רמה בורשטיין מנסה להתחיל מחדש ולהסביר מה הסיפור עם הרב ברלנד

הכותבת והבמאית רמה בורשטיין-שי לא הצליחה לקבל תקציב ואכסניה ליצירה חדשה שלה מאז שירדה הסדרה האחרונה שיצרה ב-2022, 'ריקוד האש'. סדרת הבכורה הזו, שזכתה בשלושה פרסי האקדמיה לטלוויזיה, הגיעה אחרי שבורשטיין יצאה עם הסרטים 'למלא את החלל' (שבעה פרסי אופיר), ו'לעבור את הקיר' (שלושה פרסי אופיר), שמילאו אולמות וזכו לשבחים גם מהקהל וגם מהמבקרים, שני דברים שלא תמיד הולכים יחד. אבל בארבע השנים האחרונות בורשטיין לא מצליחה לגרום לתסריטים שהיא כותבת בקדחתנות לקרום עור וגידים. אם תשאלו אותה, הכל מאת השם. "הייתי כמו ילדה מפונקת של הקולנוע והטלוויזיה. עשיתי מה שרציתי, וכנראה שזחה עליי דעתי. אם התנפחתי, אני מעדיפה להצטמצם, מאשר להתנפח".

אז מדובר בשיעור?

"אני עכשיו בבית הספר שנקרא רמה, ובבית הספר הזה את לומדת את כל השיעורים. זה לא רק שיעורי הצלחה, זה גם שיעורים בכישלון. עם כל הקבלות, אפילו לא מזמינים אותי לפרזנטציה, אז במקום הזה אני לומדת להיות שמחה ולא להתייאש. עוד פרויקט לא מבשיל ועוד פרויקט לא מבשיל ואת ממשיכה להגיד, 'אני עושה את שלי ואתה עושה את שלך'".

סליחה שאני חוזרת איתך למישור הארצי, אבל את מגיעה עם קבלות. כל מה שעשית - בינגו. זו תעשייה אכזרית, לא?

"להתנפח זה אכזרי. אני צריכה למצוא את נקודת הענווה שאומרת 'את לא כזאת א-גרויסע מציאה, אלא זה שהקדוש ברוך הוא מלך'. לעבור דרך השביל שבו אני לא נחשקת ובכל זאת למצוא בו נקודה של שמחה, שבה אני אומרת 'זה מאת השם. כשהוא נותן לי זה ממנו וכשהוא לא נותן לי, זה ממנו'".

אז בינתיים, עד שהקדוש ברוך הוא יפתח את ידו ויבזוק שוב את אבקת ההצלחה מעל ראשה, בורשטיין מצאה אפיק פרנסה ישן-חדש: הוראת 'שפת הלב', שפה שפיתחה ודרכה היא מלמדת משחק ובימוי בסדנאות שיצרה לשחקניות ובמאיות. אבל היא לא מפלה - יש גם סדנאות ושיעורים לקהל הרחב על סיפוריו של רבי נחמן מברסלב, ולקראת חג החנוכה (ב-23.11) היא תוציא בפעם השלישית מסע בוטיקי של תלמידות לאומן. "זו לא רק פרנסה", היא מחדדת. "זו שליחות".

מהי 'שפת הלב'? "זו השפה שבה אני כותבת ואיתה אני מביימת. את צריכה לשאול את עצמך 'מה אני מרגישה?' כשאדם לא יודע מה הוא מרגיש, משהו מנהל אותו. אני מלמדת להיות בנוכחות ולדעת מה אני מרגישה כל הזמן".

הסתכלתי על הפעילות שלך ברשתות. נועה ירון ואת משחקות באותו מגרש. "נועה כריזמטית ואינטליגנטית שאין דברים כאלה. אבל היא לא מתעסקת עם הנפש. היא מתעסקת עם רבי נחמן, עם התורה שלו. הנסיעות שלה הן נסיעות מאוד גדולות וכיפיות. אני נוסעת לאומן לסדנה. התלמידות מקבלות משימות כתיבה. אני מבקשת מהן כנות רדיקלית. הן מעידות שזו נסיעה משנת חיים".

כששחקניות מגיעות אלייך לסדנה, הן כנראה רוצות שתגלי אותן, שתיקחי אותן לדבר הבא שלך. "מה רע בזה? את רוצה לעשות את הדבר שיש לו משמעות, להשאיר חותם אמיתי. הן רוצות אמת. הן לא רוצות עכשיו להיות עוד פעם שחקנית גדולה. מגי אזרזר לא צריכה אותי כדי להיות שחקנית מפורסמת, אבל היא הייתה רוצה לקבל תפקיד משמעותי".

תגידי לה שהמשבצת נתפסה. נועה קולר כבר יושבת שם. "לנועה אני תמיד אתן משהו. כשעשינו את 'לעבור את הקיר', נועה לא הייתה במקום שהיא היום. היא עברה את הקיר. כשהיא כותבת, אני מרגישה את השפה ('שפת הלב') מדברת מקרבה. אגב, אנחנו חברות נפש".

את מלמדת רק נשים? לגברים אין כניסה? "זה מרחב אינטימי לנשים. העבודה עם שפת הלב מאוד חושפנית ואינטימית. זה כמו להתערטל. גם אני מתערטלת נפשית וזה שם אותי במקום לא נוח".

את רהוטה וכריזמטית ומוכרת, את לא חוששת שזה יגלוש לאזורים של גורואיות? "אין לי כלום. עכשיו יש לי כריזמה, עוד רגע, היא לא תהיה. הקדוש ברוך הוא נתן לי את הכוח לעשות תנועה בעולם. מי שמנסה להפוך אותי למנטורית שלה, מקבלת ממני כתף קרה. יצא שלמדנו רבי נחמן, שזה בעצם ללמוד נפש, ובנות מביאות את העניינים שלהן ועשינו איזה סבב וכל אחת שם אמרה שהיא אוהבת אותי, והתחילה לי מועקה ואי-נוחות. עצרתי את זה. אם מכל הלימוד, זה מה שיצא אז פיספסנו".

"כלתי האהובה נכדה של ברלנד והבן שלי חסיד שלו. מתוקף זה שהם בקהילה, אני חשופה לכל מיני פרטים שמבלבלים את המערכת. אני לא שופטת בישראל. גם אם הוא עשה, הוא שילם את חובו, נכנס לכלא. גם אף פעם לא תבעו אותו על אונס. טענו שהוא התעסק. לא מניחים לו. תניחו לו"

בורשטיין (59) חזרה בתשובה מיד אחרי שסיימה ללמוד בסם שפיגל. היא התחתנה, ילדה ארבעה ילדים והתרחקה מיצירה כמו מאש מאכלת. במקום זה לימדה קולנוע לפרנסתה בשלל מקומות דתיים, כמו 'מעלה', 'אספקלריא', אולפנות ואפילו בסמינר הדגל של חב"ד, 'בית רבקה'. בגיל 42, יצרה את הסרט הראשון, שהיה עבור החילונים מיינד בלואינג, 'למלא את החלל'. עוד לפני 'שטיסל', 'שבאבניקים' ו'בחורים טובים', גילינו דרך בורשטיין שגם בחרדיות יש אהבה ויצרים ורוך ונחמה. כמעט כאב הלב על היוצרת עם המבע האמנותי הרחב והאסתטי שהפסדנו כל השנים.

מה קרה פתאום, באמצע שנות ה-40 לחייך, שהחלטת שאפשר להיות חרדית וליצור?

"ראיתי איזה סרט והרגשתי שכל אחד יכול להיכנס לזירה של העולם החרדי ולספר סיפור שלא קשור למציאות, וזה כאב לי. פתאום הרגשתי שלא בטוח שזה נכון לא להיות במשחק. לא רציתי להיות שליחה של הציבור החרדי, אלא שליחה של השם. לפאר את השם, לפאר את האדם ולפאר את העולם".

מוטיבציה נאה. מה הצעד הבא?

"הלכתי לרב שלי, מרדכי אוירבך זצ"ל (בנו של פוסק הדור, הגרש"ז) ואז הוא אמר לי את המילה המדהימה: 'תתחילי'. שלושה שבועות אחרי, הייתי בחתונה שבה הכלה התחתנה עם הבעל של אחותה שנפטרה. הלכתי וחקרתי את זה. נפגשתי עם 11 נשים שהתחתנו ככה. הן סיפרו לי שהן בחרו בזה, בגלל זה לקחתי את יפתח קליין. זה לא איזה זקן דוחה שהכלה מקריבה את עצמה. אגב, יהודה לוי עשה אודישן, אבל הוא היה יפה מדי".

לא סבלנו עם יפתח קליין, כששירה, בגילומה של הדס ירון, אומרת לו 'אתה קרוב מדי', והוא עונה לה 'זה יכול להיות יותר קרוב'.

"מבחינתי, הלבוש החסידי הוא הכי סקסי. כשאני רואה גורניק עם הגרביים למעלה, אני מתה על זה. זה זכרי אלפא. מה שמדהים הוא שיש כאלה שלא הבינו שזה סיפור על אהבה. חשבו שהיא מקריבה את עצמה. הבאנו אנשים לצפות בו בחדר עריכה, וכשהבנתי שיש מי שהולך עם הנרטיב הזה, רציתי לגנוז את הסרט ולמכור את הבית כדי להחזיר את הכסף".

מזל שלא עשית את זה.

"הלכתי לרב שלי להתייעץ. לא חששתי שאני חוטאת לציבור החרדי. חשבתי שאני חוטאת לי. רציתי סיפור אהבה. הוא אמר לי, כמה באחוזים חושבים ככה, אמרתי לו ש-40 אחוז. ואז הוא שאל, 'כשהם קמים למחרת בבוקר?' עניתי 30-70. הוא ענה לי שאני לא יכולה לקחת את הבחירה לאדם. 'את יודעת מה עשית ולמה התכוונת, ואם 70 אחוז הבינו את זה כמוך, אז זו לא טעות. תוציאי את הסרט'".

התייעצת עם הרב הלכתית גם על התסריטים?

"היו כל מיני עניינים ששאלתי אותו. בחוקים שלי כאשה דתייה, נשים נשואות הולכות עם כיסוי ראש. אם שחקנית שלי היא אישה נשואה, האם היא יכולה ללכת בלי כיסוי ראש?"

כלומר, נועה קולר ב'לעבור את הקיר'? אשכרה בדקת אם היא יכולה לשחק גלוית ראש?

"יש לי אחריות על הסרט שלי. ללכת בלי כיסוי ראש כשאת נשואה, זה לא צנוע. הרב הכריע שאפשר".

ואם הרב לא היה מתיר?

"הייתי לוקחת שחקנית רווקה".

אפרופו 'לעבור את הקיר'. יצאתי מהסרט בתחושה שיש פה מוטיבציה מיסיונרית, להכניס את אלוהים לחיים שלי, לחיים שלנו כחילונים.

"אלוהים הוא בשפה שלי ואני לא אדבר בשפה אחרת כדי שלך יהיה יותר נוח. זה סרט על אישה שעושה מהלך. כשהיא יושבת שם ולא קורה כלום, ויש מבוכה איומה ונוראה וביזיון, היא עוצמת עיניים ומוצאת את הנקודה שבה היא מאמינה שעכשיו הוא, אלוהים, יכול לגרום לזה לקרות, ולבן אדם יש את החופש לחשוב ככה".

כמו לא מעט יוצרים ישראלים, גם בורשטיין סובלת מנזק אגבי מהאנטי-ישראליות שבאה בהמשך ל-7 באוקטובר. בדיוק לפני כן היא הייתה אמורה לעלות כיתה - ליצור סדרה לחו"ל, עם חברת הפקה בריטית. אבל אז הפכנו לילדים הדחויים בכיתה. "העלילה, שנכתבה לפני המלחמה, היא על צעירים שנחטפים ממסיבת טבע ברומניה. בהתחלה הם נלחמים על חייהם, אבל לאט-לאט מגלים שהם בהכשרה, והם צריכים ללמוד למצוא את הטוב במי שפגע בהם. זה על בסיס רעיון של רבי נחמן. אנשי חברת ההפקה קיבלו דראפט וענו לי 'מדהים', ואז הגיע 7 באוקטובר ושבוע אחרי הם הודיעו לי שיורדים מזה".

ואת שמת את זה בצד?

"לא. זו סדרת הדגל שלי. אני מרגישה שזו סדרה שמשנה תודעה וחייבים לעשות אותה. היא מציעה כלי לוחמה שאין בו נשק, רק המוח שלך".

ויש גם סדרת דרמה קומית, סוגה שבורשטיין טרם התנסתה בה, על בסיס חוויותיה ב-12 צעדים כשניסתה להוריד במשקל. "זה על בחורה שמנה שהחבר שלה אומר לה שהוא לא נמשך אליה והיא מחליטה ללכת לקוסמת בערבה שמתעסקת עם מכורים. היא נמצאת שם שנה בחברת מכור למין, קלפטומנית, שקרן פתולוגי ועוד".

די, זה נמכר בשנייה.

"בואי נראה. שלחתי לכל מיני ואני מחכה לתשובות".

"הייתי כמו ילדה מפונקת של הקולנוע והטלוויזיה. עשיתי מה שרציתי, וכנראה שזחה עליי דעתי. אני צריכה למצוא את נקודת הענווה שאומרת 'את לא כזאת א-גרויסע מציאה, אלא זה שהקדוש ברוך הוא מלך'. לעבור דרך השביל שבו אני לא נחשקת ובכל זאת למצוא בו נקודה של שמחה"

החזרה בתשובה של בורשטיין הגיעה משום מקום. היא בעצמה מעידה על כך. "זה קצת מיסטי כזה: נסעתי בפעם הראשונה לגרמניה, וכבר בשדה הרגשתי אי-נוחות. משהו פה מאיים עליי".

כי שואה?

"אני מסתכלת על האנשים והפרשנות שלי שהם לא טובים. הייתה לי ממש תחושת פרנויה, כאילו אני על סמים. אלו היו שלושה ימים מאוד קשים. חזרתי בדיכאון. עד אז לא התעסקתי עם היהדות שלי, חשבתי שאני אזרחית העולם, אבל פגשתי איזו נקודה בתוכי שמבינה שאני לא. זה השפיע על כל דבר. כבר לא ידעתי מה בא לי לעשות, לאן מועדות פניי. משם זה התגלגל לחזרה בתשובה. זה היה מאוד מהר".

בורשטיין, אז בת 27, הוזמנה לארוחת ערב שבת ראשונה שלה אצל שכנים חסידים יחד עם חברה שכבר הייתה בתהליך. "היה מאוד טעים, אוכל פולני, כמו בילדותי, וכיף ונעים, אבל ממש לא יצאתי באורות. יצאתי משם, הורדתי את החצאית ששמתי מעל המכנסיים והחזרתי לחברה שלי. היא שלחה אותי לדרכי עם חוברת על משהו מתורתו של רבי נחמן. בשבת בבוקר, הכנתי לי קפה, הדלקתי סיגריה והתחלתי לקרוא. וככל שקראתי, הרגשתי שאני מקבלת מענה לכל השאלות שלי. את השבת הבאה כבר שמרתי לחלוטין".

כמו ביצירה שלך, את יצרית והולכת דוך.

"כן. לא היה ספק ולא חיבוטים ולא כלום. הצטרפתי לקהילת 'אביר יעקב' של הרב אוירבך (קהילה של חוזרים בתשובה בתל-אביב) ושם הכרתי את בעלי הראשון".

ב-2020 בורשטיין התגרשה אחרי 24 שנות נישואים מבעלה ואבי ארבעת ילדיה. כבר באותה שנה התחתנה בשנית עם יניב שי, פסל ואיש כפיים. "הוא היה אהבת נעוריי. אני לא הייתי אהבת נעוריו. הכרנו כשאני הייתי בת 13 והוא בן 16. הוא בא לבקר את אחותו שהייתה שכנה שלי. הוא היה מושבניק מהגליל, הכי יפה, עיניים כחולות, שרוואל, כאפייה וג'וינטים. אין דברים כאלה. יום אחד יצא שהתנשקנו והייתי בטוחה שזה משמעותי, אבל אז אחותו עברה לאוסטרליה עם ההורים והקשר נותק. כל השנים הוא היה ההשראה שלי. כל הזמן חשבתי מה יניב היה חושב על זה ועל זה, ולא ידעתי שהוא גם חזר בתשובה".

איך תייקת את זה, שהמשכת לחשוב עליו במשך שנים?

"שזו תשוקה לא ממומשת וזה הכוח שלה עליי".

אז איך הדבר קם ונהיה?

"שנתיים לפני שנוצר בינינו הקשר החדש, חידשתי את הקשר עם אחותו שחיה באוסטרליה. עברו שנתיים וחלמתי עליו בלילה. זה הטריד אותי ושאלתי את אחותו אם קרה לו משהו. היא אמרה שמעניין שאני שואלת, שהם עברו משהו משפחתי. כתבתי לו והתעניינתי בשלומו. רק אחרי שהתגרשתי, הפכנו את זה לזוגיות. בעלי הוא איש ירא שמיים, לא היינו עושים שום צעד שובב".

הבית שלך התפרק ודי מהר התחלת קשר חדש עם האהוב הישן.

"הקשר ביני לבין הגרוש שלי נגמר וחיפשתי לא למות, חיפשתי שהלב הזה ימשיך לעבוד. אולי הלב שלי התחיל את הקשר איתו לפני זה, אבל ברמה ההלכתית לא קרה כלום".

איך הילדים היו עם פירוק הבית. זה גם משהו לא שגרתי בקהילה חרדית.

"זה שבר את הלב להמון אנשים והייתי צריכה לאחות את השברים. אני נותנת מקום והכרה לזה שלבבות נשברו, יש לי צער על זה. אבל אם תשאלי אם זה שווה את זה - קרה מה שהיה צריך לקרות. ביני לבין בעלי יש קשר עמוק, חזק וחד-פעמי.

"הסיפור עם הילדים גם מיקם לי חזק את זה שאנחנו קצת מדומיינים לגבי מערכות יחסים בין ילדים להורים. את יכולה להשקיע את כל כולך וזה לא יעמוד לך בעת צרה. חיכיתי שהילדים שלי יהיו גדולים כדי לעזוב את הבית, ואולי לא הייתי צריכה לפעול ככה".

איפה הם נמצאים על הספקטרום של הדתיות?

"הבכור שלי הוא חסיד ברסלב, חרדי-חרדי, גר במאה שערים. הקשר שלנו, שעבר טלטלה מאוד קשה, הולך ומתחזק. הבן השני גר בתל-אביב והוא גם חסיד ברסלב. השלישי התגייס, היה בסייבר בצבא, הוא טייל בעולם אחרי השחרור. הוא כל בוקר קם בצורה חדשה. הוא מאוד רוצה להיות דתי, אבל חי את החיים שהצעירים חיים. והקטנה, בת 24, גם דתייה, עורכת וידיאו וגרה איתנו".

בנה הבכור של בורשטיין התחתן עם הנכדה של הרב ברלנד (מחשובי רבני ברסלב, ראש קהילת 'שובו בנים' שהורשע במעשים מגונים, תקיפה ועבירות כלכליות חמורות). כשאני מעמתת אותה עם זה שיש מי שחושב שהסדרה 'ריקוד האש' היא כתב הגנה על המחותן שלה, ברלנד, היא מתרעמת. "אין שום קשר. זה לא אותו אדם, זה לא אותם סיפורים, זה לא אותו התדר. זה עשה צל מאוד גדול על הפרויקט. מישהו הפריח משהו לאוויר ולכי עכשיו תוכיחי שלא. עשו לי עוול עם הדבר הזה".

אבל גם הרב ברלנד, בדומה לנתן מ'ריקוד האש', קיבל נשים, ייעץ לנשים. הן נשאו אליו עיניים.

"יש לי את כלתי האהובה שאני אוהבת אהבת עולם ואת הבן שלי שהוא חסיד שלו, אז אני לא נכנסת לשם. אבל מתוקף זה שהם בקהילה, אני חשופה לכל מיני פרטים שהם מבלבלים את המערכת. מתוך החלטה עמוקה אני לא חוקרת את זה. ברגע שהמערכת מבולבלת, יש את זה שאומר ככה וזה שאומר אחרת ויש טרלול. אני לא שופטת בישראל".

יפה, אז שופטים בישראל הכריעו שאכן פשע.

"גם אם הוא עשה, הוא שילם את חובו. הוא נכנס לכלא. גם אף פעם לא תבעו אותו על אונס. טענו שהוא התעסק. לא מניחים לו. תניחו לו".

את יכולה לראות תרחיש שבו את לוקחת את משה איבגי לתפקיד ביצירה הבאה שלך אם ככה? גם הוא שילם את חובו.

"להעניש אותו לכל חייו, לאחר ששילם את חובו, נראה לי פחות הוגן. אם ייכנס לתפקיד, הגבולות צריכים להיות מאוד ברורים. אבל אף אחד לא ייקח אותו יותר, כי אף אחד לא ילך לראות אותו. גמרו עליו. הדבר הזה יצא מפרופורציה. האם איבגי צריך למות? כי הרגנו אותו בצורה מסוימת. אגב, אני ממש לא מאלה שחושבים שרק האמירה של הנשים קובעת".

"אני מאמינה לך", לא בבית ספרך?

"אם את לובשת את מיטב המחלצות שלך, מתיזה את הבושם הכי טוב שלך והולכת ב-12 בלילה לחדר של הארווי וויינשטיין, איזה אופי יש למפגש הזה? את מאה אחוז קורבן, או שיש לך פה בחירות?

"אנחנו בעידן של עליית המלכות, אחרי שגברים היו חארות במשך מאות שנים, הצמידו נשים לקיר ועשו בנו שמות, האישה עולה. זה נהדר שהתעוררנו ואמרנו 'חלאס', אבל הפכנו להיות מאוד נקמניות. אני אומרת, 'חברה שלי, עם הכוח באה אחריות'. ואת זה אנחנו עדיין לא מוכנות לקחת. הכוח משכר".