לחיות לאורך ימים ולשגשג: 60 שנה לחזון המדעי וההומניסטי של „מסע בין כוכבים”
הסדרה שהציבה מדענים ומהנדסים בתפקידי הגיבורים העניקה השראה לדורות של חוקרים – וחזתה עולם של תקשורת ניידת, מחשבים מדברים, רפואה מתקדמת ושיתוף פעולה בין עמים
ב־8 בספטמבר 1966 שידרה רשת NBC את „מלכודת האדם”, הפרק הראשון של „מסע בין כוכבים” שהגיע למסך. הצופים פגשו ספינת חלל שיצאה לחקור עולמות חדשים, אבל החידוש הגדול לא היה רק האנטרפרייז או החייזרים. בלב הסדרה עמדה אמונה חריגה לתקופתה: האנושות יכולה להתגבר על מלחמות, גזענות ומחסור, ולבנות עתיד שבו סקרנות, ידע ושיתוף פעולה חשובים יותר מכיבוש.
שישה עשורים אחר כך, הברכה הוולקנית „לחיות לאורך ימים ולשגשג” נשמעת כמעט כמו ברכת חג מתאימה במיוחד. הזיכיון שהחל ב־79 פרקים של סדרה דלת תקציב התרחב לסדרות רבות, סרטי קולנוע ודורות של מעריצים. לרגל יום ההולדת ה־60 נערכו הקרנות מיוחדות ואירועים ברחבי העולם, ובהם ניסיון לשבור בלונדון את שיא גינס למספר האנשים המצדיעים יחד בהצדעה הוולקנית. אפילו תחנת החלל הבין־לאומית הצטרפה לציון המאורע, כאשר האסטרונאוטית של סוכנות החלל האירופית סופי אדנו נשאה את סמל הדלתא של צי הכוכבים.
אגדה שלא נולדה כלהיט
קל לשכוח כיום ש„מסע בין כוכבים” לא זכתה להצלחה גדולה בזמן שידורה המקורי. הרייטינג היה בינוני, מאבק מכתבים של מעריצים הציל אותה מביטול פעם אחת, וב־1969 הורידה NBC את הסדרה מהמסך בתום שלוש עונות. בשלב ההוא שום דבר לא הבטיח שהאנטרפרייז תמריא שוב.
גם ויליאם שטנר, קפטן קירק, לא יצא מן הביטול כאדם עשיר. נישואיו התפרקו, הוא התקשה למצוא תפקידים שלא היו קשורים לדמותו בסדרה, ובין הופעות בתיאטרון אזורי, תפקידי אורח וסרטים דלי תקציב הוא חי תקופה מסוימת בקרוואן שהותקן על טנדר. מאוחר יותר סיפר כי לא קיבל תמלוגים מן השידורים החוזרים של שנות השבעים: הסדרי התשלום לשחקנים על הפצה מחודשת התגבשו מאוחר מדי עבור אנשי הסדרה המקורית.
דווקא אותם שידורים חוזרים, ששטנר לא הרוויח מהם, החזירו את הסדרה לחיים. תחנות מקומיות שידרו שוב ושוב את 79 הפרקים, וקהל חדש – צעיר, נאמן ומאורגן – גילה אותם. ב־1972 הגיעו כ־3,000 מעריצים לכנס הגדול הראשון בניו יורק; בתוך שנתיים גדל מספר המשתתפים פי ארבעה. ב־1976 אף שכנע קמפיין של מעריצים את נאס"א לקרוא למעבורת החלל הראשונה שלה „אנטרפרייז”. סדרת האנימציה והסרט הראשון הגיעו לאחר מכן, והכישלון המסחרי החלקי של סוף שנות השישים הפך לאחת מתופעות התרבות העמידות ביותר של עידן הטלוויזיה.
זה אולי הלקח הראשון של „מסע בין כוכבים”: לפעמים יצירה מקדימה את זמנה, ורק הקהל המאוחר מזהה את מה שהקהל הראשון החמיץ.
המדענים היו הגיבורים
ג'ין רודנברי תיאר בתחילה את הסדרה כ„שיירת קרונות אל הכוכבים”, דרך למכור למנהלי רשת טלוויזיה מערבון שמתרחש בחלל. אבל על המסך נוצר דבר שונה מאוד. האנטרפרייז לא נשלחה להקים מושבות או לשדוד משאבים, אלא לחקור, למדוד, להבין וליצור קשר. הקצינים פתרו בעיות בעזרת פיזיקה, רפואה, הנדסה, דיפלומטיה ודיון מוסרי – ורק כאשר אלה נכשלו נשלפו הפייזרים.
עבור ילדים ובני נוער רבים זו הייתה הפעם הראשונה שבה מדען, רופא או מהנדס הוצגו כהרפתקנים וכמודלים לחיקוי. ספוק הביא אל מרכז הבמה את ההיגיון והספקנות; סקוטי הפך את ההנדסה למלאכת הצלה; מקוי הזכיר שגם בעולם טכנולוגי אסור לאבד את החמלה. מדענים, אסטרונאוטים ומהנדסים רבים סיפרו בבגרותם כי הסדרה סייעה להם לדמיין את עצמם עוסקים בחלל, במחשבים או ברפואה.
גם צוות הגשר עצמו היה הצהרה. בשיאה של המלחמה הקרה ושל המאבק לזכויות האזרח הופיעו יחד אמריקאי, אפרו־אמריקאית, יפני, רוסי, סקוטי וחייזר למחצה – לא כאוסף יריבים, אלא כאנשי צוות מקצועיים הפועלים למען מטרה משותפת. החזון לא היה נקי מסתירות, וגם מאחורי הקלעים המציאות הייתה רחוקה מן האוטופיה, אבל עצם הצגתו של עתיד רב־תרבותי ושוויוני יחסית הייתה נועזת בטלוויזיה האמריקאית של שנות השישים.
לברכה הוולקנית יש גם שורש יהודי מובהק. לאונרד נימוי סיפר כי בילדותו הציץ בזמן ברכת הכוהנים בבית הכנסת האורתודוקסי שבו התפללה משפחתו בבוסטון, והוקסם מתנועת הידיים. כעבור כ־25 שנה הפך אותה לברכתו של ספוק (אם כי ביד אחת ולא בשתי ידיים כמו בברכה המקורית). המשפט „לחיות לאורך ימים ולשגשג” נכתב בידי סופר המדע הבדיוני תיאודור סטרג'ן, אך השתלב בטבעיות בתנועה שמקורה בברכה המקראית לשלום ולשמירה.
הטכנולוגיה הייתה אמצעי, לא העיקר
המתקשר הנייד הזכיר לימים טלפון סלולרי; לוחות הנתונים הקדימו את מחשבי הלוח; מחשב הספינה נענה לדיבור טבעי; דלתות נפתחו מעצמן ומכשירי רפואה סרקו את הגוף ללא ניתוח. לא כל אלה היו נבואות ישירות, וחלקם נשענו על רעיונות שכבר הסתובבו במדע ובספרות, אך הסדרה העניקה להם צורה חזותית ברורה. מהנדסים יכלו להביט במסך ולשאול לא רק „האם זה אפשרי?”, אלא „איך נוכל לבנות משהו דומה?”.
רעיונות אחרים נותרו רחוקים מאוד. שיגור בני אדם ממקום למקום, יצירת חפצים שלמים מאנרגיה וטיסה מהירה מן האור עדיין אינם טכנולוגיות ממשיות. ובכל זאת, אפילו מנוע העיוות חלחל לשפה המדעית. ב־1994 הראה הפיזיקאי מיגל אלקובייר שמתמטיקת היחסות הכללית מאפשרת לתאר בועת מרחב שבה החללית אינה חוצה את המרחב מהר מן האור, אלא המרחב מתכווץ לפניה ומתרחב מאחוריה. המודל דורש חומר אקזוטי ואנרגיה שלילית ואינו תוכנית הנדסית, אך עצם קיומו מדגים את הדו־שיח הפורה בין דמיון מדעי למדע.
העתיד החשוב באמת
הישגה הגדול של „מסע בין כוכבים” איננו רשימת החפיצים שחזו יוצריה. הסדרה הציעה שהקדמה הטכנולוגית לבדה אינה מספיקה: ספינה מהירה, מחשב חכם או מקור אנרגיה רב־עוצמה אינם מבטיחים חברה ראויה. לשם כך נחוצים גם סובלנות, אחריות, סקרנות ונכונות להכיר בזכותו של האחר להיות שונה.
זהו גם ההבדל בין „מסע בין כוכבים” ליצירות עתידניות אפלות רבות. היא לא התעלמה מסכנות – מלחמה, קנאות, בינה מלאכותית חסרת מעצורים, נשק להשמדה המונית והתערבות הרסנית בתרבויות אחרות – אך התעקשה שהעתיד אינו חייב להיות אסון. בני אדם יכולים ללמוד. מוסדות יכולים להשתפר. יריבים יכולים להפוך לשותפים. המדע יכול לשמש לא רק להפעלת כוח, אלא להרחבת גבולות הידע והחירות.
שישים שנה אחרי פרק הבכורה, זהו עדיין החלק הנועז ביותר בחזון. הטכנולוגיות של הסדרה נעשות בהדרגה מוכרות, אבל החברה שביקשה לדמיין עודנה יעד רחוק. אולי משום כך ממשיכים צופים לחזור אל האנטרפרייז: לא כדי לברוח מן ההווה, אלא כדי להיזכר שאפשר לחשוב על עתיד טוב יותר – ואז להתחיל לבנות אותו.
שאלות ותשובות
מתי שודר לראשונה „מסע בין כוכבים”?
הפרק הראשון ששודר, „מלכודת האדם”, עלה ברשת NBC ב־8 בספטמבר 1966. הסדרה המקורית נמשכה שלוש עונות והסתיימה ב־1969.
האם הסדרה הצליחה מיד?
לא. הרייטינג בשידור המקורי היה בינוני והסדרה בוטלה אחרי 79 פרקים. הפופולריות הגדולה נבנתה בשנות השבעים, כאשר השידורים החוזרים חשפו אותה לקהל רחב ויצרו קהילת מעריצים פעילה.
האם ויליאם שטנר התעשר מן השידורים החוזרים?
לא. שטנר סיפר שלא קיבל תמלוגים מן ההפצה המחודשת של הסדרה בשנות השבעים. לאחר ביטולה הוא נקלע לקשיים כלכליים ועבד בתיאטרון, בתפקידי אורח ובסרטים דלי תקציב, ובמשך תקופה אף התגורר בקרוואן על טנדר.
אילו טכנולוגיות מן הסדרה מזכירות מוצרים אמיתיים?
המתקשר מזכיר טלפון נייד, לוחות הנתונים דומים למחשבי לוח, מחשב הספינה מתקשר בקול ומכשירי האבחון מזכירים דימות רפואי מתקדם. מדובר בהשראה ובדמיון חזותי, לא בהוכחה שהסדרה לבדה המציאה את הטכנולוגיות הללו.
האם מנוע עיוות אפשרי מבחינה מדעית?
קיימים פתרונות מתמטיים במשוואות היחסות הכללית שמתארים עיוות של המרחב־זמן, ובהם מודל אלקובייר. הם דורשים תנאים וחומר אקזוטי שאיננו יודעים ליצור או לשלוט בו, ולכן מנוע עיוות מעשי עדיין שייך למדע הבדיוני.
המאמר המדעי
עוד בנושא באתר הידען
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.