עצמה.

גם במקומות אחרים באירופה הפכו מפלגות ימין לאומני לשחקניות מרכזיות או לשותפות בשלטון, בין השאר באיטליה, בפינלנד, בקרואטיה ובצ'כיה, בעוד שבצרפת ובגרמניה הן ממשיכות להתחזק ולערער את המפלגות המסורתיות. אבל הסיפור השבדי יוצא דופן משום שהשינוי התרחש במדינה שנתפסה במשך עשרות שנים כאחד המעוזים המובהקים ביותר של הסוציאל-דמוקרטיה האירופית, עם מדינת רווחה רחבה, מדיניות הגירה נדיבה ומערכת פוליטית שבה מפלגה כמו זו של אוקסון נחשבה במשך שנים לבלתי לגיטימית.

לכן, מחר השבדים לא יכריעו רק מי יהיה ראש הממשלה הבאה. במידה רבה הם יכריעו אם השינוי שאוקסון כבר חולל בפוליטיקה שלהם יקבל גם ביטוי רשמי סביב שולחן הממשלה. לפני 21 שנה הוא קיבל לידיו מפלגה קטנה ומנודה שכמעט איש בממסד השבדי לא היה מוכן לדבר איתה, והיום מפלגתו גדולה בסקרים מזו של ראש הממשלה המכהן, וקריסטרסון עצמו מצהיר שהוא מוכן לשבת איתה בממשלה.

אם הימין ינצח מחר, אוקסון יוכל לרשום את ההישג שחיכה לו יותר משני עשורים. ואם יפסיד - הוא עדיין יוכל לטעון שהקרב הגדול יותר, על הכיוון שאליו הולכת שבדיה, כבר הוכרע במידה רבה לטובתו.