היזמיות הבטיחו גג פרטי, ונתבעו ב-1.5 מיליון שקל
שלושה זוגות רכשו דירות בקומה העליונה בפרויקט של "אפריקה ישראל" ו"דניה סיבוס" בבאר יעקב. כשקיבלו את הנכסים חיכתה להם הפתעה. מה קבע ביהמ"ש?
מערכת פסקדין|
בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה את חברות "אפריקה ישראל" ו"דניה סיבוס" לפצות שלושה זוגות שרכשו דירות בקומה העליונה בפרויקט מגורים בבאר יעקב, משום שהסתירו מהם כיצד יופרדו שטחי הגג שהוצמדו לדירותיהם.
ששת התובעים רכשו בשנים 2012-2011 דירות בקומה ה-16 בפרויקט "סביוני תלמי מנשה", ולכל דירה הוצמד שטח גג של 105 מ"ר. לטענתם, נציגי המכירות שכנעו אותם לרכוש את הדירות תוך הצגת הגגות כשטחים פרטיים ונפרדים, המתאימים בין היתר לאירוח ולאירועים.
אלא שבמועד המסירה הם גילו כי במקום קירות המפרידים בין שטחי הגגות הפרטיים, ובינם לבין הרכוש המשותף, הוצבו גדרות מתכת ניידות על גבי בטונדות, בגובה של כ-1.2 מטר. בנוסף הם התלוננו על צינורות אוורור שהדיפו ריחות קשים.
בתביעה שהגישו באמצעות עו"ד הילה קרקו ועו"ד משה מנור דרשו הרוכשים לחייב את ענקיות הבנייה להקים קירות בטון ודלתות כניסה נפרדות, לצד פיצויים בגין נזקיהם. לחלופין ביקשו פיצוי בגין ירידת ערך. סכום התביעה עמד על כ-1.5 מיליון שקל.
בהמשך ניתן פסק דין חלקי בהסכמה לגבי חלק מרכיבי התביעה שתוקנו בעין והפחיתו את סכום התביעה המקורי. לכן, נותרה להכרעה שאלת האחריות ביחס לירידת הערך של כל דירה.
אפריקה ישראל ודניה סיבוס, שיוצגו על-ידי עו"ד מעיין שגיא, טענו שהסכמי המכר והמפרטים הטכניים לא כללו התחייבות להקמת קירות הפרדה. לשיטתן, הרוכשים קיבלו בדיוק את שהוסכם עליו: שטחי גג מוצמדים, ולא מרפסות גג. הן התעקשו שהחוזים ממצים את מלוא ההסכמות בין הצדדים.
השופט אהוד שוורץ דחה את הדרישה להקמת קירות בטון, אבל קיבל את טענת הרוכשים בדבר הפרת חובת הגילוי. נקבע שהיה להם יסוד סביר להאמין, על סמך מצגי נציגי המכירות, שיוכלו לעשות בגגות שימוש פרטי, המחייב הפרדה כלשהי.
נקודת מפנה משמעותית הייתה עדות אדריכל הפרויקט, שבחקירתו הנגדית אישר שכבר ב-2008, כשלוש שנים לפני מכירת הדירות, ידעו החברות שההפרדה תבוצע באמצעות גדרות על בטונדות. הוא העיד כי הגג כלל לא תוכנן לשימוש פרטי ובלעדי.
השופט קבע כי החברות היו צריכות לגלות לרוכשים את תוכנית הגידור שאושרה בהיתר, או לפחות את תוכנה, ולא להסתפק בפירוט הדברים שלא ייבנו בגג. לדבריו, מדובר ב"כשל של אי-גילוי במהלך המשא ומתן". עם זאת, הוא לא השתכנע שמדובר במהלך מכוון או בתכסיס שיווקי, והתחשב בכך שהרוכשים היו מיוצגים ויכלו לברר את הנושא.
בסופו של דבר נפסקו לכל זוג 38 אלף שקל בגין ירידת ערך, 15 אלף שקל עבור עוגמת נפש ו-8,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. בסך הכול חויבו ענקיות הבנייה, ביחד ולחוד, ב-183 אלף שקל לשלושת הזוגות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעים: עו"ד הילה קרקו ועו"ד משה מנור • ב"כ הנתבעות: עו"ד מעיין שגיא • ynet הוא שותף באתר פסקדין
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.