The Daily Newsstand · Free, Always
Wednesday, November 18, 2026

היסטוריה בקפיטול: ג'פריס נבחר, ועשוי להיות המפתח למועצת השלום בעזה

Translate

סיעת הדמוקרטים סללה את דרכו של האקים ג'פריס להפוך ליו"ר האפרו-אמריקני הראשון בהיסטוריה. למרות מסלול ההתנגשות החזיתי מול הבית הלבן, פגישה חשאית אחת מאוגוסט עם ג'ארד קושנר מסמנת את הנתיב היחיד שבו הממשל והקונגרס עוד יכולים לשתף פעולה - שעובר ישר דרך עזה וריאד 

|

אחרי שגל צונאמי כחול קבע ב-3 בנובמבר כי כ-259 חברי קונגרס דמוקרטים יושבעו בקונגרס החדש, מול כ-176 רפובליקנים בלבד, סיעת הדמוקרטים בבית הנבחרים בחרה את המועמד שלה לתפקיד יושב ראש הבית (הספיקר). ללא כל הפתעה, חבר הקונגרס האקים ג'פריס מניו יורק, בן 56, נבחר להוביל את המפלגה ובדרך הבטוחה להפוך לאפרו-אמריקני הראשון בהיסטוריה שיאחז בפטיש היו"ר. ההשבעה הרשמית במליאה תתרחש אמנם רק עם כינוס הקונגרס החדש ב-3 בינואר, אבל אחרי שהוביל את מפלגתו לניצחון סוחף בבחירות האמצע, הדרך של ג'פריס לפסגה סלולה לחלוטין.

רגע לפני שצוללים לפוליטיקה של היום שאחרי, קצת קונטקסט היסטורי וחוקתי. הבחירה בג'פריס, שגדל בברוקלין כבן לוותיק חיל האוויר ולעובדת סוציאלית, עבד כעורך דין תאגידי ונכנס לקונגרס ב-2012, סוגרת מעגל של יותר מ-150 שנה מאז שג'וזף רייני מדרום קרוליינה הפך לחבר הקונגרס השחור הראשון בתקופת השיקום. ג'פריס כבר שבר תקרת זכוכית אחת כשירש את ננסי פלוסי ב-2022 והפך למנהיג הסיעה השחור הראשון בקונגרס, אך הפעם מדובר בליגה אחרת לגמרי. על פי החוקה האמריקנית, יו"ר בית הנבחרים הוא השלישי בשורת הנשיאות, מיד אחרי הנשיא וסגנו. מעבר ליוקרה הסמלית, הספיקר הוא האיש ששולט בסדר היום החקיקתי, בהרכבי הוועדות ובעיקר בוועדות החקירה של בית הנבחרים, הנשק המרכזי של הקונגרס מול הבית הלבן בשנתיים האחרונות לכהונתו של טראמפ.

למרות שלא התייצב מולו אף מתמודד רשמי, הבחירה הפנימית הזו לא הייתה חפה ממתחים. חלק מתומכיו של ג'פריס רצו לבחור בו בהצבעה קולית פה אחד כדי להקרין אחדות, אך הוא עצמו התעקש לקיים הצבעה חשאית ורשמית באמצעות אפליקציה ייעודית בטלפונים שמנפיק בית הנבחרים למחוקקים. זו הייתה דרך אלגנטית לאפשר לאגף הפרוגרסיבי, שצפוי למנות יותר מ-100 חברים בקונגרס החדש, לשחרר קיטור מאחורי הקלעים מבלי לחשוף מי הצביע נגדו, לקראת ההצבעה הגלויה בינואר. מולם ניצבת קואליציית "הדמוקרטים החדשים" המתונה, שמונה יותר מ-140 חברים, וג'פריס יצטרך לנווט בזהירות בין שתי החזיתות הללו.

עם רוב גדול בהרבה מזה שהיה לרפובליקנים בקונגרס היוצא, הציפיות מהספיקר החדש בשמיים. הדבר הראשון שג'פריס מציב על השולחן הוא סדר יום שמתמקד בשני צירים: יוקר המחיה ופיקוח אגרסיבי על הממשל. בצד החקיקתי הוא כבר סימן השבת הטבות מס בתחום ביטוחי הבריאות, ביטול קיצוצי מדיקייד, הרחבת כיסוי מדיקר (בניסיון לרכך את האגף של ברני סנדרס מבלי לאמץ "מדיקר לכולם") וניסיון לבטל את המכסים שהטיל טראמפ. במקביל, ועדות החקירה של בית הנבחרים נערכות לפתוח בבדיקות מעמיקות סביב התנהלות הממשל והמלחמה באיראן.

אלא שכולם בוושינגטון מכירים את המתמטיקה הפוליטית: עם זכות הווטו של טראמפ ורף 60 הקולות בסנאט, היכולת של הדמוקרטים להעביר חקיקה משמעותית בכוחות עצמם מוגבלת ביותר. וזה עוד לפני שהזכרנו את המהלך שטראמפ שלף מהשרוול ימים ספורים אחרי התבוסה בבחירות האמצע: מינויו של סטיבן מילר לראש הסגל בבית הלבן במקומה של סוזי ויילס.

התגובה של ג'פריס למינוי הזה לא השאירה שום מקום לדמיון לגבי מפלס העוינות בין הצדדים. ג'פריס כינה את מילר "שונא זרים מסוכן וקיצוני חסר אחריות", השווה את נוכחותו בממשל ל"גידול ממאיר", ולא חסך במילים: "יש על ידיו דם אמריקני. פטרו אותו עוד היום".

כשזה הטון בין הספיקר הנכנס לבין האיש החזק החדש בבית הלבן, ברור לכולם ששיתוף פעולה שוטף בין הרשות המבצעת למחוקקת הולך להיות משימה כמעט בלתי אפשרית

כשזה הטון בין הספיקר הנכנס לבין האיש החזק החדש בבית הלבן, ברור לכולם ששיתוף פעולה שוטף בין הרשות המבצעת למחוקקת הולך להיות משימה כמעט בלתי אפשרית. ובכל זאת, יש אולי נושא אחד בלבד שסביבו עוד אפשר לייצר תנועה משותפת: החזון של מועצת השלום של טראמפ.

כדי להבין למה דווקא כאן מסתתר המפתח, צריך לחזור לשלהי חודש אוגוסט האחרון. עוד לפני הקלפיות, כשבאוויר כבר ריחפה האפשרות שהדמוקרטים ישתלטו על בית הנבחרים, נועד ג'ארד קושנר בחשאי עם ג'פריס. השניים בחנו שיתופי פעולה עתידיים, למרות חילופי המהלומות החריפים בין ג'פריס לטראמפ. הפגישה החריגה התקיימה במתחם פרטי שהועמד לרשות השניים על ידי חבר משותף. על אף שג'פריס וקושנר סירבו להגיב רשמית לדברים, גורמים המעורים בפרטים תיארו את המפגש כ"שיחת חתך" רחבה על מגוון נושאים.

והעיתוי הנוכחי אינו מקרי. בימים האחרונים מועצת השלום של טראמפ מתחילה להעלות הילוך. ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, המכהן כנציג הבכיר במועצה, ביקר בישראל, נפגש עם הנשיא יצחק הרצוג וביקש להאיץ את ההתקדמות בתוכנית. מיד לאחר מכן גם הרצוג עצמו קרא בפומבי לקדם את תוכנית 20 הנקודות של טראמפ בעזה.

על הקרקע, הגלגלים כבר הותנעו מזמן: כבר באוגוסט הוציאה מועצת השלום חוזה לחברת בנייה אמריקנית שאמורה להקים מוצב ברצועה שישמש את הכוח הרב-לאומי (כוח הייצוב הבינלאומי), מהלך שהוקפא על ידי ממשלת ישראל לקראת הבחירות האחרונות. על פי המתווה של המועצה, המוכר כ"תוכנית 20 הנקודות", צוות פיקוח אזרחי פלסטיני, חמוש בטייזרים, אמור לפקח על פירוק חמאס מנשקו, ומשם להתקדם לשלב הבא: הקמת "רפיח החדשה" כפיילוט שיקום אזורי. וכאן הכל מתחבר לתמונה הגדולה. התוכנית הזו של טראמפ היא התנאי ההכרחי להתנעת היהלום שבכתר של מדיניות החוץ שלו: הסכמי אברהם 2.0 והנורמליזציה ההיסטורית עם סעודיה.

בתוך ים של מלחמות תרבות, חקירות קונגרס ועוינות אישית מול סטיבן מילר, הארכיטקטורה האזורית הזו היא אולי התוכנית היחידה שחשובה לדמוקרטים המתונים לא פחות משהיא קריטית לרפובליקנים ולמורשת של טראמפ. דווקא על רקע הדדלוק הצפוי בוושינגטון, ההסכמה השקטה הזו, שנזרעה כבר באותה פגישה חשאית בין קושנר לג'פריס, עשויה להפוך לזרז המשמעותי ביותר שידחוף את התוכנית הזו מן הנייר אל המציאות.

View the original on ynet →

KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.