היום של ישראל
מחר מגיע היום הגורלי. הגיעה העת לסגור את מעגל המלחמה של נתניהו ולצאת לדרך חדשה, טובה יותר
היומן אומר 27, אבל מחר הוא 8 באוקטובר. היום שאחרי האסון. היום שאחרי המלחמה. מחר יהיה היום הגורלי של הקרב על ישראל.
שום דמוקרטיה מתקדמת בעולם לא עברה במאה הזאת את שאנחנו עברנו בארבע השנים האחרונות: מהפכה חוקתית; מחאה המונית; שיתוק מדינתי; טבח; התגייסות והתאוששות; ניצחון צבאי ומפלה מדינית; התפוררות פנימית. אפילו ישראל עצמה לא חוותה רצף כל כך מטלטל של אירועים זה 60 שנה. פילגנו את עצמנו לדעת, המטנו על עצמנו קטסטרופה, הצלנו את עצמנו בעור שינינו, שבנו לסורנו — והגענו באפיסת כוחות אל רגע האמת.
בעיניי, יום הבחירות הוא יום קדוש. במשך יממה קצרה בת 15 שעות, עם חופשי לוקח את גורלו בידו וקובע את עתידו. אבל ביום הבחירות המסוים הזה, העם החופשי המסוים הזה הוא עם פוסט-טראומטי. כולנו פצועים, כולנו חבולים, כולנו בכאב. האומה אשר תלך מחר לקלפיות היא אומה קרועת לב אך נושמת. שום סקר דעת קהל לא יכול לצפות מה תהיה הבחירה שלה. שום פוליטיקאי ושום פרשן לא יכול לנחש מה תהיה ההפתעה אשר תדהים אותנו עד מחר בעשר בערב.
שני מעגלים ייסגרו מחר.
המעגל הראשון הוא מעגל המלחמה. האם 1,115 ימים אחרי שהופתענו, נכשלנו ונרצחנו, נחליט מחר סוף-סוף לרדת לחקר האמת ולהחליף את תרבות השקר (שהובילה לפוגרום) בתרבות של אמת? האם אחרי יותר משלוש שנים של מערכה רב-חזיתית נתרגם את ההישגים הצבאיים המזהירים להישגים מדיניים מבטיחים ונעניק לישראל אופק של תקווה? האם נדע לפרוץ את הטבעת של בידוד מדיני וכלכלי אשר מאיימת לחנוק אותנו? האם ניערך כהלכה כדי למנוע את 7 באוקטובר הבא?
המעגל השני הוא מעגל נתניהו. שלושה עשורים אדם אחד עומד במרכז חייה של מדינה שלמה. האדם הזה מוכשר באופן יוצא-דופן אבל הוא רדוף, נרדף ורודף. סביב אישיותו הייחודית והמורכבת התהווה כאן מחול של טירוף אשר גרם לעם חכם לצאת מדעתו. ביבי, הערצת ביבי ושנאת ביבי שיבשו את דעתנו והוציאו אותנו מכלינו. איננו מסוגלים לראות, לשמוע ולחשוב באופן צלול בגלל שטרלול ביבי מעוור אותנו ומטמטם אותנו. האם אחרי 19 שנים שבהן נתניהו משל בנו, עידן נתניהו יסתיים? האם ישראל עומדת להשתחרר מהדיבוק של אובססיה ביחס לראש ממשלה כמעט נצחי הרואה את עצמו כמלך?
רק מוכה סנוורים לא יכיר בכך שראש הממשלה המכהן אחראי באופן מוחלט לאסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי מאז השואה
שני המעגלים מתלכדים למעגל שלישי: המלחמה של נתניהו. רק מוכה סנוורים לא יכיר בכך שראש הממשלה המכהן אחראי באופן מוחלט לאסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי מאז השואה. רק עיוור לא יודה בכך שנתניהו ניהל באופן מרשים את מבצע הביפרים ואת עם כלביא ואת החיסול של חמינאי, נסראללה וסינוואר. אבל השורה התחתונה קשה. המעשים החשובים ביותר של צ'רצ׳יל במלחמת העולם השנייה היו לאחד את בריטניה ולקרב את אמריקה. לעומת זאת נתניהו פילג את ישראל והרחיק את אמריקה. יכול מאוד להיות שהוא אפילו איבד אותה. האמירה המדהימה של ראש ממשלה מכהן בעניין קץ הסיוע האמריקאי, הסנקציות הצפויות וההיערכות לכלכלת קריפטו מרשיעה אותו עצמו. שלוש שנים ושלושה שבועות אחרי 7 באוקטובר ברור לחלוטין שיחיא סינוואר הוא שגבר (מדינית) על בנימין נתניהו. ביבי איננו צ'רצ׳יל של זמננו. ביבי הוא פ.וו. נתניהו.
בתוך שלושת המעגלים הללו מתרחש יום הבחירות ההיסטורי של 27 באוקטובר, 2026. יום שלישי הגדול. היום של ישראל.
כותב שורות אלה איבד רבים מחבריו הטובים כיוון שבמשך שנים ניסה להיות הוגן כלפי נתניהו וגם היום הוא מכבד באופן עמוק את תומכיו. אבל היום אני אומר: די. כך אי-אפשר עוד. הקרב על ישראל הוא הקרב על הזהות והנפש של המדינה היהודית-דמוקרטית. הקרב על ישראל הוא הקרב על העתיד. התבוננו באהוביכם. התבוננו בילדיכם. התבוננו בצועדים אל הקלפיות. מחר הישראלים יכריעו אם נחיה או נמות.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.