צרפת אוהבת את טדי רינר. האם היא מוכנה לבחור בו לנשיא?
בריאיון שבו הכריז טדי רינר כי יתמודד על נשיאות צרפת, עיתונאי "לה פריזיאן" זיהו בעיה קטנה בלוח הזמנים שלו. הבחירות ייערכו ב־2027, המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס ייפתחו ב־2028, ורינר בן ה־37 עדיין רוצה להתחרות בהם. האם המועמדות פירושה שוויתר על החלום האולימפי? "לא, אם התפקיד יאפשר לי ואם הצרפתים ירשו לי", השיב. במילים אחרות, רינר משאיר על השולחן תרחיש שבו נשיא צרפת יגיע ללוס אנג'לס, ילחץ כמה ידיים ויחליף לחליפת ג'ודו.
אפשר להבין למה הוא חושב שהצרפתים ירשו לו. בפעם האחרונה הם היו שמחים לשלוח אותו למזרן גם בפעם השלישית באותו סוף שבוע. בגמר הקבוצתי בפריז, במצב של 3:3 מול יפן, רינר ניצח בקרב המכריע והעניק לצרפת את הזהב. יממה קודם לכן זכה בזהב האישי במשקל מעל 100 ק"ג. שבוע קודם לכן עוד הספיק להדליק את האש האולימפית. עכשיו הוא מבקש מהצרפתים להפקיד בידיו גם את המדינה. אבל האם זה בכלל רציני? הדעות בנושא חלוקות. איך מישהו יכול לרצות גם לשמור על התואר האולימפי וגם להיות הנשיא של אחת המדינות המדינות החשובות בעולם?
כדי להבין מאיפה הביטחון של טדי, צריך לחזור לרקורד שלו. בין 2010 ל־2020 ניצח רינר ב־154 קרבות רצופים. ילד צרפתי יכול היה לעלות לכיתה א', ללמוד לקרוא ולהגיע לתיכון בלי לדעת איך מרגיש הפסד של טדי רינר. באליפות העולם הראשונה שלו זכה בגיל 18 בריו, ובפעם ה־11 עשה את זה בגיל 34 בדוחא. בלונדון, בריו ובפריז זכה בזהב האולימפי האישי. עם הנבחרת הוסיף עוד שתי מדליות זהב, ובאוסף יש גם שתי מדליות ארד אישיות. אפילו במדינה שהביאה לעולם את זינדין זידאן, מעטים הספורטאים שנהנים ממעמד כמו שלו. קונצנזוס כמעט מוחלט.
כשנשאל מה הביא אותו לרוץ לנשיאות, רינר סיפר על השיחות שלו עם צרפתים מאז שהסתיימו החגיגות בפריז. במדינה שאפשרה לו לחלום בגדול, אמר, הוא פוגש צעירים ומבוגרים שמתקשים לדמיין לעצמם עתיד. בגוואדלופ, שבה נולד, יש לזה גם ביטוי בחשבון בסופר. כבר ב־2024, בזמן המחאה על יוקר המחיה בטריטוריות הצרפתיות שמעבר לים, תהה מדוע התושבים שם נדרשים לשלם יותר. הרי גם הם צרפתים.
ביום שני, בז'קט כחול ובחולצה לבנה, כשדגל צרפת לצדו, הודיע רינר על מועמדותו. בסרטון ההכרזה דיבר על צעיר צרפתי שהעתיד שלו עלול להיקבע לפי שם המשפחה שלו, צבע עורו או האנשים שהוא מכיר. בחודשים שקדמו למהלך כבר התבטא בנושאים שמסעירים את צרפת. בספטמבר סיפר שעליית הימין הקיצוני מפחידה אותו. באוקטובר, כשהמחאה בתיכונים גלשה להשחתת בתי ספר, דרש להעניש את האחראים וגם ביקש שלא להעמיד דור שלם למשפט. רינר מציג את עצמו כמועמד עצמאי, מחוץ לימין ולשמאל, ופונה גם למי שהתייאשו מפוליטיקה. מהם הוא מבקש לחזור לקלפי, וכשהם כבר שם, לשים את הפתק שלו. הדרך עוד ארוכה מאוד.
עמנואל מקרון בירך על החלטתו של רינר להשתתף בדיון על עתידה של צרפת. את קבלת הפנים הפחות מנומסת סידר לו דווקא אדם שיודע דבר או שניים על המעבר מספורט לפוליטיקה. גי דרו, האלוף האולימפי בריצת 110 מטר משוכות ממונטריאול 1976 ולימים שר הספורט של צרפת, סיפר כמה היה גאה להעניק לרינר מדליות אולימפיות. בכל הנוגע לנשיאות, הייתה לו קצת פחות סבלנות.
"זה מגוחך. זה עניינו, זאת הבעיה שלו. מה הוא כבר יעשה? אין לו שום ניסיון", אמר דרו ל"ל'אקיפ". "הוא יבזבז את זמנו, הוא לא ישיג את הכסף, הוא לא ישיג את החתימות. אבל ידברו עליו, וזה חשוב לו. עדיף שידברו עליו כשהוא על מזרן הג'ודו".
דויד דואייה הסתפק בעצה. בפוליטיקה, אמר, "צריך עור עבה". אם יש מישהו שרינר עשוי להקשיב לו, זה דואייה. גם הוא היה הג'ודוקא הטוב בעולם במשקל כבד, זכה בזהב באטלנטה ובסידני ואחרי הפרישה הצטרף למפלגתו של ניקולה סרקוזי. ב־2009 נבחר לפרלמנט וכעבור שנתיים מונה לשר הספורט. על הנייר, מודל כמעט מושלם לחיקוי. ההבדל הקטן הוא שרינר רוצה את הג'וב של סרקוזי. לא לצמוח מלמטה בתפקידים פחות נוצצים.
"זה מגוחך. זה עניינו, זאת הבעיה שלו. מה הוא כבר יעשה? אין לו שום ניסיון", אמר דרו ל"ל'אקיפ". "הוא יבזבז את זמנו, הוא לא ישיג את הכסף, הוא לא ישיג את החתימות. אבל ידברו עליו, וזה חשוב לו. עדיף שידברו עליו כשהוא על מזרן הג'ודו
ומה הוא מתכוון לעשות אם יקבל אותו? רינר רוצה לצמצם את הפער בין הברוטו לנטו ולאפשר לצרפתים שמעוניינים ל להרוויח יותר, מטרה ראויה אבל גם כללית מאוד. הוא תומך גם בשינוי שיטת הפנסיה.בענייני מס מחכה לו שאלה פחות נוחה. באוקטובר דחה בית המשפט המנהלי לערעורים בוורסאי את ערעורו על שומת מס שנגעה לשימוש פרטי במכוניות של חברת השכרה שבבעלותו. בין כלי הרכב שהוזכרו בתיק היו פרארי, רולס־רויס ובנטלי - זה רק חלק מאוסף מכוניות היוקרה שהוא אוהב. בחנייה מחכה גם למבורגיני נוצצת. אם יגיע לעימות טלוויזיוני על יוקר המחיה, סביר שאחד מיריביו יזכיר לו את זה. באינסטגרם שלו הוא משתדל להצניע את מכוניות הפאר.
אם רינר מחפש תקדים מעודד, יש אחד שבפריז מכירים היטב. ג'ורג' וואה, חלוץ העבר של פריז סן ז'רמן ומילאן וזוכה כדור הזהב, חזר לליבריה ונבחר לנשיא. זה לקח לו שני ניסיונות ו־12 שנה. ב־2005 הפסיד בבחירות, בהמשך נבחר לסנאט ורק ב־2017 קיבל את המפתחות. עימראן חאן, הקפטן שהוביל את פקיסטן לזכייה בגביע העולם בקריקט, חיכה 22 שנה מהקמת מפלגתו ועד שהושבע לראש הממשלה, היום הוא בכלא. ויש גם את מני פקיאו. המתאגרף הפיליפיני הגיע לבחירות לנשיאות אחרי שכבר כיהן כחבר פרלמנט וכסנאטור, וסיים שלישי עם פחות משבעה אחוזים מהקולות. זה נשמע קצת, אבל מדובר בשלושה מיליון קולות. לאחר מכן קיבל תפקיד בכיר בממשלה. לא נשכח גם את פלה, שהיה שר הספורט בברזיל. סרגיי בובקה, עוד ספורטאי אולימפי אגדי, היה חבר פרלמנט באוקראינה למשך ארבע שנים. אבל כאמור, לרינר יש שאיפות הרבה יותר גבוהות. להגיע היישר לפסגה.
לרינר יש בינתיים, לדבריו, צוות של כ־20 איש. בראש הגוף המופקד על מימון הקמפיין עומד איש העסקים פיליפ וראן, מתומכיו המוקדמים של מקרון. המשימה הראשונה היא להשיג את החתימות שעליהן דיבר דרו. כדי ששמו יופיע על פתק ההצבעה, רינר זקוק לתמיכתם של 500 נבחרי ציבור מ־30 מחוזות או טריטוריות לפחות. שני חברי פרלמנט, אחד מגוואדלופ ואחת ממרטיניק, כבר אמרו שהם פתוחים לרעיון. זה נראה מאוד רחוק.
ומה חושבים הבוחרים? בסקר של שפורסם למחרת ההכרזה, 70 אחוז מהנשאלים הביעו דעה חיובית על רינר. כשנשאלו אם יהיו מוכנים להצביע לו, 18 אחוז ענו "כנראה" ורק ארבעה אחוזים ענו "בוודאות". גם הם עוד לא התבקשו לבחור בינו לבין מועמד אחר. בפריז, ב־3:3 מול יפן, צרפת ידעה בדיוק על מי היא סומכת בקרב המכריע. עכשיו השאלה אם היא תיתן בו אמון בנושאים קצת יותר קריטיים.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.