גם ההכנות לאיראן נפגעות: כך משפיע המשבר התקציבי על החייל בקצה

כפי שפורסם ב-ynet, היעדר תקציב מדינה מאושר מעכב עסקאות רכש חשובות לקראת אפשרות של חידוש האש - וכבר משפיע על המענה לחיילים בשטח: בצפון נדרשים פתרונות חורף ותשתיות למוצבים, בדרום עדיין חסרים מטבחים בחלק מהמוצבים הפלוגתיים, ובצה"ל מתקשים לקדם שדרוג של תשתיות בלבנון ובעזה

המשבר התקציבי במערכת הביטחון כבר אינו מסתכם בחובות לתעשיות הביטחוניות, בעיכוב עסקאות רכש או בקווי ייצור שנמצאים בסכנת פגיעה: הוא מגיע עד לחייל שנמצא במוצב בצפון, ללוחמים שמחזיקים קו בדרום ולמפקדים שנדרשים לקבל החלטות על תשתיות שאמורות לשמש את הצבא בחודשים הקרובים, ואולי גם בשנים הבאות. בהיעדר תקציב מדינה מסודר, צה"ל מתקשה לא רק לתכנן את בניין הכוח העתידי, אלא גם להשלים התאמות ותשתיות שנדרשות כבר עכשיו בשטח.

כפי שפורסם הבוקר ב-ynet ו"ידיעות אחרונות", מערכת הביטחון נמצאת בגירעון תקציבי, עם פער של כ-25 מיליארד שקל שנותרו בתקציב 2026 וחובות לתעשיות הביטחוניות שמתקרבים ל-20 מיליארד שקל. בין היתר גורמים במערכת הביטחון מתריעים על הסכנה לרציפות הייצור ועל הקושי לקדם עסקאות רכש משמעותיות בהיעדר מסגרת תקציבית יציבה. כעת, מתברר עד כמה המשבר הזה מורגש גם ברמת התשתיות והתנאים שבהם פועלים הכוחות בשטח.

אחת הבעיות המרכזיות, כך מסבירים גורמים במערכת הביטחון, היא ההתנהלות באמצעות תקציב המשכי, המבוסס על אחד חלקי 12 מהתקציב השנתי הקודם. לדבריהם, במציאות כזו קשה לצה"ל לקדם תוכניות חדשות, לבצע התאמות תקציביות ולהתחייב לפרויקטים ארוכי טווח. "צבא מתקדם אינו יכול להסתפק בניהול שוטף של ההוצאות, אלא חייב לפעול על בסיס תוכנית רב-שנתית, שתאפשר לו לתכנן את בניין הכוח, את התשתיות ואת עסקאות הרכש הגדולות שנים קדימה", אמרו. "מטוסי הקרב ומטוסי התדלוק שהגיעו השנה לישראל הם תוצאה של תהליכי רכש שהחלו לפני שנים. כך נבנה כוח צבאי, ולא באמצעות החלטות נקודתיות שמתקבלות בכל שנה מחדש", הוסיפו.

בינתיים, החורף כבר החל, ובגבול הצפון נדרשים בצה"ל לספק מענה ראוי לכוחות שממשיכים להחזיק בעמדות ובמוצבים. בצבא ביצעו הכנות לקראת החורף, אך עדיין קיימים פערים בתשתיות ובאמצעי השונים עבור הכוחות. בחלק מהמקומות מדובר בהיערכות בסיסית, אך נדרשים שינויים נוספים ושדרוגים שכרגע אין להם מקור תקציבי מוסדר.

בצה"ל מתמודדים עם דילמה תכנונית משמעותית כמה להשקיע במוצבים ובעמדות שנבנים לאורך הגבול, והאם מדובר בתשתיות שאמורות לשמש את הצבא במשך עשרות שנים, במשך שנתיים או לתקופה קצרה בלבד. השאלה היכן יישארו הכוחות, באיזה היקף ולמשך כמה זמן היא בראש ובראשונה החלטה מדינית. בהיעדר הכרעה ברורה לגבי תפיסת ההגנה והיציבה העתידית של צה"ל, קשה להחליט אם להשקיע בבנייה קבועה ומאסיבית או להסתפק בפתרונות זמניים. כל החלטה כזו משמעותה הוצאה של סכומים משמעותיים, ולא ניתן לבנות תשתיות בהיקפים כאלה בלי לדעת מה צפוי להיות עתידן.

גם בדרום קיימים פערים בתשתיות הבסיסיות. בחלק מהמוצבים הפלוגתיים עדיין אין מטבחים, והכוחות נאלצים לקבל אוכל מבחוץ מדי יום או יומיים. מדובר במציאות שקשה להצדיק בצבא מתקדם בשנת 2026. הקמת מטבחים במוצבים הייתה יכולה לשפר את תנאי השירות של החיילים, לאפשר אספקת מזון חם באופן סדיר ולחסוך גם בעלויות השינוע וההובלה. אלא שגם פרויקטים מהסוג הזה דורשים תקציב, תכנון והחלטה היכן נכון להשקיע לטווח ארוך.

הפערים ניכרים גם בתשתיות התחבורה והלוגיסטיקה בזירות השונות. בדרום לבנון, למשל, קיימים בצה"ל צרכים לשיפור ולהרחבת צירי תנועה, כדי לאפשר תנועה נוחה יותר לכוחות ולשפר את התשתיות במרחב. גם באזורים כמו הבופור ומרחב הסלוקי נדרשים שנויים שלא מתבצעים. אלא שהשאלה אם להשקיע בתשתיות כאלה תלויה גם בהחלטה המדינית לגבי המשך הנוכחות הצבאית בלבנון: האם הכוחות יישארו במרחב, היכן יעברו קווי ההיערכות ולכמה זמן?

גם ברצועת עזה נדרשים שדרוגים של תשתיות וצירים, בין היתר באזורים הסמוכים לקו הצהוב. בצה"ל מבינים כי שהייה ממושכת במרחבים שבהם פועלים כוחות מחייבת תשתית מתאימה. לכך מצטרפת סוגיית החימום והאספקה במוצבים ובנקודות השונות. בחלק מהמקומות עדיין מסתמכים על פתרונות המבוססים על הובלת דלק באמצעות משאיות, במקום על תשתיות חימום קבועות. מדובר בפתרונות שדורשים שינוע ואספקה שוטפים, וממחישים את הפער בין מענה זמני לבין השקעה בתשתית קבועה.

בצה"ל עובדים בימים אלה על גיבוש תוכנית אסטרטגית שתוצג לדרג המדיני הבא, ובה יידרשו להתקבל הכרעות על "היציבה" הצבאית (כינוי למצב הכוחות בהגנה) בשנים הקרובות: היכן יימצאו הכוחות, באילו היקפים, באילו גזרות ולמשך כמה זמן? רק לאחר שתתקבל תמונה ברורה יותר ניתן יהיה לגזור ממנה את צורכי התשתיות, את היקפי ההשקעה ואת סדרי העדיפויות. במערכת הצבאית מבינים כי כל החלטה כזו כרוכה בהשקעה כספית משמעותית, וכי אי אפשר לבנות תוכנית ארוכת טווח על בסיס תקציב שאינו מאפשר התחייבויות קדימה.

כל זה מתרחש במקביל להיערכות לקראת שנת 2027, שבמסגרתה צה"ל מגביר את המוכנות לאפשרות של סבב לחימה נוסף מול איראן. מערכה נוספת, תחייב את מערכת הביטחון לפתוח מחדש את מסגרות התקציב, להתאים את תוכניות העבודה ולהבטיח רציפות תפקודית ותקציבית.

המשבר התקציבי ניכר כאמור במטבח שחסר במוצב, בתשתית חימום שלא הושלמה, בציר שזקוק לשדרוג ובעמדה שהצבא אינו יודע אם תישאר במקומה בעוד שנתיים. מאחורי המספרים והוויכוחים התקציביים נמצא בסוף החייל בקצה. צה"ל נדרש מצד אחד להבטיח לחיילים בשטח את התנאים והתשתיות הנדרשים, ובמקביל לבנות את הכוח שיידרש לו במערכה הבאה.