ה"בגידה מבפנים" תלווה אותנו לקלפי

למה כמעט חצי ממצביעי הקואליציה מעדיפים בוגד על פני מחדל ומה גורם לאנשים סבירים להאמין בסיפורי מעשיות מופרכים?

תמר איש שלום|

כמה ימים לאחר 7/10 כשהלב שתת דם וההלם אפף כל צעד, נכנסתי לחנות ביישוב שלנו. בעל המקום נחמד, מכירים כבר שנים, והשיחה איתו השאירה אותי המומה. זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי את תאוריית הבגידה מבפנים - בעל החנות ועובדת שלו הסבירו לי באריכות שמכרו אותנו, שגורמים בכירים במערכת הביטחון ידעו ובגדו, ושיתפו פעולה עם חמאס.

בשלוש השנים שחלפו מאז, תאוריית הבגידה מבפנים פומפמה ללא הרף במעגלים סביב ראש הממשלה נתניהו: מהרשתות החברתיות ועד לערוץ 14, מבוטים אלמוניים ועד יאיר נתניהו וחברי כנסת מכהנים. בהתאמה, מספר הישראלים שמאמינים בה עלה – מ29% בקרב מצביעי הקואליציה חודש אחרי הטבח, ל46% באפריל השנה (המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן). אחד מכל שני מצביעי קואליציה ילך לקלפי בעוד כמה ימים במחשבה ברורה שיש בינינו בוגדים שמכרו את ביטחוננו כדי לחבל בכהונת ראש הממשלה.

השגשוג של תאוריית הקונספירציה הזו מפתיע. האמריקנים הם שטובים כל כך בקונספירציות: מי באמת רצח את קנדי, האם הנחיתה על הירח היתה מפוברקת, איפה הממשל מחביא את החייזרים שנחתו פה, ופיצה-גייט, רשימה חלקית. בישראל תאוריית הקונספירציה הפוליטית המשמעותית ביותר שצמחה היתה אחרי רצח רבין, ונשארה במחוזות הימין הקיצוני הסהרורי. תאוריות הדיפסטייט והקורונה קנו אחיזה מסוימת בציבור אבל היו יבוא של קונספירציות מחו"ל, לא תוצרת כחול לבן מקומית. ובעיקר, מעולם לא התקבעה כאן קונספירציה פוליטית בהיקף רחב כזה. אז מה הסיבה להצלחה הרעילה של קונספירציה שמשלבת תכנית זדונית של בכירי מערכת הביטחון, ותתי קונספירציות – הסתעפויות הזויות לא פחות של התאוריה הראשית – כמו הטענה שיאיר גולן היה מוכן מראש עם מדים מגוהצים ולא הציל איש.

ראשית, שתי סיבות ברורות: הרשתות החברתיות מעודדות הפצה של כזבים, האלגוריתם כמו נולד לקידום מהיר של תאוריות שקריות שמעוררות רגש, זעם, וויכוח. שנית, לנתניהו ולמעגלים סביבו היה אינטרס ברור לקדם את התאוריה, שמסירה ממנו כל אחריות ומעמיסה אותה על כתפי אחרים. בפעמים הספורות שבהן התנער, כביכול, מהתאוריה עשה זאת בחוסר חשק מובהק, ובצמצום מקסימלי.

שתי הסיבות מסבירות למי יש אינטרס לקדם את התאוריה, אבל שאלה מעניינת יותר היא מדוע אנשים רבים כל כך אימצו אותה? מה גורם לאנשים סבירים להאמין בסיפורי מעשיות מופרכים? נראה שהתשובה נעוצה בקושי הרגשי להתמודד עם מה שחשפה הטרגדיה הלאומית הגדולה ביותר שפקדה אותנו. בבוקר 7 באוקטובר הסיפור הלאומי שספרנו לעצמנו, בגאווה, לא נסדק, הוא נשבר לרסיסים: האמונה העמוקה שבעת צרה מישהו יגיע לעזור ולסייע לנו. שיש לנו צבא ומערכת ביטחון חזקים שיגיעו בזמן סביר לכל זירה. שהצבא שלנו חזק, ופערי הכוחות בינו לבין חמאס הם בלתי ניתנים לגישור. שהמודיעין שלנו איכותי והמערכות מתפקדות מצוין. גם שלוש שנים אחרי, כאשר ישראלים חושבים או קוראים על 7 באוקטובר, המחשבה הראשונה שקופצת לראש היא "אני לא מאמינה שזה קרה לנו", ומחשבה שנייה עוקבת "איך, איך דבר כזה קרה לנו?", עדיין ללא תשובה מניחה את הדעת. הדימוי העצמי הלאומי שלנו זועזע עד היסוד, וההתמודדות עם מה שקרה מובילה לשאלות קיומיות - האם זה יכול לקרות שוב? האם יש חשש אמיתי לקיום שלנו?

תאוריית הקונספירציה מציעה מענה נפשי לישראלי המבועת. הבחירה לצלול אל תוך מאורת הארנב הזו מעניקה מפלט מהפחד הקיומי, משמרת את הדימוי העצמי הלאומי ומקהה את תחושת ההשפלה: צה"ל כלל לא כשל ב-7 באוקטובר, הצבא לא הפסיד באותו היום, ישראל לא נחשפה במערומיה ולא כשלה בהתמודדות עם פלישה וטבח – מישהו פשוט מכר אותנו

תאוריית הקונספירציה מציעה מענה נפשי לישראלי המבועת. הבחירה לצלול אל תוך מאורת הארנב הזו מעניקה מפלט מהפחד הקיומי, משמרת את הדימוי העצמי הלאומי ומקהה את תחושת ההשפלה: צה"ל כלל לא כשל ב-7 באוקטובר, הצבא לא הפסיד באותו היום, ישראל לא נחשפה במערומיה ולא כשלה בהתמודדות עם פלישה וטבח – מישהו פשוט מכר אותנו. לא היה לנו סיכוי מראש בשל הבגידה. אם רק לא היתה מתקיימת אותה בגידה - ודאי שצה"ל היה עומד בגבורה במשימות שלו, מסכל את תכניות חמאס, מונע את האסון, ומגן על היישובים. הבעיה אינה ביכולות שלנו כמדינה, ובמקצועיות של צה"ל - אלא בגורם דמוני בוגדני. בגידה היא הסבר מחריד, אבל עבור מי שמאמין בו היא עשויה להיות פחות מאיימת מהאפשרות שהמדינה ומערכות הביטחון שלה פשוט לא היו מסוגלות להגן על אזרחיהן.

פסיכולוגים מאוניברסיטת קנט שירטטו לפני עשור שלוש מוטיבציות עיקריות לאמונה בתאוריות קונספירציה - וכל השלוש מתקיימות, כך נראה, במקרה הישראלי: הצורך להבין את העולם ולהעניק סדר ומשמעות למציאות מבלבלת במיוחד; הצורך בביטחון ובתחושת שליטה, במיוחד בתקופות של פחד וחוסר ודאות; והצורך לשמר דימוי עצמי וקבוצתי חיובי, באמצעות הטלת האחריות לכישלונות על גורמים חיצוניים ועוינים.

המספרים התופחים של ישראלים שמאמינים בקונספירציה לא משאירים מקום רב לאופטימיות. נקודת אור אפשרית עולה משאלה נוספת בסקר, שבחנה את מידת הביטחון בקונספירציה: 27% ממצביעי הקואליציה בטוחים שהתקיימה בגידה מבפנים, ואילו 33% נוספים חושבים שהייתה בגידה, אך אינם בטוחים בכך. השאלה אמנם חושפת שיעור גבוה יותר של אנשים הנוטים להאמין בקונספירציה (60%), אבל ד"ר עומר יעיר מאוניברסיטת רייכמן מצביע על חברי הקבוצה השנייה, שאינם בטוחים בכך, כבעלי פוטנציאל לשנות את דעתם אם יוצג בפניהם מידע מהימן ומשכנע. וזו עוד סיבה לחשיבותה של הקמת ועדת חקירה ממלכתית אחרי הבחירות. יהיו מי שיפסלו אותה מראש בעקבות הקמפיין של נתניהו נגד הלגיטימיות שלה, אבל עבור מי שעדיין מוכנים להקשיב לעובדות, מסקנותיה עשויות להיות משמעותיות. מי יודע, אולי יש סיכוי שאפילו בעל החנות ישתכנע.