האם מנסור עבאס מכיר ביהדות המדינה?
ייתכן שמנסור עבאס אינו בן ברית קואליציוני מתאים ועמדותיו בוודאי שלא לטעמי. אולם הטענה שהוא מתכחש להכרתו ביהדות המדינה איננה נכונה
רון שפירא|
אני מעז לקבוע: מנסור עבאס אינו יהודי ואינו ציוני. בניגוד ליוסף חדאד, למשל, הוא נציג אותנטי של ציבור ערבי גדול. השאלה עד כמה הוא בן ברית לגיטימי לדידם של ציונים צריכה להניח מראש שחלק ניכר ממשאלות ליבם זר לו, ולהתמקד בנכונותו לשתף עמם פעולה בהגינות בשעה שהם מקדמים את שאיפותיהם. אין לדרוש חפיפה מלאה בין עמדותיו ועמדות המפלגות הציוניות, אלא לזהות אזור חפיפה רחב די הצורך בין השטח התחום בקווים האדומים שלו והשטח התחום בקווים האדומים שלהם.
הקמת קואליציות מבוססת מעיקרה על שיתוף פעולה עם מי שעמדותיהם שונות או שתכונותיהם נופלות מן האידיאליות. כשלעצמי הייתי מעדיף ממשלה שכל חבריה ציונים, מאמינים בשוק חופשי ותומכים ביישוב הארץ. הייתי גם שמח אם כולם יהיו מוכשרים, נקיי כפיים ובני לבב. אבל בחיי המעשה אני נאלץ בדרך-כלל להצביע בעד מועמדים שאני יודע שישתפו פעולה עם בעלי עמדות נוגדות לשלי או אפילו עם אנשים בלתי מוכשרים או לא הגונים במיוחד. אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו.
בניגוד לכותרות שציטטו אותו, עבאס לא רמז שנכונותו להכיר ביהדותה של המדינה נעשתה רק כדי לאפשר לרשימה שלו להתמודד בבחירות. הוא כתב שיהדותה של המדינה נכפתה על הערבים, לאחר שהפסידו במה שאנחנו רואים כמלחמת העצמאות
הטענות שעבאס פסול משותפות בקואליציה צריכות להראות שעמדותיו לא יאפשרו מימוש אג'נדה מועילה, גם אם תת-אופטימלית. הן בוודאי לא יכולות להתבסס על היותו ערבי. לכן, ההשוואה שעשה איזנקוט בין עבאס ובין יוסף חדאד, לוחם לשעבר בחטיבת גולני שאיזנקוט פקד עליה, היא אומללה. ניתן לקוות שפליטת הפה שלו בעניין הזה לא מעידה על כך שלדידו "כל הערבים אותו דבר".
לאחרונה הועלה החשד שעבאס מסווה את עמדותיו האמיתיות, מציג בכזב עמדות פשרניות בפני המצביעים היהודים אך מגלה את פרצופו האמיתי בפני הערבים. עיון בהתבטאויות שלו לא תומך בחשד הזה. אדרבה, עמדותיו הובעו בבירור בכל השפות השמיות שבהן הוא השתמש. הוא קיבל את העיקרון שמימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי, והביע נכונות לשמש נציג המיעוט הערבי במדינה המגדירה את עצמה כיהודית ודמוקרטית. החשד התעורר, כביכול, בשל דברי הבהרה פומביים שכתב לאחר שהותקף בידי גורמים ערביים בשל העמדה הזאת, אולם קריאה הוגנת של הטקסט מראה שהוא לא חזר בו ממנה.
בניגוד לכותרות שציטטו אותו, עבאס לא רמז שנכונותו להכיר ביהדותה של המדינה נעשתה רק כדי לאפשר לרשימה שלו להתמודד בבחירות. הוא כתב שיהדותה של המדינה נכפתה על הערבים, לאחר שהפסידו במה שאנחנו רואים כמלחמת העצמאות (ומנקודת מבטם מהווה "נכבה"). משכך אירע, עבאס רואה כעת ביהדותה של המדינה מעשה עשוי ומוכן לפעול במסגרתה. הדברים האלה הם צידו המשלים של התפיסות של חלק גדול מן הציבור היהודי. אני עצמי חש שהיותה של חלק מנחלת אבותינו טריטוריה ערבית (העיר עזה, למשל) נכפתה עלינו במרוצת השנים, לאחר שגורשנו מארצנו, ועם זאת אני מוכן לכבד אותה. טבעי שערבים יחושו באופן דומה לגבי יפו, חיפה ולוד, כל עוד הם נכונים לחיות עמנו בשלום.
קריאת הדברים שכתב עבאס בנוגע ליכולת להתמודד בבחירות מראה כי הם היו דברי ביקורת נגד המפלגות הערביות שאינן מוכנות, כמותו, להודות בפה מלא שהן מכירות ביהדותה של המדינה. הוא האשים את המפלגות הללו בצביעות, משום שהן מכירות מכללא ביהדותה של המדינה, שאלמלא כן לא היו רשאיות להתמודד בבחירות בה. הדברים האלה לא באו להפחית מהכרתו במדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, אלא ההפך מזה – להדגיש שהכל מודים ביהדותה של המדינה: הוא בריש גלי והם במשתמע.
ייתכן שעבאס איננו בן ברית קואליציוני מתאים. עמדותיו בוודאי לא לטעמי. אולם הטענה שהוא מתכחש להכרתו ביהדות המדינה איננה נכונה.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.