גם הימין וגם השמאל נדבקים לקצה
הסקרים לא זזים כי אף גוש לא מוכן להיפרד מהקצה שלו. האופוזיציה לא מעיזה לריב עם יאיר גולן, הקואליציה לא מעיזה לריב עם בן גביר, ושתיהן מצפות מהמצביע המתלבט לעשות את מה שהן עצמן מפחדות לעשות ו"לסנן" את הקצוות
תגיות
לכאורה, הקיפאון בסקרים עם תחילת השנה החדשה היה אמור להוביל את שני הצדדים לחשבון נפש. איפה טועה גוש השינוי, שמתרחק מהיכולת להקים קואליציה בעצמו? ואיפה שוגה הקואליציה, שלמרות היחלשות האופוזיציה עדיין לא מתקרבת כלל ל-61?
כבר כתבתי כאן על מה שהרחיק אותי מהקואליציה, ובראש ובראשונה על הבריחה מהאחריות למחדל. אני מניח שאני לא לבד בתחושה הזו. ובכל זאת, דווקא השבוע נעשה קשה במיוחד לחצות את הרוביקון ולהצביע לגוש השינוי.
בתגובה לירידה בסקרים חזרו באופוזיציה למשחק הכיסאות המוזיקליים. במוצאי שבת שעבר אירח יאיר לפיד את ראשי המפלגות בביתו, ושם סוכמו קווי היסוד ל-30 הימים האחרונים לפני הבחירות. לקראת הפסגה צפו ועלו טענות שהמנדטים אבדו בדיוק כשאיזנקוט עקף את בנט. כפי שהזהיר האחרון, ימנים לא יצביעו לשינוי שיובל בידי מי שאינו איש ימין. יש בזה היגיון, אבל הוא מתעלם לחלוטין ממה שראשי הגוש עצמם אומרים. ומה שהם אומרים מצדיק דווקא את נתניהו: "אין ישר - זה בלוף, זה או ימין או שמאל".
זה שיאיר גולן שמאל, ידוע. לא מפתיע שהוא מתחייב לפנות חוות ומאחזים שהוקמו בשנים האחרונות. מפתיע יותר שליברמן, הצלע הימנית כביכול, מציע להעביר לירדן אחריות ביטחונית ביהודה ושומרון, ולא פוסל כניסה של צבא ירדני (!), שנציגי "ביחד" של בנט פשוט נעדרים מההצבעות על פסילת הרשימות הערביות, ושאיזנקוט, מי שמתיימר להוביל קו ביטחוני שקול, קבע כרמטכ"ל ש"הבא להורגך השכם להורגו" היא סיסמה שצה"ל לא פועל לפיה.
ראשי הגוש סיכמו שכולם יפעלו יחד כדי להרחיב את קהל המצביעים, אבל ההחלטה שלא לתקוף זה את זה עושה בדיוק את ההפך. מי שרוצה לגייס קולות מימין צריך להבטיח להם שיהיה הבלם של גולן, לא השותף שלו. ברית השתיקה מוחקת את ההבטחה הזו מראש. הבעיה של המצביע המתלבט אינה הישיבה עם מי שחושב אחרת, אלא שאין לו דרך לדעת מי ישנה את מי בתוך הממשלה.
מה יגיד לעצמו מצביע ימין שהתאכזב מהקואליציה? שלפי הסיכום בין ראשי הגוש, קול ל"ביחד" של בנט או לישראל ביתנו מכניס גם את יאיר גולן לממשלה. אותה שאלה בדיוק ישאל את עצמו המתפכח מהצד השני, שהבין שדרך השמאל לא תוביל לעתיד טוב יותר, אבל יודע שקול ל"עמך ישראל" של וינטר, למשל, הוא קול לבן גביר.
וזו התשובה לשאלה שבה פתחתי. הסקרים לא זזים כי אף גוש לא מוכן להיפרד מהקצה שלו. האופוזיציה לא מעיזה לריב עם יאיר גולן, הקואליציה לא מעיזה לריב עם בן גביר, ושתיהן מצפות מהמצביע המתלבט לעשות את מה שהן עצמן מפחדות לעשות ו"לסנן" את הקצוות. כל עוד זה המצב, הבחירות האלה יתנהלו בניוטרל, והמצביע יישאר בדיוק איפה שהיה.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.