השכן חשב שירש דירה בת"א – ואז הגיעה צוואה חדשה

בני זוג ערכו צוואות הדדיות לטובת שכנם, אך לאחר מות הבעל שינתה האלמנה את דעתה. בבית המשפט הוא טען שהיא לא הייתה רשאית לעשות זאת. מה נקבע?

עו"ד יעקב לנגה | פסקדין|

בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה תושב העיר שביקש לבטל את צוואת שכנתו המנוחה, בטענה שהיה אמור לרשת את דירתה אבל נושל ממנה.

המנוחה ובעלה, שלא הביאו ילדים לעולם, ערכו באוקטובר 2017 צוואות זהות, שלפיהן כל אחד מהם הוריש את רכושו לבן זוגו, וקבע כי אם האחרון לא יהיה בחיים - תחולק הירושה בין כמה גורמים: דירה בבני ברק תועבר ל"אגודה למען החייל", דירה בתל אביב תועבר לשכנם, וכספים יועברו לעורך דין שהכירו.

באוגוסט 2018 נפטר הבעל, ורעייתו ירשה את עיזבונו. כשנה לאחר מכן היא ערכה צוואה חדשה, שבה הורישה את הדירה בתל אביב למשפחה שהכירה בעבר - זוג הורים ושני ילדיהם. השכן, שהיה אמור לקבל את הנכס הנחשק לפי הצוואה הקודמת, נותר בין הזוכים בכספים בלבד. בפברואר 2021 הלכה האלמנה לעולמה.

בהתנגדותו לצוואה המאוחרת טען השכן כי הצוואות המקוריות היו הדדיות, ולכן האלמנה לא הייתה רשאית לשנות את הוראותיהן מבלי לעמוד בתנאים הקבועים בחוק. לדבריו, השינוי פגע באינטרס ההסתמכות של הבעל המנוח ובעקרון תום הלב. הוא העלה טענות בנוגע לכשירותה של האלמנה ולהשפעה בלתי הוגנת עליה.

מנגד טענה המכרה שזכתה בדירה בצוואה המאוחרת כי הצוואה המקורית אפשרה במפורש לכל אחד מבני הזוג לשנות את הוראותיה בכל עת, ולכן המנוחה רשאית הייתה לצוות לה את הנכס. לדבריה היא הייתה צלולה לפני חתימת צוואתה החדשה וידעה היטב מהו רצונה, כך שיש לקיים את המסמך ככתבו וכלשונו.

ואכן, השופטת סגלית אופק דחתה את ההתנגדות, תוך התמקדות בהוראה שנכללה בצוואות המקוריות: "מוסכם על שנינו כי אם נרצה נוכל לשנות צוואה זו או את מי מסעיפיה, בין בחיי בעלי ובין לאחר פטירתו".

נקבע כי חרף השימוש במונח "צוואה הדדית", בפועל בני הזוג לא יצרו מנגנון הסתמכות המגביל את חופש הפעולה של בן הזוג שנותר בחיים. "אדרבא", נכתב בפסק הדין, "המנוחים – שערכו את הצוואה המוקדמת באותו יום, במסמכים נפרדים – הסכימו שכל אחד מהם יהיה חופשי לעשות כל דבר ברכוש שקיבל, וכל אחד ידע שבן זוגו יוכל לבטל או לשנות את הצוואה".

לאור זאת, נקבע כי הצוואה המקורית הייתה לכל היותר "צוואה משותפת שאינה הדדית". גם אילו נחשבה להדדית, הוסיפה השופטת, הרי שההוראה המפורשת שנכללה בה אפשרה את שינויה ללא המגבלות הרגילות הקבועות בחוק. צוין כי השינוי אף התיישב עם עדויות בנוגע ליחס האלמנה לשכן, שעל פי אחת מהן היא כינתה אותו "היורש הסדרתי", משום שכבר ירש דירה אחרת בבניין.

בתוך כך דחתה השופטת את טענות השכן בדבר היעדר כשירות המנוחה לפני צוואתה החדשה; זאת על רקע מסקנת מומחה בית המשפט, כי היא הייתה צלולה להבין את טיב הצוואה, אשר נתמכה בעדויות המטפלת שלה ועורכי הדין שנכחו במעמד החתימה. בסופו של דבר הצוואה המאוחרת אושרה, ובקשת השכן לקיום הצוואה הקודמת נדחתה תוך חיובו ב-35 אלף שקל הוצאות משפט לטובת התובעת.

• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעת: עו"ד איתי רימון • ב"כ המתנגד: עו"ד בועז קראוס • עו"ד יעקב לנגה עוסק בירושות וצוואות • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין