העליון דחה את ערעור היזם: יפצה רוכשי דירות בירושלים במיליוני שקלים

רוכשי דירות בקריית היובל תבעו את אלעד מגורים בעקבות ליקויי בנייה, רטיבות ופגיעה בשווי הדירות. ביהמ"ש המחוזי פסק לטובתם פיצויים במיליונים, והחברה הגישה ערעור לעליון - שנדחה. במוקד: סוגיית ירידת הערך התדמיתית, גם לאחר תיקון הליקויים
תגיות
בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגישה חברת אלעד ישראל מגורים החדשה על פסק דין שחייב אותה לשלם פיצויים במיליוני שקלים לבעלי דירות בבניין בשכונת קריית יובל בירושלים, בגין ליקויי בנייה, ירידת ערך ועוגמת נפש. מדובר בבניין בן 17 קומות הכולל 67 דירות, שנמסרו לרוכשים בשנת 2014. בהליך המשפטי השתתפו 34 תובעים, ובהם נציגות הבית המשותף.
פסק הדין ניתן ב-10 בנובמבר, לאחר דיון שהתקיים יום קודם לכן בפני הרכב של שלושה שופטים בראשות נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, ובהשתתפות השופטים עופר גרוסקופף וגילה כנפי-שטייניץ. בעקבות המלצת בית המשפט חזרו בהם הצדדים מהערעורים שהגישו, ואלה נדחו ללא צו להוצאות. בכך נותר על כנו פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שניתן בדצמבר 2025 על ידי השופט גלעד הס.
תחילתה של הפרשה בתביעות שהגישו בעלי הדירות נגד החברה הקבלנית בגין ליקויים שהתגלו בדירות וברכוש המשותף, ובהם בעיות רטיבות שנגרמו מחדירת מים דרך החיפוי החיצוני של הבניין. התביעות כללו דרישות לפיצויים בגין תיקון הליקויים, ירידת ערך הדירות, עוגמת נפש והוצאות משפט.
לצורך בירור המחלוקת מינה בית המשפט מומחים בתחומי ההנדסה, שמאות המקרקעין, האלומיניום, התנועה והמעליות. בשלב הראשון ניתן פסק דין חלקי, שבמסגרתו חויבה החברה לשלם לרוכשים פיצויים בהתאם לחוות הדעת ההנדסיות, בסכום של כ-2.5 מיליון שקל. בהמשך ניתן פסק דין משלים שעסק ביתר ראשי הנזק.
אחת הסוגיות המרכזיות שנדונו הייתה השאלה האם ליקויי בנייה משמעותיים עלולים לגרום לירידת ערך הדירות גם לאחר תיקונם, בשל הפגיעה בתדמית הבניין כולו.
עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און, שייצגו את קבוצת התובעים המרכזית, טענו כי איכות הבנייה הירודה ואוסף הליקויים החריג שהתגלו בבניין יצרו פגיעה ממשית בתדמיתו, המשפיעה על שווי הדירות בשוק.
בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה העקרונית וקבע כי ליקויים משמעותיים, ובמיוחד בעיות רטיבות חיצוניות שקשה לאתר ולתקן, עשויים לבסס ירידת ערך תדמיתית גם לאחר תיקונם.
עם זאת, השופט הס הבהיר כי אין די בעצם קיומם של ליקויי בנייה כדי להצדיק פיצוי נוסף. לדבריו, נדרשת הוכחה לקיומם של ליקויים משמעותיים ולהשפעתם בפועל על שווי הדירות באמצעות חוות דעת שמאית. עוד הדגיש כי פיצוי מסוג זה ייפסק רק במקרים חריגים של מכלול ליקויים משמעותי, ולא כדבר שבשגרה.
החברה הקבלנית טענה כי הרוכשים לא הוכיחו ירידת ערך תדמיתית וכי גם השמאי שמינה בית המשפט, אמיר דנוס, לא קבע ירידת ערך מסוג זה. בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי קיימת תשתית ראייתית מספקת להכרה בפגיעה בשווי הדירות.
בהכרעתו אימץ השופט את שומת דנוס בכפוף לתיקון שביטל הפחתה שביצע השמאי בשל מאפייני עסקאות ההשוואה. בסופו של דבר חויבה החברה לשלם לרוכשים פיצויים בסך 4,833,400 שקל בגין ירידת ערך הדירות, נוסף על הפיצויים שנפסקו בגין תיקון הליקויים.
בית המשפט קיבל גם את טענות הרוכשים בנוגע לעוגמת הנפש שנגרמה להם. בפסק הדין נקבע כי הליקויים, ובמיוחד בעיות הרטיבות, פגעו באיכות חייהם במשך שנים רבות. השופט הסתמך על חוות הדעת המקצועיות, התצלומים, התצהירים והעדויות שהוצגו בפניו.
בהתאם לכך חויבה החברה לשלם לרוכשים 715 אלף שקל בגין עוגמת נפש. נוסף על כך נפסקו 50 אלף שקל בגין אי-התאמה במנגנון המעלית ו-80 אלף שקל בגין ליקויים בחניון.
בסיכומו של ההליך חויבה החברה לשלם לתובעים יותר מ-7.5 מיליון שקל בגין ליקויי הבנייה, ירידת הערך ועוגמת הנפש, לפני הוצאות משפט. בנוסף נפסקו החזרים חלקיים של אגרות בית המשפט והוצאות המומחים, וכן שכר טרחת עורכי דין בסך כולל של 165 אלף שקל.
לדברי עורכי הדין כהן ובר-און, פסק הדין ממחיש כי במקרים חריגים שבהם מוכחת פגיעה ממשית בשווי הדירות בשל ליקויי בנייה משמעותיים, הפיצוי לרוכשים אינו מוגבל לעלות התיקון הפיזי, וניתן לפסוק פיצוי נוסף בגין ירידת ערך תדמיתית.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.
