פתאום אחר ימים רבים / שלמה ארצי

סלפי עם בן-גוריון / פתאום אחר ימים רבים לבן-גוריון מלאו 140 שנה. כלומר, אילו היה חי. אם כי אצלנו גם המתים ממשיכים להשתתף בוויכוח, בעיקר מפני שאפשר לצטט אותם בלי שיתקנו אותך.

אני מנסה לדמיין אותו נכנס היום לממשלה המנסה להיות מוקמת, נעמד מול הנבחרים ואומר "אני אומר לעם מה לעשות ולא להפך", כמו שאמר פעם. הוא היה איש קטן עם שיער שהתנפנף לצדדים כמסרב לקבל מרות, בלי יועץ תדמית שיסביר לו שכדאי לחייך. ונניח עכשיו שמישהו היה מבקש איתו סלפי, בעוד הוא מבקש לדעת מה קורה באובדן המשילות בנגב שעליו חלם ובו התגורר. לדעתי היה בועט בו. טוב, לא צריך להפוך אותו לקדוש, היו לו טעויות, אבל הוא הבין שמדינה צריך להקים מיד בבוקר שאחרי ההכרזה. מן הידועות שהיה לו תחביב לעמוד על הראש, זוכרים? הוא היה אלוף בזה. לצערי הוא יכול כבר לעמוד ישר. אנחנו כבר הפכנו את הכל על פיו ונעמדנו במקומו על הראש.

תשומת לב מוזרה / "תשומת לב היא שיא הנדיבות", אמרה סימון ווייל. תחשבו על זה. השבוע נתנו מלא תשומת לב ליודית רביץ. ואם אנחנו בענייני דיבורים, שמעתי שטראמפוש אמר שפה בארצנו הוא נהנה מ-99 אחוז תמיכה, ושאולי יעבור להיות ראש ממשלה בישראל. אשרי המאמין. ואנס הסגן אמר שהכל בגלל-אינו (בגללנו). אבי אמר (התפלל) "ויכולו". השאר שתקו. רק הקטנה החדשה המתוקה שלנו אביגיל ישנה בעריסה, ינקה, הפליצה ומשכה את כל תשומת הלב שלנו. זה מצב האדם בהתחלה של ההתחלות, כשהוא נולד.

מה עם ברהנו, סליחה, ברו-נו / אגב, מה עם ברונו מארס אחרי בוי ג'ורג'? הוא מאוד אהב אותנו. כי אם זכור לכם, לפני 7 באוקטובר הנורא נקבעו לו שתי הופעות פארק והוא עשה רק אחת ולא השלים את המשימה. אז למה לא תנסו אותו? וגם בריטני ספירס קוראת לאחרונה תהילים, אז אולי היא?

ובינתיים משחקים פה צ'יקן, תרנגול בלעז. בפוליטיקה זה להיכנס לעימות שבו כל צד מחכה שהשני יפחד ראשון וייסוג. דמו שתי מכוניות שנוסעות זו מול זו ומי שסוטה ראשונה נחשבת לפחדנית – צ'יקן באנגלית. אבל אם אף אחת לא סוטה, אלוהים ישמור אם שתיהן מתרסקות כשמדינה שלמה יושבת במושב האחורי. קשה לסגת מהבטחות אחרי שהבטחת לכולם שלא תזוז, אבל...

התמיכה / הנכד האהוב שלי אולי לא ישתגע על זה (אבל ממילא הוא לא קורא את הטורים). בכל מקרה, כששמענו שארצות-הברית תוריד את התמיכה בת המיליארדים בישראל, בדיוק אז הוא בא אליי הביתה ועל כוס קפה זהיר אמר לי שנמאס לו שאני תומך בו כספית מדי חודש, בכמה אלפים (לא מיליארדים).

"אני כבר עומד בזכות עצמי", לחש.

אבל אני אוהב אותך, לחשתי בחזרה.

"זה כמו לעשות אוכל ולהכריח אותך לאכול אותו", לחש.

אמרתי בסדר, אבל המשכתי הלאה בתמיכה, נראה אם הוא ירגיש.

מה עשו לכן הילדים? / מה עשו לכן הילדים, יא מטפלות? בכו? ביקשו מים? לא נרדמו בזמן? מה בדיוק היה הפשע, שהם עוד לא יודעים לדבר ולכן גם לא יכולים לחזור הביתה ולספר? בבוקר הורה מוסר לכן ילד. הוא מפקיד בידיים שלכן את מי שעוד צריך עזרה בכל דבר, נפרד ממנו בחיבוק, הולך לעבודה וסומך עליכן שתרימו אותו כשייפול, שתרגיעו אותו כשיפחד. איך היד שאמורה לנגב לו את הדמעות הפכה ליד שבגללה הוא בוכה?

רוקי בן 50 (ההשראה) / צ'אק וופנר היה מתאגרף מאיזו עיירת חור אמריקאית בשם ביון בניו-ג'רזי, שעבד גם במכירת משקאות ובאבטחה והתאמן באגרוף כבד לצד עבודתו. כינויו היה "המדמם מביון", בגלל החתכים שספג בזירה. במרץ 1975 קיבל הזדמנות להתמודד מול מוחמד עלי על אליפות העולם במשקל כבד. מעטים האמינו שיוכל להחזיק מעמד, אבל בסיבוב התשיעי עלי מצא את עצמו על הרצפה – הפלה שנרשמה לזכות וופנר, אף שעלי טען שהוא דרך על כף רגלו. עלי חזר והשתלט על הקרב, וופנר חטף עד שהשופט עצר את ההתמודדות 19 שניות לפני סיום הסיבוב ה-15 והאחרון. השחקן הכושל מסרטי הפורנו באותם ימים סילבסטר צפה בקרב. העמידה של המתאגרף שנחשב לחסר סיכוי הייתה אחת ההשראות לכתיבת "רוקי", שאיש לא רצה להפיק אותו והפך אחר כך לטירוף ואת סילבסטר – לסטאלונה.

הטרנינג / 50 שנה ל”רוקי”, שראיתי לפחות שלוש פעמים, ברצף. 50 שנה מאז שאמריקה, בטרנינג אפור, עלתה בריצה במדרגות ושיכנעה אותנו, בני האדם, שאם רק נתאמץ מספיק גם לנו יש סיכוי. ועד היום, כשמתחילה המוזיקה של Eye of the Tiger, איזה בחור בטרנינג אפור עוד רץ בתוכנו. לך תסביר לו שהסיכויים נגדו אבל אם ירצה הוא יצליח. כי וון דר איז אה וויש דר איז אה רוקי.

פול סיימון / דומה שקצת מיציתי את הבדיחה הנבזית הזאת על מי יבוא להופיע פה אחרי בוי ג’ורג’. אבל הצעה אחרונה, פליז. אולי באמת פול סיימון יבוא? הרי הוא יהודי כשר בשם פנחס זימן. הצרה שפול עבר את ה-80, שומע רק באוזן אחת. ובעיקר, אני זוכר שכשהיה פה ביקש ממני ומג'יימי הפרקשניסט הלבנוני שלו שנסביר לו על הסכסוך הישראלי-ערבי, כי הוא לא ידע מהחיים שלו. נתתי לו אז מתנה, ספר של שירי לאה גולדברג, אבל אני צנצנת אם ניסה לקרוא בו כי זה היה בעברית. ארט גרפונקל דווקא היה אורח אצל אביב גפן בנשף, אז אולי הוא...

יוגה כמשל / דבר אחד בטוח, בהשראת ספר היוגה של עמנואל קארר: להקים ממשלה זה קצת כמו לעשות יוגה. זה דורש משמעת, "קארמה יוגה". איש לא קם ולא מדבר 18 ימים (קוראים לזה ויפאסנה). השתיקה צריכה להיות ארוכה יותר מזו שבחתונות, כששואלים: "אתם באמת, אבל באמת, רוצים להתחתן, כי ברור לכם מה צפוי אחר כך?" והזוג שותק.

בן-גוריון – האנקדוטה / היינו בני 14 בשנות ה-60 ונסענו לקטיף תפוחים בשדה בוקר שבנגב. וכשהאיש הקטן-גדול מר בן-גוריון, בעל רעמת השיער שגר בקיבוץ, צעד כל יום אחר הצהריים על הכביש הראשי באמצע המדבר הריק, הוא משך את תשומת ליבנו, ילדי הצופים, והבטנו בו בהערצה. אחר צהריים אחד, כששבנו מהשדה ונכנסנו לתומנו לחדר האוכל לאכול לחם וריבה, התיישבנו באקראי על הכיסאות. ואז נכנסה אשתו, פולה בן-גוריון, שנראתה לנו אישה קטנה אבל חדה, ניגשה אליי וצעקה: "איש לא יושב על הכיסא של בן-גוריון!" קמתי בבהלה וברחתי. עד היום אני חש בר-מזל שישבתי דווקא על הכיסא של בן-גוריון המלך. כמה פעמים בחיים זה יכול לקרות?

עשר שנים למות לאונרד כהן / לא ייאמן איך הזמן הלאונרדי עובר. "תודה על הריקוד, הוא היה נורא, הוא היה נפלא", כתב, והוסיף במקום אחר: "אז בואו נשתה לסוף המלחמה, נשתה לפגישה בקרוב, אני אעמוד כאן בפינה, היכן שהיה פעם רחוב".

טיפ / רוצים טיפ לימים מתוחים אלה בהם הושבעה הכנסת החדשה? “עמל מפרך מתמיד ונאמן”, אמר בן-גוריון בדבריו לכנסת הראשונה בישראל, מיד אחרי הכרזת המדינה. ואנחנו אומרים: אזרחים אהובים, כנסת נכבדה, לא יעזרו הצעקות.