נביא החורבן
"אני לא אומר את מה שאני מתכוון ואני לא מתכוון למה שאני אומר", אמר פעם שמחה ארליך, שר בממשלתו הראשונה של מנחם בגין. המשפט היה נלעג, ציני, מקומם, אבל, מה לעשות, לגמרי אמיתי. האמירה מדויקת במיוחד כשמדובר בהתבטאויות של ערב בחירות: בזמנים כאלה כל ההבטחות יושבות על קרח וכל האיומים הם סרק, סרק, סרק.
אף על פי כן, ראוי להקשיב לנאומי התבהלה שיוצאים מפי נתניהו בימים האחרונים: בדיאגנוזה יש גרעין של אמת; הבעיה היא בטיפול, הבעיה היא ברופא.
נתניהו בישר לישראלים שבקרוב יוטלו עליהם סנקציות גם באירופה וגם בארצות-הברית. ממשלות ופרלמנטים במערב אירופה פתחו בהליכים שנמצאים בשלבים שונים של הבשלה. הצעות חוק מזיקות לישראל עלו גם על שולחן הסנאט ובית הנבחרים בוושינגטון, ויהפכו לחוקים אם בחירות הביניים יקנו לדמוקרטים שליטה בשני הבתים. האיום מתחיל מלמטה, מהרחוב, מדעת הקהל. כך במערב אירופה, כך באמריקה. בשלוש שנות המלחמה ישראל הפכה למדינה שנואה. רק גורם אחד שנוא יותר ממנה: הלובי היהודי שפועל בשירות ישראל.
הסנקציות הן איום שלא הכרנו כמוהו: במתכונת מלאה, מהסוג שהוטל על איראן, הן ישמידו את המערכת הבנקאית שלנו ודרכה, בשיטת השרשור, את כל הכלכלה הישראלית. כשתיארתי את הסכנה הזאת כאן, אני הייתי הפאניקר, התבוסתן, הורס המסיבות, התבהלן.
האיום ממשי, אבל רחוק מלהיות גזרה משמיים. ראשית, המרכז הפיננסי של העולם יושב בניו-יורק, לא בהאג או בבריסל. כל עוד ממשל טראמפ עובד עם ישראל ולא נגדה יהיה קשה מאוד לשאר העולם, גם לקונגרס האמריקאי, לנתק את ישראל משוק הכספים העולמי.
שנית, הליכי חקיקה במשטרים דמוקרטיים מתבצעים לאט ונתונים לביקורת שיפוטית. סנקציות סמליות, מהסוג שהטילה הולנד על מוצרים מהשטחים, יעברו בקלות יחסית, אולי גם איסורים על מכירה וקנייה של נשק. אבל הדרך לסגירת השווקים ארוכה.
שלישית, במהלך השנה הקרובה יתקיימו בחירות בכמה מדינות מפתח במערב אירופה. הצפי הוא לעלייה של מפלגות ימין בספרד, צרפת, בריטניה ועוד (בסלובניה כבר היה מהפך). כמה מהמפלגות נשענות על מורשת פאשיסטית ואנטישמית מבהילה, אבל אין להן שום סימפטיה לדגלי פלסטין שמונפים ברחובות ולרוח שהמהגרים המוסלמים מביאים איתם. עם הגל הימני באירופה ישראל תסתדר.
והעיקר, הסנקציות הן על תנאי. מה שנתניהו לא מספר לבוחריו הוא שאת התהליך המסוכן שהוא מתריע מפניו ניתן לעצור בקלות: כל מה שצריך הוא לבחור מחר ממשלה אחראית, שרואה מעבר לכתף של בן גביר וסמוטריץ'. גם באירופה, גם באמריקה, המערכות הפוליטיות עוקבות אחר הבחירות כאן בדריכות, עם הסטופר ביד. אם אותה ממשלה תמשיך לכהן הטלת הסנקציות תחריף ותואץ; אם תקום כאן ממשלה אחרת היא תקבל אשראי זמני, לכמה חודשים, אולי לשנה. מהבור שאליו הכניסו אותנו אפשר לצאת.
נתניהו מסומן: אני חושש – אולי אני טועה – שהחרם על ישראל יקבל תנופה בלי קשר למה שתעשה או לא תעשה ממשלה בראשותו. ואיתו גם אנחנו מסומנים, אלה שבוחרים בו ואלה שמאסו בו.
הפתרון שמציע נתניהו – לעבור לכלכלת קריפטו – נואש כשם שהוא מגוחך. הצעירים יברחו מכאן; הכסף יברח מכאן; הכישרון והידע יברחו מכאן. לא בטוח שנתניהו, אשתו וילדיו יישארו כאן: הם אורזים קל
הפתרון שמציע נתניהו – לעבור לכלכלת קריפטו – נואש כשם שהוא מגוחך. הצעירים יברחו מכאן; הכסף יברח מכאן; הכישרון והידע יברחו מכאן. לא בטוח שנתניהו, אשתו וילדיו יישארו כאן: הם אורזים קל.
הקריאות לחרם מתבססות על מה שעושה ישראל בשתי זירות: עזה והגדה. על מה שקרה וקורה בעזה אפשר להתווכח; אין דרך להתווכח, קל וחומר להצדיק, את מה שקורה בגדה. המחיר שישראל משלמת ותשלם על מה שהיא עושה שם קולוסאלי. אין בחגיגת הגבעות תועלת לא לביטחון המדינה, לא לביטחון ההתנחלויות, אפילו לא תועלת פוליטית. ממלכה תמורת סוס, זעק במצוקתו ריצ'רד השלישי של שייקספיר. ממלכה תמורת סמוטריץ', גרס נתניהו.
בצר לו, הוא מנסה להכניס את בוחריו לחרדה קיומית: העולם יגמור אותנו כלכלית; האיראנים יגמרו אותנו פיזית. הנרטיב שאמר, מעולם לא היה מצבנו טוב יותר, התחלף בבת אחת לנרטיב שאומר, מעולם לא היה מצבנו רע יותר. תבחרו בי כי הבאתי אתכם אל פסגת האושר; תבחרו בי כי הבאתי אתכם אל סף ההשמדה. נתניהו מזכיר לי את הפוליטיקאי שהכריז, בקול רוטט, "אנחנו על סף תהום!" ואז הוסיף, בנימה אופטימית, "ועכשיו נצעד צעד גדול קדימה!".
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.