בחירות 6 באוקטובר
שלוש שנים לאחר האסון והמחדל הנורא של 7 באוקטובר, שלוש שנים מפרוץ המלחמה הארוכה שמסרבת להיגמר, מחר תגיע לסיומה מערכת בחירות אשר כל כולה מסמלת את 6 באוקטובר – בניגוד לכל הציפיות ואולי גם התקוות של רבים בציבור הישראלי.
למרות השבר הנורא והקדנציה המטלטלת, מערכת הבחירות הנוכחית מגיעה ליישורת האחרונה ללא מאפיינים שונים המושפעים מהמחדל, מהמלחמה, או מהשנה הקשה שקדמה לה סביב המשבר החוקתי בין הרשויות. קונספציות פוליטיות רבות קרסו.
בניגוד למחשבה בקרב חלקים מהציבור כי יש רוב בעד ממשלת אחדות אחרי השנים הקשות, כל המפלגות שניסו להרכיב את ה"גוש השלישי" קרסו בשל חוסר תמיכה ציבורית. יועז הנדל, השריד האחרון, מתנדנד בטווח הסכנה של אחוז החסימה ולא מצהיר כי הוא יכפה רק ממשלת אחדות. לפי חלק מהסקרים האחרונים, יש רוב בציבור שמעדיף הקמת ממשלת אחדות בין הגושים, אבל רק במצב של היעדר הכרעה, כאשר האופציות האחרות הן בחירות נוספות או ממשלת מיעוט. האם רעיון האחדות קרס או רק הפרזנטורים שהובילו אותו? לא ברור. הנשיא הרצוג עשוי לנסות לבחון שוב את טיבו של הרעיון במצב של היעדר הכרעה בין הניצים.
קונספציה פוליטית נוספת שקרסה היא הדרישה לפנים חדשות. בתחילת המלחמה, עלתה מחשבה כי הציבור ידרוש הזרמת "דם חדש" למערכת הפוליטית. מחקרים שנעשו על ידי סוקרים בעניין הצביעו על פרדוקס הניסיון. הציבור רוצה דמויות חדשות אך בו זמנית דורש אנשים עם ניסיון מדיני וביטחוני. כך יצא שעופר וינטר הוא היחיד מבין כל ראשי המפלגות שלא היה מעולם חבר כנסת. אותה תפיסה הובילה את וינטר להתעקש שלא להתאחד עם מפלגה ותיקה ולסרב להצעות מהליכוד ומהציונות הדתית, הצעות שהיו יכולות להשיט אותו בבטחה לכנסת עם מפלגה עצמאית שיכולה להתפצל לאחר הבחירות. כעת הוא נאבק בקרב בלימה סביב אותם קולות ותיקים שרוצים להכחידו.
אחרי שלוש שנים שבהן הציבור החרדי נהג בהשתמטות המונית בעוד ששאר הציבור קרס תחת הנטל הכבד, משבר הגיוס לא התווה את הטון המרכזי של מערכת הבחירות
גם ביחס לשאלת הנושאים המרכזיים, אין שינוי גישה אמיתי. אחרי שלוש שנים שבהן הציבור החרדי נהג בהשתמטות המונית בעוד ששאר הציבור קרס תחת הנטל הכבד, משבר הגיוס לא התווה את הטון המרכזי של מערכת הבחירות – למרות ניסיון האופוזיציה למסגר סביב העימות בין משרתים למשתמטים.
ברקע הניסיון של נתניהו להסתיר את שותפיו החרדים ולשנות את השיח בנושא, הכותרות סערו לא מעט סביב נושאים מדיניים וביטחוניים החל מפרשת קטאר-גייט, דרך עדותו של המזכיר הצבאי לשעבר אבי גיל, התביעה של רונן בר נגד רה"מ ועד הבטחות ביחס לפעולות עתידיות נגד חמאס ואיראן. אפילו הנושא המשפטי והסדרת המעמד בין הרשויות נדחק לצד. המציאות ללא ועדת חקירה וגילוי האמת לציבור על האסון, הפכה גם היא לשגרה מצערת. בכירי הליכוד של שלהי שנת 2023 סברו כי לא תהיה להם תקומה פוליטית. הם לא האמינו שיראו את סוף שנת 2026 מחלונות משרדיהם בקריית הממשלה. בארבע שנים האחרונות המדינה שינתה פניה – אך הפוליטיקה נשארה בדיוק כמו שהייתה.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.