"לפני הבכורה בוונציה הקאתי מרוב לחץ, חשבתי שזו טעות קולוסאלית"
בחודש מאי האחרון, חגג רוברט פטינסון - מי שהפך לכוכב הוליוודי ואליל נוער וסמל מין בזכות סאגת הערפדים "דמדומים" - יום הולדת 40. כשפגשתי אותו החודש במהלך פסטיבל ונציה, שאלתי אותו על התחושות בהחלפת הקידומת ואם היא גרמה לו למשבר. "פשוט הייתי מבועת, בכנות", הוא ענה. "ברגע שהגעתי ליום ההולדת ה-40, אמרתי לעצמי שאסור לי להפסיק לעבוד עד הפרישה.
"אבל אם נדבר ברצינות, אני אסיר תודה ברמות הגבוהות ביותר. אי אפשר להיות במקצוע שלי בלי הזדמנויות, ואני מאמין גדול שאם יש הזדמנות - חייבים לקחת אותה. אתה מארגן את החיים סביב אותה הזדמנות, אחרת מה עוד תעשה, תצא לחופשה? זה האלמנט המוזר בלהיות שחקן: אתה או עובד בסט צילומים או לא עושה כלום. ברגע שאתה יוצר תנופה - אני למשל הקמתי חברת הפקות - הכול מתחיל להזין את הכול. אתה מתחיל להרגיש חלק פעיל מהתעשייה כולה, ולא רק יושב ומחכה שהסוכן יתקשר. זה מעולה. אם זה היה קורה לי לפני עשור, לעבוד שבעה ימים בשבוע במשך שנים, אני מניח שזה היה מביא אותי לרמת שחיקה וסטרס גבוהה הרבה יותר. אבל בגיל 40, אתה מרגיש שזה בדיוק מה שאתה אמור לעשות".
ואכן, פטינסון לא מפסיק לעבוד, ו-2026 היא אולי השנה המסעירה ביותר בקריירה שלו: סרטו "הדרמה" שבו הוא שיחק לצד זנדאיה - מהשמות הכי חמים בתעשייה בימים אלו, קיבל ביקורות חיוביות ועשה מספרים נאים בקופות. "האודיסאה" הכה-מדובר ומוערך של כריסטופר נולאן שבו פטינסון גילם את אנטינואוס - אחד המחזרים היותר המשמעותיים של פנלופה (אן האת'וויי) גרף קרוב לשני מיליארד דולר. ואילו בדצמבר הקרוב פטינסון יפציע ב"חולית: חלק 3" - החלק השלישי בטרילוגיה של דניס וילנב על-פי הסופר פרנק הרברט. פטינסון מגלם את סקייטייל, המנסה להדיח מכיסאו את פול (טימותי שאלאמה). "בשנתיים האחרונות, פשוט ניצלתי בצורה מקסימלית את ימי השנה", הוא מסביר איך הצליח להתרוצץ בין הפקות כל כך משמעותיות. "אני לא יודע איך זה קרה, אבל זה היה כנראה נפח העבודה הכי גדול שביצעתי".
איך אתה בוחר כעת תפקידים, ככל שאתה מתבגר? הולך עם תחושת הבטן? "אני בהחלט עושה ניתוח סיכונים מסוים כשאני ניגש לפרויקטים. אבל יש בי חלק שיודע שלצד הסיכון הגבוה, יש גמול גבוה - אז אני מנסה לגוון, לזרוע זרעים בשדות שונים. אם אלך רק על סיכון גבוה, זה כנראה לא הרעיון הכי חכם, אבל הרגשתי שזה העיתוי המדויק לעשות זאת. ידעתי שאני הולך לעשות את 'האודיסאה', אבל עדיין לא ידעתי שאצלם את 'חולית: חלק 3' - גיליתי את זה תוך כדי עבודה על סרט אחר ואז אמרתי לעצמי, 'אוקיי, הפרויקט הזה מציב איזון'.
"אני כן מאמין שמתפתח אצלי דווקא אינסטינקט של להיבהל ממשהו ולהגיד, 'וואו, זו עלולה להיות טעות ענקית'. הדרמה וההימור מרגישים לי גבוהים בהרבה כשאתה מבין שתפסיד משהו - לא משנה מה תחליט, או שתרוויח משהו ולא משנה מה תבחר".
ועכשיו, בנוסף לכול וללוח הזמנים העמוס והאינטנסיבי, פטינסון גם הפך למפיק - הסרט "פריים טיים", בו נדון בהמשך, שאותו הוא הפיק ובו הוא גם מככב, השתתף בתחרות הראשית בפסטיבל ונציה האחרון. "בימים שקדמו להקרנת הבכורה של 'פריים טיים' בוונציה ממש הקאתי מרוב לחץ, מתוך מחשבה שזו טעות קולוסאלית", הוא מתוודה. "אבל זה בדיוק חלק מהעניין - להיות בחרדה חיובית זה משהו נהדר. זה מרגש כשאתה יושב בבית ומחפש משהו שיסעיר אותך ואז אתה מדמיין את הסיכון התיאורטי. וכשמגיע היום שבו הסיכון מתממש במציאות ומגיעה הקרנת הבכורה, זה הופך למפחיד באמת".
נפגשנו בקומה הרביעית של מלון דניאלי, מהמלונות היוקרתיים, האייקוניים והמפוארים של עיר התעלות האיטלקית. הבניין המרכזי של המלון הוא ארמון מהמאה ה-14 והנוף מהחדר שבו התקיים הריאיון מרהיב ועוצר נשימה. פטינסון נראה נהדר, בחליפה אפורה. גיל 40 הולם אותו: לאחר שנים שבהן חיפש את דרכו מאז ימי "דמדומים", ולעיתים התברבר, הוא מרגיש טוב ונוח בעורו ובמעמדו. הוא רהוט, אינטליגנטי, נחמד, חייכן, מאיר פנים וקשוב. נגיש אך מציב גבולות.
יום קודם לכן, במסיבה שנערכה אחרי הבכורה של "פריים טיים", פטינסון לא התבצר באגף ה-VIP. הוא הסתובב בין האורחים ובאות האירוע, ונעתר בסבלנות ובנעימות לכל בקשת סלפי. פטינסון הוא בעל מודעות עצמית מפותחת ולא עושה עניין מעצמו.
הוא נולד בלונדון, בן זקונים לאם שעבדה בסוכנות דוגמנות, ולאב שייבא מכוניות אספנים מארצות הברית. בצעירותו הוא התנסה בתיאטרון חובבים. סוכן שחקנים שהגיע למחזה "טס" שבו שיחק, התלהב ממנו והחל לקדם את ענייניו. פטינסון החל לשחק בתיאטרון הממסדי וגם התנסה בדוגמנות. "נראיתי כמו נערה", הוא גילה בעבר, "ולכן קיבלתי הרבה עבודת דוגמנות, בגלל שבאותה תקופה חשבו שמראה דו-מיני זה קול".
ההתחלה לא הייתה פשוטה ורצופה אכזבות, דחיות ומהמורות. הופעתו בסרט "יריד ההבלים" שבו כיכבה ריס וויתרספון, קוצצה ונשארה על רצפת חדר העריכה. פטינסון היה גם אמור להופיע במחזה, והודח רגע לפני הבכורה. המזל השתנה אחרי שלוהק ל"הארי פוטר". השחקן הופיע בשניים מסרטי הסדרה - "מסדר עוף החול" ו"גביע האש" - בתפקיד סדריק דיגורי, שחקן קווידיץ' בקבוצה של בית הפלפאף, שמחוסל על ידי פיטר פטיגרו בעקבות הוראתו של הלורד וולדמורט.
"פריים טיים" – טריילר
(צילום: באדיבות A24)
אחרי "הארי פוטר", פטינסון השתקע בדירה קטנה וישנה בסוהו של לונדון, ומשם המשיך בניסיונות לכבוש את המסכים. "זו הייתה הדירה הכי קטנה שיש, ולא היה בפנים דבר - חייתי שם בלי שטיח, בלי רדיאטור, לא הייתה אפילו מקלחת", הוא סיפר פעם. "הייתי צריך ללכת לבית הוריי כדי להתקלח. זה היה כל כך מגניב ובוהמייני. יכולתי לעלות לגג ולראות את כל הנוף. וכל יום עשיתי מוזיקה וכתבתי מלא דברים".
אחד האודישנים שאליהם ניגש היה "דמדומים" (2008), עיבוד לרב-המכר של סטפני מאייר מ-2005. אלפי שחקנים התייצבו בתקווה לזכות בתפקיד אדוארד קאלן, הערפד הרומנטי, החיוור, המצודד והעגמומי, מושא אהבתה של הנערה בלה סוואן. פטינסון גבר על שאר המתמודדים, והתפקיד הנחשק שם קץ לתקופת היובש. יחד עם זאת, הליהוק שלו גרר זעם והתנגדות מצד חלק ממעריצי הספר.
"דמדומים" גרף 400 מיליון דולר ושם את פטינסון וחבריו במשבצת אלילי הנוער התורנים. המגזין "ואניטי פייר" פסק שמאז ההיסטריה סביב ליאונרדו דיקפריו בעקבות "טיטניק", אף שחקן צעיר לא זכה לסגידה כמו זאת שהתפתחה סביב פטינסון. צעירים החלו לחקות את הלוק הגותי החיוור שלו, כולל הליפסטיק. "זה מוזר לראות איך אנשים צעירים מגיבים אליי - ילד בן 10 ניגש אליי ואמר, 'אתה יכול לנשוך אותי?'", הוא סיפר בריאיון שערכתי איתו בשיאה של ההיסטריה. "יש גם עיתונאים ששאלו אותי, 'את מי היית רוצה לנשוך?', ואמרתי להם: 'אני לא יודע אם הייתי רוצה לנשוך מישהו, אני לא ממש בקטע של לנשוך אנשים'".
ההצלחה של "דמדומים" גררה ארבעה המשכונים וגם הולידה רומן מתוקשר בין פטינסון לקריסטן סטיוארט, חברתו לסאגה. השניים היו צריכים להתמודד עם הצהובונים וצלמי הפפראצי, ולא בדיוק אהבו זאת. ב-2017 פטינסון התוודה שהוא סבל מחרדות מלהיות בעין הציבורית. ואז הגיע סיפור הבגידה של סטיוארט בפטינסון. הבמאי הבריטי הנשוי רופרט סנדרס התאהב בסטיוארט במהלך צילומי "שלגיה והצייד". התקשורת והסטיריקנים התעללו באכזריות נטולת רחמים בשחקנית.
ב-2013 פטינסון וסטיוארט נפרדו. מאז סטיוארט בחרה לנהל רומנים עם נשים, בעוד פטינסון התמקד במערכת יחסים סוערת ונטולת יציבות עם הזמרת הבריטית FKA Twigs. השניים היו בדרך להתמסד, אולם פטינסון ביטל את החתונה המיועדת ושבר את ליבה של ארוסתו. החל מ-2018, פטינסון חי עם הדוגמנית-שחקנית-זמרת-אושיית הסטייל סוקי ווטרהאוס. השניים התארסו ב-2023 ובמרץ 2024 הפכו הורים לבת. האבהות עשתה שינוי בחייו של הכוכב, ולדבריו אף עזרה לו לעבוד יותר. "מאז שנולדה לי תינוקת ממילא לא היה לי שום חשק לצאת לבלות בלילות, אז פתאום מצאתי את עצמי עם פי שניים יותר זמן פנוי, וזה מאוד עזר לתנופת העבודה שלי", אומר עכשיו פטינסון, שלא מרבה לחלוק פרטים על חייו האישיים.
במקביל ל"דמדומים", פטינסון התנסה בדברים שונים, כולל במוזיקה. וכאשר נפרד סופית מדמותו של אדוארד קאלן, הוא ניסה לעשות הכול כדי לחמוק ממלכודת הטייפקאסטינג ומהדימוי שדבק בו. כך הוא מצא את עצמו עובד עם במאים המזוהים עם קולנוע אמנותי-איכותי: דייויד קרוננברג ("קוסמופוליס", "מפות לכוכבים"), וורנר הרצוג ("מלכת המדבר"), בריידי קורבט ("ילדותו של מנהיג"), ג'וש ספדייה ("גוד טיים"), רוברט אגרס ("המגדלור") וג'יימס גריי ("העיר האבודה Z").
המאמצים והניסיונות לברוח מתדמית סמל המין וללכת הכי רחוק מצרחות המעריצות, ולהוכיח שהוא שחקן רציני, גרמו לו לפעמים להיקלע לסרטים תמוהים, זניחים וכושלים. לפעמים הרמנו גבה לאור ההרפתקאות והמסלול שבהם הוא בחר. המומחים והפרשניות אפילו התחילו להספיד את הקריירה שלו. אבל ההספדים היו בהחלט מוקדמים. פטינסון, אומנם המשיך לקחת סיכונים, אבל לא ויתר על הוליווד הממסדית. וכך הוא עשה את "טנט" (2020) - סרט המדע הבדיוני של כריסטופר נולאן ואת "באטמן" (2022) שבו הוא גילם את איש העטלף, בסרט שהכניס קרוב ל-800 מיליון דולר. ההצלחה עזרה לפטינסון להגיע לקהלים חדשים ונרחבים.
בפברואר 2028 יגיע ההמשכון "באטמן - חלק 2", שגם אותו יביים מאט ריבס. פטינסון כמובן לא מרבה להכביר פרטים על סרט הקומיקס מעורר הציפיות. "זה היה כיף ואפילו מצחיק לעשות את 'באטמן - חלק 2' אחרי כל הפרויקטים השונים שעשיתי בשנים האחרונות. מאט כתב תסריט יוצא מן הכלל. בסרט הראשון שעשינו יחד זה היה מורכב להמציא מחדש את באטמן כיצירה חדשה, ועכשיו אנחנו פונים לכיוון שונה לחלוטין. אפילו מצפייה שלי בחומרים המצולמים, זה נראה שונה לגמרי מהסרט הראשון. שינוי די רדיקלי, וזה מעולה שאולפני וורנר ודי. סי מעניקים למאט גב מלא. הוא באמת האדם היחיד שהיה נכון להפקיד בידיו משימה כזו, כי מדובר בפרשנות חדשה ורדיקלית של באטמן. אני מאמין שהקהל יתרגש מאוד מהסרט החדש".
ובינתיים, בעונת הפרסים הנוכחית, פטינסון הולך להיות נוכח מאוד עם "פריים טיים", הסרט שאותו כאמור גם הפיק - מה גם שחברת A24 הבולדוזרית ניצבת מאחוריו. "פריים טיים", שביים לאנס אופנהיים ויוצא עכשיו בארצות הברית, משחזר את סיפורו של העיתונאי האמריקאי וצייד הפדופילים כריס הנסן בין השנים 2004 ל-2007 - התקופה שבה הגיש את תוכנית הריאליטי To Catch a Predator. במסגרת התוכנית, מתנדבים התחזו לקטינים והחלו לשוטט בחדרי צ'אט ברשת ואז הסכימו להיפגש עם מבוגרים לצורך קיום יחסי מין. הפדופילים הוזמנו למפגש בבית הקטינים או הקטינות, ולמעשה היה מדובר ב"בית עוקץ" מרושת במיקרופונים ובמצלמות.
באותו בית המתין הנסן עם צוות NBC ובפרקים מאוחרים התייצבה גם המשטרה המקומית, שלכדה את הפדופיל התורן. הנסן היה מזוהה עם המשפט שנהג לומר לפדופיל שנלכד: "למה שלא תתיישב", והפך לתופעת רשת. לימים הנסן זכה לפארודיות, כולל ב"סאות'פארק". פטינסון היה אמור בהתחלה להסתפק בתפקיד המפיק, אבל בסופו של דבר מצא עצמו מגלם את הנסן.
"ההיבט המרתק בתוכנית To Catch a Predator הוא שהיא פועלת בשני מישורים מקבילים. מחד, היא נוגעת ישירות באחד הפחדים העמוקים ביותר שלנו כבני אדם - הנוכחות של טורף ערמומי וסמוי מן העין, שאין לך שום יכולת להתגונן מפניו, שמסוגל לחדור לביתך ולפגוע בילדיך. זה התרחיש המבעית ביותר שאפשר לעלות על הדעת. מאידך, בפרספקטיבה של אותה תקופה, אף אחד לא באמת תפס באותן שנים מה זה אינטרנט או מה משמעותם של חדרי צ'אט - זו הייתה טכנולוגיה חדשנית לחלוטין, כך שנשארת עם התהייה מה עוד ניתן לעשות מלבד להפיק תוכנית כזו. זה הרגיש כמו הדחף הראשוני. כשצופים בפרק הראשון, מדובר נטו בהצפת נושא חמור והזהרת הציבור מפני הסכנה.
"הנקודה המעניינת בעיניי היא שכיוון שהתוכנית הפכה ללהיט עצום, היא הוכפפה לאותם חוקים כלכליים של תעשיית הבידור, כמו כל מוצר אחר. המטרה הראשונית לא הייתה רייטינג, אבל ברגע שמשכפלים את אותו הפורמט שוב ושוב - ברור שזה נעשה למען הקהל. בפעם ה-18, כבר הבהרת לכולם ממה להישמר. זה כבר מזמן לא נעשה לשם אזהרה".
מסתבר שכריס הנסן, שלא היה מעורב בהפקה של הסרט "פריים טיים" ולא ידע תחילה על קיומה, זעם על אנשי הסרט. לטענתו, חלק מהאירועים שמוצגים בו מעולם לא קרו והוא כמובן איים לנקוט בצעדים משפטיים. פטינסון מקווה שהנסן יצפה למרות זאת בסרט, "וברור שאני מקווה שהוא יאהב אותו", הוסיף.
בשעתו, הנסן מאוד אהב את החשיפה ונהג לקדם בתוכנית האירוח של קונאן או'בריאן את פועלו. "אני מת על הראיונות האלה שבהם כריס התארח אצל קונאן, ונאלץ למכור תוכנית כזו לקהל של תוכנית לילה שרק מחפש לצחוק, תוך שהוא מדבר על הנושא הכי קודר שיש", אומר פטינסון. "לראות אותו מנסה לתמרן על החבל הדק הזה - לרצות שהציבור יצפה בתוכנית מבלי לזלזל בחומרת הנושא שהתמודד איתו, אתה מוצא את עצמך תקוע באזור דמדומים. וכשהאווירה הפכה רצינית מדי, קונאן שילב בדיחה, ואם כריס לא זרם איתה, זה יצר מבוכה. זה מרתק, והתחברתי לכך גם ברמה האישית".
פטינסון אומר שזה מרתק שהאתיקה של תוכנית טלוויזיה שהופקה לפני 20 שנה עדיין עומדת למבחן. "עצם העובדה שאנשים עוד מנהלים דיון על האתיקה מראה שהטיעון לא מוצה, ואני לא חושב שהוא יוכרע אי פעם. לדעתי הכוונה המקורית של התוכנית אינה מוטלת בספק, יש בה אצילות. יוצרי התוכנית בסך הכול ניסו לייצר את הטלוויזיה הטובה ביותר שניתן, זו הגדרת התפקיד שלהם, אבל אתה אף פעם לא יכול לדעת מי יושב בקהל, ואינך יכול לשלוט באיך שהם יפרשו את זה או לאן זה יתפתח".
פטינסון סבור שב"פריים טיים" אופנהיים ניסה לעשות "יצירה שאינה מטיפה או דידקטית, מתוך ניסיון לא לשפוט את המוסריות של התוכנית, אלא לבדוק איך מנווטים תוכנית מצליחה, כשהסיכונים אדירים והסביבה קשה מאוד לניווט".
שאפתנות היא נושא מרכזי בסרט. עד כמה היא חשובה בעיניך ומה המחיר שאתה מוכן לשלם עבורה? "זו שאלה מורכבת. מה העמדה שלי לגבי שאפתנות? אני מאמין שהיא אלמנט קריטי לחלוטין. זה אחד הדברים המלאים והמספקים ביותר: דלק אדיר שמניע הכול, והיא מחוללת תשוקה. שאפתנות היא אחד הדברים הכי מרגשים שאפשר לחיות למענם, אבל טמונה בה גם סכנה, ולכן חשוב למצוא את האיזון בחיים".
פטינסון מעיד שהוא תמיד הרגיש שסגנון המשחק שלו "נוטה לדמויות די אפלות. אני חושב שאם אתה אדם קליל באופייך, ולפחות לדעתי אני אדם קליל - זה מעניין יותר לעשות דמויות מורכבות. אני מוצא עניין רב בגילום דמויות המתמודדות עם דילמה שאין בה אמת אחת, קונפליקט שבו כל נתיב שתבחר עדיין ישלב בתוכו הפסד לצד רווח. תמיד כיף לגלם דמות שיש לה מנוע פנימי חזק, זה כמו שני מגנטים בעלי קוטביות זהה, שנדחפים זה מול זה ומייצרים אנרגיה אינסופית.
"ומה לגבי דמויות רעות? ברגע שדמות היא פשוט רעה באופן חד-ממדי, זה מאבד מהעניין. אפילו אם תגלם את הנבל הכי גדול בעולם, בסופו של דבר תמצא את עצמך מנסה להסביר כמה הוא בעצם נחמד. זה בדיוק מה שעשיתי לאורך כל מסע יחסי הציבור של 'האודיסאה', פשוט טענתי שאנטינואוס בעצם ניסה לעזור לפנלופה למצוא את זהותה ושהוא בחור נהדר בסך הכול".
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.