סערת נז״א: הרמטכ״ל חי בסרט

קשה שלא להתפעל מהיעילות שמתיימר להפגין צה"ל בתגובה לנזק הבלתי אגבי שעשוי לגרום הסרט "נז"א": לא חלפו אלא יממות ספורות מאז ההקרנה, התשואות והזכייה בפרס בפסטיבל ונציה, וכבר דווח על ישיבה בהולה שכינס הרמטכ"ל, שגם הוציא הודעה חריפה בשמו. במקביל, דובר צה"ל ביקש לצפות בסרט כדי לבחון את החומרים. היוצרים בוודאי יתמלאו מוטיבציה לשתף פעולה, לאחר שהרמטכ"ל כבר קבע בפומבי שמדובר ב"עלילת דם" ואף הנחה את הפרקליטות הצבאית לבחון צעדים משפטיים נגדם ונגד המשתתפים. למה לעצור כאן? שימסרו גם שמות וכתובות שלהם: בצה"ל רק רוצים לדבר.

מעניין שבכל הנוגע לדברים שאינם, ובכן, סרט, הצבא לא ממהר כל כך להגיע לחקר האמת. רק בחודש שעבר הודיעו שם על גורל התחקיר בנוגע לחמישה מקרים חמורים מהלחימה בעזה, המוקדם שבהם (הרג שני עובדים מארגון "רופאים ללא גבולות") התרחש כבר בנובמבר 23', כלומר חלפו כמעט שלוש שנים (!) עד שנקבע כי "אין חשד לעבירה פלילית". המקרה השני בוותיקותו הוא כבר אחד המפורסמים ברפרטואר של "חרבות ברזל": בינואר 24' נהרגו תשעה פלסטינים מירי שבוצע לכיוון רכב ואמבולנס. בתקרית נהרגה גם הילדה הינד ריג'אב בת ה-6, שעוד הספיקה לשוחח ארוכות עם שירות "הסהר האדום". בתחילה צה"ל בכלל טען שלא היו חיילים בסביבה וממילא לא היה צורך לאשר כניסת אמבולנס. תחקירים עיתונאיים – לא בארץ, חלילה – חשפו אחרת.

מאז, כלומר במשך יותר משנתיים, צה"ל אפילו לא טרח לספק גרסה: מה קרה ביום שבו מתה הילדה שהפכה לסמל. אפילו יציאת הסרט "קולה של הינד ריג'אב", שהתחיל אף הוא את המסע שלו לתודעה בפסטיבל ונציה והגיע עד למועמדות לאוסקר, אירוע זניח בסך הכל, לא שכנעה את המדינה והצבא שמא ניתן לזרז לפחות את חקירת המקרה הזה, שבניגוד למאות ואולי יותר חשדות אחרים למעשים חמורים לא ירד מסדר היום. כאמור, רק לפני חודש הכריז הצבא כי "נפתחה חקירת מצ"ח" (מה שמעיד בפני עצמו על אמינות הגרסה הראשונה שמסר צה"ל). מי יודע מתי היא תסתיים, מה יהיו מסקנותיה ולמי בכלל יהיה אכפת אחרי כל כך הרבה זמן.

מעניין שבכל הנוגע לדברים שאינם, ובכן, סרט, הצבא לא ממהר כל כך להגיע לחקר האמת. רק בחודש שעבר הודיעו שם על גורל התחקיר בנוגע לחמישה מקרים חמורים מהלחימה בעזה, המוקדם התרחש כבר לפני כמעט שלוש שנים

וכך מתקבל עוד מערכון במסגרת הסאטירה העגומה שהיא פסטיבל הגינויים והתקף הזעם של הימים האחרונים (והיד עוד נטויה): הרי אם הצבא היה מצטייד בעשירית מהפעלתנות שהוא מציג נגד סרט גם בכל הקשור למקרים שבהם עלה יותר מחשד להפרת דיני הלחימה, חריגה מהפקודות ומעשים לא מוסריים, ניתן לפחות היה להתייחס קצת יותר ברצינות הראויה למתקפת הנגד שהרמטכ״ל מבקש לצאת אליה ללא דיחוי. זה לא היה מבטל בשום צורה את מלוא הצביעות, הסטנדרטים הכפולים וכמובן את האנטישמיות הסמויה והגלויה שמחבקת בציניות כל ביקורת על ישראל, אך בוודאי שהיה בכך להעניק מעט יותר תוקף ומשקל להצטדקות העכשווית.

אלא שהצבא, כמו רוב התקשורת, היה ונותר מורתע ומוחלש מול הכעס והצער הבלתי נתפסים אחרי הטבח הנורא שביצעו פושעי החמאס. לכן מעטים ממש יודעים שכבר בזמן אמת עלו טענות קשות נגד התרת הרסן (כולל פרטים שהתגלגלו לסרט המדובר), ואילו היקף ההרס והחורבן בעזה לא הוצג לציבור במלואו ואפילו לא בחלקו ביחס למה שראה העולם. במקביל, כמה מהדמויות הבכירות ביותר במדינה דאגו להתהדר ברטוריקה ברורה של השמדה, מה שהבטיח שגם המקרים שבהם צה״ל כן גילה זהירות כלפי חפים מפשע לא יהיו שווים הרבה. ועכשיו, לאחר שהתממשו כל התחזיות הרדיקליות ממש לפיהן יהיה מחיר להפיכת "אין חפים מפשע בעזה" להמנון (וזה כשהרצועה עדיין סגורה לתקשורת), הרמטכ"ל יוצא לקרב נגד סרט. הבעיה שהוא, ולא רק, עדיין חי באחד כזה.