מחשבות מעגליות רגע לפני בחירות / רענן שקד

האמת היא שחשבתי, כשירות לציבור ולעצמי בשבוע הגורלי שלפני השבוע הגורלי הבא, לפרסם טור ובו הסחות דעת אפשריות מהבחירות. סתם דברים נחמדים שאפשר לחשוב עליהם והם לא הבחירות.

נניח, למשל, אה... לא יודע, מה היה הסיפור עם העב"ם ההוא בשמי ישראל? זה ציפור? זה רחפן? זה בני גנץ? אני מניח שכן, זה שלושת הדברים.

ואז חשבתי על זה עוד קצת, וגיליתי שאין לי שום הסחות דעת יעילות. כי רוב הזמן אני מצליח לחשוב בעיקר על הבחירות. על מה יהיה בבחירות. על מה עלול חלילה (או חליל, הטור מכוון לשני המינים) שלא להיות. על הכותרת "בחירות או לא להיות", כמו שקראו פה בניינטיז לסרט המצוין Election, ולא ידעו שב-2026, הבחירות באמת יהיו על השאלה השייקספירית הנצחית: להיות (דמוקרטיה ליברלית סבירה) או לא להיות (כי אפשר להיות כל כך הרבה דברים אחרים! נתניהו למשל רוצה להיות "סופר-ספרטה" וזה אפילו מסתדר לא רע עם "כל עוד בלבב פנימה / נפש יהודי סופר-ספרטה").

כשניסיתי להבין למה אני מתקשה כל כך לחשוב על משהו שלא קשור לבחירות – מלבד, אולי, העובדה הזניחה שהן עומדות להכריע איך ייראה המשך חיי במקום הזה – שמתי לב שכל המחשבות שלי על הבחירות הן מהסוג המעגלי, כלומר שכל מחשבה כזו עושה סיבוב שלם סביב עצמה, חוזרת לנקודת ההתחלה ואז חוזרת על עצמה שוב ושוב עד שהפעם ה-16 היא בדרך כלל הפעם שאיתה אני נרדם.

למשל המחשבות המעגליות הבאות:

• אלוהים אדירים, אתה קולט שלא חשוב בכלל מה יהיו תוצאות הבחירות, עדיין יש ויהיו סביבך, איתך, במדינה שלך, 50 אחוז, אולי 40, אולי 30 – ועדיין, עשרות אחוזים! – שאף אחד מהם לא רואה את האבסורד הבלתי נתפס והלא-ייאמן בכלל שראש הממשלה של קטסטרופת 7.10, השקוע גם בפלילים, במעורבות קטארית ובנבזויות ושחיתויות מכל סוג ידוע ומוכחש, לא רק שלא הציע את פרישתו או אפילו השתתפותו בצער, ולא רק שלא מוכן – והוא יודע למה (וגם אנחנו) – להקים ועדת חקירה לאסון הנורא בתולדות ישראל, אלא אשכרה מעמיד את עצמו, בזחיחות אין קץ, לבחירה מחדש? ופאקינג כל אדם שני או שלישי בישראל חושב שזה בסדר גמור וישמח לעוד ארבע שנים מזה? לעוד מלחמות, עוד חינוך מרוסק, עוד ביטחון פנים רצחני, עוד יוקר מחיה מהחלל החיצון, עוד מאות אלפי חרדים חוסמים, בוזזים, משתמטים ומנפנפים בהיותם פרזיטים גאים – אתה קולט שיש מיליוני ישראלים שרוצים בדיוק את זה?

ומי אלה בכלל האנשים האלה? האם אני מסוגל – אחרי אינספור ניסיונות – להבין מה עובר להם בראש יותר מכפי שאני מסוגל להבין מה עובר בראשה של לטאת כוח? ובהינתן שהם בערך חצי מדינה, אפשר כבר לסכם שלא משנה תוצאות הבחירות – ישראל אבודה?

אבל לא, מה פתאום, אסור לחשוב ככה. יש כאן עדיין חצי מדינה שרוצה ומסוגלת לתקן, ושמע, ברור שאנשים, בטח צעירים, שלא מכירים שום דבר שאיננו נתניהו ומלחמת נצח, יפחדו מכל דבר אחר – משל המערה וזה – וברגע שיראו שאפשר ועדיף אחרת, הם יפסיקו להיות לטאות כוח ויצטרפו לישראל שואפת השפיות ומחרחרת הנורמליות, ושום דבר לא אבוד, מה פתאום.

אבל בוא, על מי אתה עובד. חצינו את נקודת האל-חזור, יותר מדי ישראלים נולדו או גדלו בתקופת מלכותו של הוד נתניהו, ואלוהים, אתה קולט שלא חשוב בכלל מה יהיו התוצאות, עדיין יש ויהיו סביבך, איתך, במדינה שלך, 50 אחוז, אולי 40, אולי 30, שאף אחד מהם, וכו' וכד'?

• טוב, אם הבחירות יכריעו שישראל חדלה מלהתקיים והפכה סופית לממלכת יהודה ואיתמר, אנחנו ניקח את עצמנו למקום אחר, למדינה אחרת – מדינה עם ארבע עונות, כן! יש לנו טיפה חסכונות, ובכלל, יש משהו רומנטי בלפתוח מכבסת ניקוי יבש בצ'יינטאון ולראות את הילדים שלך הופכים, לנגד עיניך, מנוכרים כלפיך וכלפי המבטא הזר שלך, וגדלים להיות מצליחני הייטק בארצם החדשה, ומביאים נכדים ששורפים את הכסף בקצב מעריכי. כן, אנחנו פשוט נעשה את מה שעשו אבותינו וסבותינו: נזוז.

אבל אי-אפשר, כי הילד שלי מתגייס בשנה הבאה.

אבל אפשר, כי הוא יוכל, בכיף שלו, להיות חייל בודד – היי, נשאיר לו את כל הדירה לעצמו!

אבל אי-אפשר, כי אנחנו נצטרך להשכיר את הדירה כאן כדי לממן את הדירה שם, ולילד לא יהיה לאן לחזור, ואין לי לב לנטוש אותו ככה לבד – אז אנחנו תקועים פה. אבל אם הבחירות האלה יכריעו שישראל חדלה מלהתקיים והפכה סופית לממלכת יהודה ואיתמר, אנחנו נהיה חייבים לקחת את עצמנו, וכו' וכד'.

• כי מגיעים לך חיים טובים יותר, ובמקום אחר יהיו לך כאלה.

לא, לא יהיו, הם יהיו אותו דבר, ויודע למה? כי החיים שלך טובים יותר כבר עכשיו, אתה רק לא יודע להעריך! אתה פריבילג. אתה הגמוניה. אתה... סמרטוט, מיעוט לא נספר, פרה חולבת עבור ציבורים נצלנים, איש חילוני מערבי בתוך סחי מזרח-תיכוני פונדמנטליסטי, ומגיעים לך חיים טובים יותר, ובמקום אחר גם יהיו לך כאלה.

לא, לא יהיו, הם יהיו אותו דבר, ויודע למה? וכו' וכד'.

• אבל פורסם שתוך ארבע שנים יהיו יותר תלמידי כיתות א' בבתי ספר חרדיים מאשר בממלכתיים-עבריים. הם ניצחו. לא בזכות, אלא מספרית. כמותית. וישראל החילונית גמורה. אנחנו מיעוט שרק ילך ויצטמק כי הבאנו 2.3 ילדים ממוצעים רגע לפני שהרחם נסגרה לנו בפרצוף, בזמן שהם עבדו בזה מגיל 19. כך שהכל אבוד. גמור. מאחורינו.

מגיעים לך חיים טובים יותר, ובמקום אחר יהיו לך כאלה. לא, לא יהיו, הם יהיו אותו דבר, ויודע למה? כי החיים שלך טובים יותר כבר עכשיו. אתה פריבילג. אתה הגמוניה. אתה... סמרטוט

אבל מה זאת אומרת? בסוף החרדים יהיו חייבים לפרנס את עצמם בעצמם ולתרום שירות צבאי או לאומי כלשהו וללמוד ליבה, כי אין להם דרך אחרת להחזיק את עצמם ברגע שאני לא אוכל – ואני תכף לא אוכל – להחזיק אותם, כי אני מיעוט מצומק. ואז הם ייקחו חלק ממשי בחיי המדינה הזו, וחלקם יהפכו חילונים יותר, ולפעמים לגמרי. ודברים שהדמוגרפיה לא יודעת לנבא – כי היא מדע מדויק כמו סקרים של שלמה פילבר – עוד יקרו. אז לא, שום דבר עוד לא גמור. אבל פורסם שתוך ארבע שנים יותר ממחצית הילדים שיתחילו כיתה א' יהיו חרדים, וכו' וכד'.

• זה נראה לך סביר שעיתונאי, כמו שאומר עמית סגל, מייעץ לקמפיינים של מפלגות שהוא מסקר, כי מבחינתו מדובר ב"טנגו העדין" של עבודה עיתונאית? זה נראה לך הגיוני שהבוס שלו לא חושב, במינימום, להגיד משהו? טוב, תבין את הבוס, כל התעסקות עם סגל תיתפס מיד כמעשה פוליטי, מכונת הרעל תסתער עם קצף על השפתיים, ואנחנו שבועיים לפני בחירות וברור שהם מפחדים. אבל בינינו, נראה לך סביר שעיתונאי – וכו' וכד'.

• יהיה טוב. לפחות יותר טוב. חייב להיות. בעצם מי אמר שחייב, כבר ארבע שנים רצופות שרק נהיה רע, ויותר רע, ועוד יותר, והכי, ואז עוד קצת. אבל אסור להיכנס לפאזה תבוסתנית. חייבים להיות אופטימיים ולנצח. להאמין שיהיה טוב. לפחות יותר טוב. חייב להיות. בעצם מי אמר שחייב. וכו' וכד'.