מהמכללות ליורוליג - ובחזרה לנבחרת: "מגיעה שחקנית אחרת, בוגרת יותר"

ירדן גרזון שבה למדים הלאומיים  עם הרבה יותר ביטחון וניסיון, אבל עם התרגשות כמו בפעם הראשונה. לקראת פתיחת השלב השני במוקדמות היורובאסקט היא מספרת על המכללות, האכזבה בדראפט ה-WNBA, הפציעה והמעבר לליגה הבכירה ביבשת

רענן וייס|

לפני קצת יותר משלוש שנים היא לבשה בפעם האחרונה את מדי נבחרת ישראל, אז עוד הייתה נערה בת 19 עם חלומות גדולים. מאז הספיקה ירדן גרזון לככב בליגת המכללות, להתקרב לחלום ה־WNBA, לחוות אכזבה בדראפט - ואז למצוא את עצמה על אחת הבמות היוקרתיות באירופה, במדי סראגוסה ביורוליג. עכשיו, בגיל 22, היא חוזרת למדים הלאומיים - וההתרגשות מבחינתה כמו בפעם הראשונה.

"תמיד יש גאווה גדולה ללבוש את המדים הלאומיים. עברתי המון בארבע השנים האחרונות, גם במכללות וגם השנה ביורוליג. אני מרגישה שאני חוזרת לנבחרת שחקנית אחרת, בוגרת יותר, עם הרבה יותר ניסיון וביטחון, וגם עם הבנה טובה יותר של המשחק. בפעם האחרונה בנבחרת הייתי צעירה מאוד, והיום אני מגיעה אחרי שעברתי דרך משמעותית כשחקנית וכאדם. ההתרגשות והגאווה נשארו בדיוק אותו דבר, אבל אני מרגישה שהפעם אני גם מגיעה עם הרבה יותר מה לתת", מספרת גרזון.

גרזון היא אחד השמות הבולטים בדור צעיר ומוכשר שיש בנבחרת, זו שסיימה את שלב מוקדמות היורובאסקט הראשון במאזן 0:6 וכעת פותחת את השלב השני והמכריע: בית של ארבע נבחרות, שתי הראשונות יעפילו לאליפות שתתקיים ב־2027.

ישראל הוגרלה לבית עם טורקיה, מונטנגרו ופולין, כשאת האחרונה תארח הנבחרת של שירה העליון הערב (19.40) בריגה. "בפעם האחרונה שהייתי בנבחרת הייתי בת 19, ואני חושבת שיש הבדל עצום בין ילדה בת 19 לשחקנית ולאדם שאני היום. ארבע השנים בארה"ב לימדו אותי המון, לא רק על כדורסל אלא גם על עצמאות, התמודדות עם אתגרים, אחריות והיכולת להאמין בעצמי גם ברגעים פחות פשוטים. כשחקנית עברתי דרך ארוכה, שיחקתי ברמה מאוד גבוהה, התמודדתי עם סגנונות משחק שונים ולמדתי לקחת הרבה יותר אחריות על המגרש".

כשגרזון מתבקשת לבחור את הדבר שהיא הכי גאה בו מהתקופה במכללות, היא לא ממהרת לדבר על מספרים או על הישגים אישיים. "אני חושבת שאני הכי גאה בדרך שעשיתי. הגעתי לארה"ב בתור שחקנית שכמעט אף אחד לא הכיר, קצת משום מקום. הייתי צריכה לבנות את המקום שלי ולהוכיח את עצמי מחדש. עם השנים הצלחתי לבנות לעצמי שם בזכות העבודה הקשה והיכולת שלי על המגרש. כמובן שאני גאה גם בהישגים האישיים והקבוצתיים, אבל מעבר לזה אני גאה בהתפתחות שעברתי. למדתי להתמודד עם לחץ, עם הצלחות וגם עם אכזבות, והפכתי לשחקנית ולאדם הרבה יותר בוגר. הכי מספק אותי לדעת שכל מה שהשגתי הגיע מעבודה קשה ומהדרך שבניתי לעצמי", היא מסבירה.

אחד הרגעים המורכבים במסע הזה הגיע לפני כחצי שנה, שלא נבחרה בדראפט. "ברור שזו אכזבה. ה־WNBA הייתה מטרה גדולה שלי, ובאמת הרגשתי שאני יכולה לתרום ולהיות חלק מהרמה הזאת. הייתי גם בתחזיות לקראת הדראפט, ולכן היו הרבה ציפיות והתרגשות סביב האפשרות הזאת. מצד שני, אני מאוד שמחה שקיבלתי את ההזדמנות להגיע למחנה האימונים של פיניקס מרקורי ולהראות את עצמי ברמה הזאת. קיבלתי פידבקים חיוביים והייתי בתהליך טוב, עד שלצערי פציעה עצרה אותו. אני מנסה להסתכל על החוויה הזאת כדבר חיובי וכמשהו שנתן לי עוד ביטחון בדרך שלי".

סראגוסה הפגישה את גרזון עם כדורסל שונה מזה שהכירה. "וואו, הכדורסל האירופי שונה מאוד מכדורסל המכללות (שיחקה בבלומינגטון ומרילנד, ר"ו). קודם כל, המשחק הרבה יותר מהיר. במכללות שעון ההתקפה הוא 30 שניות, לעומת 24 שניות באירופה, כך שיש הרבה יותר פוזשנים והמשחק זורם בקצב אחר. הכדור זז הרבה יותר ואין זמן לעצור ולחשוב. בנוסף, בליגה הספרדית ובמיוחד ביורוליג יש המון שחקניות מנוסות, הרמה הפיזית גבוהה יותר וכולן חזקות ואגרסיביות מאוד. אבל אני חושבת שההבדל הכי משמעותי מבחינתי הוא חוכמת המשחק. ברמות האלה השחקניות יודעות לקרוא את המשחק ולהעניש על כל טעות, לפעמים אפילו על הדברים הכי קטנים. צריך להיות מרוכזת בכל רגע, להבין מה היריבה מנסה לעשות ולקבל החלטות מהר. זו רמה שמחייבת אותך להיות חכמה ומדויקת יותר, ואני לומדת ומתפתחת המון מהחוויה הזאת".

גם אחרי שהגיעה לרמה הגבוהה של הכדורסל האירופי, גרזון יודעת שיש לה עוד לאן להתקדם. "אני חושבת שאחד הדברים המרכזיים שאני שמה עליהם דגש היום הוא הצד הפיזי של המשחק. המעבר מהמכללות לכדורסל מקצועני, ובמיוחד ליורוליג, דורש ממך להיות הרבה יותר חזקה, פיזית ואגרסיבית. השחקניות מנוסות וחזקות יותר, וכל מגע וכל מאבק על המגרש משמעותיים. אני עובדת הרבה על חיזוק הגוף, על היכולת להתמודד עם מגע ולשמור על האינטנסיביות לאורך משחק שלם. מעבר לזה, אני תמיד מחפשת דרכים לשפר את קבלת ההחלטות ואת הקריאה של המשחק. אני מאמינה שגם כשאת מגיעה לרמה גבוהה, תמיד יש מקום להשתפר, ואני רוצה להמשיך להתפתח בכל אספקט של המשחק".

יש ציפיות גבוהות מהדור הנוכחי של הנבחרת. "אני באמת חושבת שיש בנבחרת הזאת פוטנציאל לעשות דברים מיוחדים. אחד הדברים שהשתנו הוא שיש לנו היום הרבה יותר שחקניות עם ניסיון בכדורסל האירופי, גם ביורוליג וגם ביורוקאפ. הניסיון נותן ביטחון והבנה שאנחנו יכולות להתמודד עם הרמות האלה ולא רק לשאוף להגיע אליהן. בסופו של דבר, אנחנו יודעות שיש נבחרות חזקות מאוד באירופה, אבל אנחנו לא מגיעות כדי להסתפק בזה שניתן פייט. אנחנו מגיעות לכל משחק במטרה לנצח, ואני מאמינה שאם נשחק ביחד, נבוא מוכנות וניתן את המקסימום, אנחנו יכולות להפתיע ולעשות דברים יפים".

היורובאסקט הוא הפרס הגדול. "מבחינתי, אנחנו צריכות להגיע לכל משחק עם מטרה לנצח. אנחנו רוצות מאוד להגיע לאליפות אירופה, וזה משהו שאנחנו מאמינות שאפשר להשיג, אבל חשוב לנו לקחת את הדברים משחק אחרי משחק ולא להסתכל רחוק מדי. בסופו של דבר, אנחנו צריכות להוכיח את עצמנו על המגרש ולא רק לדבר על המטרות שלנו. כל משחק בקמפיין הזה יהיה משמעותי, ואנחנו צריכות להגיע אליו עם ריכוז, אנרגיות ואמונה בעצמנו. אני חושבת שיש לנו את הכלים ואת הניסיון כדי להתמודד, ועכשיו האחריות שלנו היא לתרגם את זה ליכולת ולתוצאות. אם נצליח להעפיל ליורובאסקט, זה יהיה הישג גדול מאוד וגאווה עצומה. זו המטרה שאליה אנחנו צריכות לכוון, וכל אחת מאיתנו תעשה את המקסימום כדי שנגיע לשם".