בגלל הנאצים: משפחה יהודית מנסה למנוע מכירת ציור של ואן גוך

"עצי ערמון בפריחה", מהחשובים והיפים בציוריו של וינסנט ואן גוך, המוערך ב-180 מיליון דולר, היה אמור לשבור שיאים במכירה פומבית בניו-יורק. הוא אף הופיע על כריכת הקטלוג המהודר של אירוע המכירה.
אלא שכעת עומד הציור הזה במרכזה של דרמה גדולה בעולם האמנות, וכלל לא ברור אם בכלל יימכר ובאיזה סכום. עורך-דין המייצג משפחה יהודית טוען כי הציור הוא חלק מאוסף שנמכר בהפסד על ידי משפחת פישר ב-1936, אחרי שנאלצו לברוח מברלין.
יצירת המופת Chataigniers en fleurs היא אחת מ-12 תמונות שנמכרות על ידי יורשי משפחת דה בלאקייר, אילי הון ארגנטינים שעשו את הונם ממכירת סוכר. שמו של אבי המשפחה, קרלוס פדרו בלאקייר, נקשר בתחקיר של הגארדיאן במעורבות בהיעלמם של אזרחים בתקופת הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה ב-1976.
החשדות לגביו מתייחסים בין היתר לאירוע מ-1976 המכונה "ליל ההאפלה", שבו נעצרו מאות בני אדם באזור חוחוי. עשרות מהם עדיין מוגדרים נעדרים. ב-2012 הוגשו נגד בלאקייר אישומים הקשורים ל-29 מקרי מעצר בלתי חוקיים, אך ההליך לא הגיע למשפט עד מותו ב-2023 והוא מעולם לא הורשע. נציגי בית המכירות מסרו לעיתון הבריטי כי בלאקייר הכחיש את ההאשמות כל חייו, והוסיפו כי לא ידע על השימוש במשאבי החברה בתקופה האפלה בתולדות ארגנטינה.
החלק הזה בביוגרפיה של המשפחה לא מפריע לבית המכירות סותבי׳ס לצפות שהאוסף יימכר ב-450 מיליון דולר במכירה המתוכננת ליום רביעי. סחר ברכוש יהודי שנבזז, לעומת זאת, אינו חוקי על פי אמנה בינלאומית מ-1998. "אנו דורשים מכם להוכיח כי המכירה ב-1936 נעשתה בערך השוק דאז ושהמשפחה הייתה מעוניינת בעסקה גם לולא עלו הנאצים לשלטון — או שהמכירה ביום רביעי לא תוכל להתקיים", כתב עורך-דינה של משפחת פישר, גונאר שנאבל, למחלקת השבת הרכוש הבזוז של בית המכירות המפורסם.
"אנו מודעים לדאגות שהועלו לאחרונה על ידי נציגי משפחת פישר ואנו נמצאים בדיאלוג עימם בנושא ההיסטוריה של הציור", ענו נציגי בית המכירות לניו-יורק טיימס שפרסם את הסיפור. "בעוד שלא נמצאו עדיין הוכחות כי הציור נמכר תחת לחץ, אנחנו מכירים בחשיבות של דיאלוג מתחשב וקונסטרוקטיבי עם המשפחה ומחויבים למציאת פתרון שיספק את שני הצדדים".
נכון לרגע זה עדיין לא ברור אם היצירה תזכה לשמוע את המוכר דופק שלוש פעמים בפטיש על הדוכן בליווי הקריאה "נמכר".
האירוע של סותבי׳ס אמור היה להיות שיאו של שבוע המכירות הפומביות של ניו-יורק, השובר כל שנה שיאי מכירות. שווי המכירות הכללי הפעם אמור היה להניב כ-2.4 מיליארד דולר ול"עצי ערמון בפריחה" היה תפקיד חשוב במחזור הזה, שנועד לאותת כי אמנות היא עדיין מערוצי ההשקעה הבטוחים ביותר בעולמנו הרעוע.
סותבי'ס מנסה להיתלות בתקדים שבמהלכו התירה אחת מהיורשות שניהלה את העזבון לבית המכירות כריסטי'ס למכור תמונה של סזאן מאותו אוסף, שנמכר לסוחר אמנות בהולנד. אלא שכבר אז, ב-2007, הודיעה ג׳יזלה ברמן-פישר כי לא תתנגד למכירה אך "אין בכך תקדים לכל דרישה עתידית לגבי רכוש של אבי שנמכר תחת לחץ". לציור ההוא לא נמצא קונה.
ראשיתו של הסיפור בברלין של תחילת המאה העשרים. סמואל פישר היה בעליה של הוצאת ספרים מהוללת שנשאה את שמו. בין היתר הוא פרסם רומנים של חתן פרס נובל לספרות תומס מאן ואפילו את הביוגרפיה של לאון טרוצקי.
את התמונה המרהיבה של ואן גוך קנה פישר בפריז ב-1909. היא צויירה באובר סור-אואז, שם שהה הצייר ההולנדי אחרי שהשתחרר מאשפוזו, חודשיים בלבד לפני התאבדותו. גוטפריד ברמן, חתנו של פישר, ירש את בית ההוצאה לאור ב-1934. אחרי עליית הנאצים לשלטון הוא נאלץ לברוח לאוסטריה ואז לשבדיה. בשל ההגבלות על הרכוש שהותר ליהודים להחזיק, ירדה המשפחה מנכסיה והפקידה את "עצי ערמון בפריחה" ועוד שתי יצירות של סזאן בידי סוחר אמנות באמסטרדם. הציור הוצג במספר תערוכות באירופה ונמכר ב-1936 לאספן פריזאי. משם התגלגל לידי משפחת דה בלאקייר הארגנטינאית, בעלת אימפריית הסוכר, ב-1975.
הציור לא הוצג בפני קהל כבר 50 שנה. משפחת פישר הצליחה להחזיר לעצמה את בית ההוצאה, אולם בשנות החמישים עדיין לא היה קיים חוק המסדיר את תביעת הרכוש שנמכר מחוץ לגרמניה, גם אם המכירה נעשתה בלחץ על הבעלים. בשנים האחרונות חל שינוי בגישה ובשנה שעברה החזיר מוזיאון בברן ציור אימפרסיוניסטי לידי משפחה שברחה ב-1939 לאחר ש"נמצאו אי סדרים במכירה בשווייץ". כדי לא להשתמש בביטוי הטעון "רכוש שנבזז" הם כינו את התמונה "הפסדים הקשורים לרדיפה נאצית".
השנה החליטו היורשים של אילי הסוכר הארגנטינאים, המתגוררים בארצות-הברית, למכור את "עצי הערמון בפריחה" ביחד עם עוד 11 יצירות מופת אימפרסיוניסטיות, ביניהן "ארלקינו" של פול סזאן המוערכת ב-120 מיליון דולר וכן ציורים של רנואר, דגה, מונה, גוגן ופיסארו.
מנהלי סותבי'ס הגדילו לעשות והציגו את האוסף כ"אורסיי הקטן" — על שם המוזיאון שבו מוצגות יצירות מופת אימפרסיוניסטיות בפריז. הם היו כל-כך בטוחים בהצלחת המכירה הפומבית, שאף הציעו ערבות כספית לערך הציור, מה שהבטיח שיאים חדשים. שיא המכירות עבור ציור של ואן גוך עמד בשנת 2022 על 117 מיליון דולר.
במשך שנים רבות סרבו מוזיאונים ובתי מכירות ברחבי העולם להחזיר יצירות אמנות שנבזזו ממשפחות יהודיות בתקופת השואה. הסיפור הידוע ביותר הוא המאבק המשפטי הארוך שניהלה אחייניתה של אדל בלוך-באואר כדי לקבל לידיה ממוזיאון הבלוודר בווינה את "האישה בזהב" של גוסטב קלימט, מאבק שהונצח גם בסרט עם הלן מירן.
כבר ב-1998 חתמו 44 מדינות על אמנת וושינגטון, שבה הן מתחייבות על 11 עקרונות כדי להקל על זיהוי האמנות שנבזזה או נמכרה תחת לחץ. בצרפת, למשל, אין הגבלת זמן על שיפוי לרכוש שנגזל החל מ-1933. בכל תערוכה במוזיאון הלובר בפריז בה מוצגת תמונה שיש חשד שנגזלה, נכתב לידה: "המוזיאון הלאומי לשחזור". באיטליה ובגרמניה אסור להוציא מהמדינה רכוש שיש ספקות לגבי בעליו בתקופת המלחמה.
אם פעם בתי המכירות הפומביות הגדולים היו עושים כמעט הכל כדי לסתום את פי היורשים לכאורה, היום נמנעים סותבי'ס, כריסטי'ס ופיליפס ממסחר ביצירות החשודות כי נבזזו מיהודים או מאזורי מלחמה באפריקה ובמזרח התיכון, כדי שלא ידבק בהם רבב מוסרי.
אל דאגה. אזורי סחר פטורים ממס בכל העולם מלאים במחסנים עם יצירות ממקור עלום, אך בעליהם המפוקפקים כבר לא ששים להציג אותן לראווה. השבוע נראה האם משפחת סוחרי הסוכר מבואנוס איירס, המעורבת לכאורה בפשעי הדיקטטורה, תצליח לשכנע את הקונים כי "מוזיאון אורסיי הקטן" שלהם אינו מוכתם בדם.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.