The Daily Newsstand · Free, Always
Thursday, November 19, 2026

האיום הכימי והביולוגי לא מחייב בינתיים תקיפה באיראן

Translate

יעבור זמן רב עד שלאיראן תהיה יכולת להשתמש בחומר לחימה לא-קונבנציונאלי לטווחים ארוכים. יש גם תרחיש אחר שבו היא עלולה לנסות, אך הוא מצריך זמן ומלווה בהרבה "סימנים". בישראל מקווים שהמידע שהעביר ראש המוסד יניע את הממשל, אך בינתיים לטראמפ יש מספיק סיבות להעריך שהזמן משחק לטובתו

רון בן ישי

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חשף אתמול (רביעי) בריאיון לרשת פוקס כי איראן בוחנת באופן מעשי את האפשרות להשתמש בנשק כימי, בנשק ביולוגי וב"פצצה מלוכלכת", שנועדה לפזר חומר רדיואקטיבי. לפי אתר "אקסיוס", המידע הגיע לוושינגטון מישראל באמצעות ראש המוסד רומן גופמן והשר לשעבר רון דרמר. בישראל מקווים שהמידע יניע את הממשל האמריקני לפעול, לפני שטהרן תוכל להפוך את חומרי הלחימה הלא-קונבנציונאליים שהיא מפתחת ומנסה היום ליכולת מבצעית.

אלא שהשאלה שעליה חלוקות הדעות בירושלים ובוושינגטון היא כמה זמן ייקח עד שהמאמצים האיראנים יבשילו לכדי יכולת מבצעית, ובמשתמע - האם זה מצדיק לתקוף מיד באיראן או שאפשר להמתין.

נתניהו יכול להשתמש במידע כדי להסביר מדוע לשיטתו דרושה ממשלת אחדות ומדוע יש לפעול כבר עכשיו עם ארצות הברית. נדמה שבגוש השינוי לא משתכנעים שהמידע מחייב פעולה מיידית. ספק דומה קיים גם במערכת הביטחון של ישראל. אפשר לייחס למידע המודיעיני אמינות, כפי שעושים בישראל, ועדיין לחלוק על המסקנה שצריך לפעול מיד כפי שנתניהו מבקש לגזור.

זאת מפני שגם אם איראן תצליח לייצר חומר לחימה כימי או ביולוגי, או להשיג חומר רדיואקטיבי ל"פצצה מלוכלכת", עוד ארוכה הדרך עד שתהיה למשמרות המהפכה יכולת להפעיל את הנשק הלא-קונבנציונאלי הזה לטווחים של מאות ק"מ, למשל נגד ישראל או נגד בסיסים אמריקניים בירדן.

חיל האוויר של איראן מוגבל ביותר ביכולתו להפציץ בטווחים ארוכים שטחים שמוגנים היטב על-ידי מערכי גילוי ויירוט, וכטב"מים תוקפים מוגבלים מאוד במשקל ראש הקרב שהם יכולים לשאת - בוודאי לטווחים ארוכים. כך שהאפשרות היחידה כמעט שנמצאת בידי איראן כדי להשתמש בחומרי לחימה לא-קונבנציונאליים היא באמצעות טילים בליסטיים שראש הקרב שלהם מסוגל לשאת ולפזר מאות ק"ג של חומר רעיל.

אלא שהבעיה שניצבת בפני המפתחים היא שראש קרב כזה מתחמם לטמפרטורות קיצוניות כשהוא חודר לאטמוספירה במהירות של לפחות פי חמישה ממהירות הקול. חומר לחימה כימי, ביולוגי ואפילו אורניום מועשר נשרף בדרגות חום כאלה. מכאן שצריך לתכנן, לייצר ולנסות ראש קרב מיוחד וזה מצריך זמן ופעילות ששירותי המודיעין המערביים יבחינו בה.

אמנם יש גם תרחיש אחר, שאינו תלוי בהצלחת פיתוחו של ראש קרב. איראן עלולה לנסות להעביר בחשאי מתקן המכיל חומר כימי או ביולוגי או רדיואקטיבי לשטח ישראל או לקרבת גבולה, בדרך היבשה או הים, באמצעות חיזבאללה או מיליציות שיעיות עיראקיות הנאמנות לה. אבל גם זה מצריך הכנות ממשיות להעברה או להפעלה שנמשכות הרבה זמן ומייצרות הרבה "סימנים" מודיעיניים.

בתחום הביולוגי קיימת גם סכנת הדבקה למפתחים ולסביבתם. תקריות שאירעו בתוכנית הנשק הביולוגי של ברית המועצות ממחישות את הסכנה הזאת. מכל זה עולה שבשלב זה, המידע על עצם העיסוק באיראן בנשק ביולוגי כימי או רדיואקטיבי אינו מהווה איום שחייבים לסכלו באופן מיידי.

אלא שבישראל חוששים שאם לא תתבצע תקיפה משותפת באיראן בטווח הזמן הקרוב, ארה"ב תדלל את כוחותיה שכעת מרוכזים באזור בהיקף גדול ובכוננות גבוהה. במקרה כזה יהיה קשה יותר לנהל מערכה משותפת בהיקף שישראל מעוניינת בה. לישראל יש מטרות שחורגות מסוגיית הנשק הלא-קונבנציונלי. היא רוצה לפגוע גם במערכי ייצור הטילים והכטב"מים שאיראן חידשה וביכולתם של משמרות המהפכה והבסיג' לדכא מחאות נגד המשטר.

בירושלים מקווים שהחלשת מנגנוני דיכוי המהומות החדשים תקרב את הסיכוי לשינוי משטר, ושממשלה איראנית מתונה יותר תהיה מוכנה להגיע להסדר בעניין הגרעין. מבחינת טראמפ, השאלה היא אם מערכה נוספת אכן תקרב את השינוי הזה, או דווקא תעניק למשטר הזדמנות לגייס את הציבור סביבו.

הדילמה של טראמפ, שקיימת גם בצה"ל, מחריפה לנוכח העובדה שאיראן בצרות. לא רק האזרחים, אלא גם המשטר חושש לשרידותו. לכן כדאי אולי לחכות כדי לתת לתהליכים הפנימיים באיראן ובתוך המשטר הנוכחי למצות את עצמם. המשטר נתון בצרה מפני שמנופי הלחץ שהוא מפעיל על האמריקנים נשחקים בהדרגה והזמן במובהק לא פועל לטובתו.

מצר הורמוז עדיין מעניק לאיראן השפעה על שוק האנרגיה, אבל עוצמת המנוף הזה הולכת ופוחתת. חלק ניכר מייצוא הנפט והגז המיוצר במפרציות הערביות התחדש לאחרונה, הן דרך המצר והן בצינורות עוקפים ובחיפוי כוחות סנטקום, והגיע כמעט לרמה של לפני המלחמה. הגידול באספקה לשוק העולמי מתבטא כבר כעת בירידה תלולה במחירי הנפט מתחת ל-100 דולר לחבית, וזה עוד לא הסוף והירידה משקפת, בין היתר, את ההקלה הזאת. כמו כן, לפי ההערכה, אזל לחלוטין מלאי הנפט שאיראן החזיקה במכליות סמוך לחופי אסיה ומכרה ללקוחות משם. זהו אובדן של מקור הכנסה בתקופה שבה המצור הימי מקשה עליה לייצא נפט ישירות.

אלא שהעיתוי הפוליטי השתנה. לפני בחירות האמצע בארצות הברית, התייקרות האנרגיה העניקה לטהרן דרך להכביד על טראמפ בזירה הפנימית. כעת הבחירות כבר מאחוריו, והיחלשות מעמדו בקונגרס עלולה להקשות עליו אם ירצה לנהל מערכה ממושכת - אך עדיין יש לו מרחב פעולה בהחלטה על מבצע מוגבל.

גם כושר הפעולה האיראני נגד השכנות במפרץ מוגבל כעת מאוד, וניכר שהאיראנים מנסים להפעיל לחץ צבאי על האמריקנים, אבל חוששים מהסלמה שתגרור מתקפה אמריקנית ישראלית גדולה. לכן, הם משתמשים בכטב"מים בתקיפות בבחריין ובכוויית ונזהרים בשלב זה משימוש בטילים בליסטיים שפגיעת אפילו אחד מהם עלולה לגרום להרס רב בכוויית או בבחריין ולהצית מלחמה רבתי שעוד תחמיר את המצב הכלכלי החמור ממילא באיראן. במקביל, האמריקנים פינו חלק מכוחותיהם מבסיסים החשופים לירי קצר טווח, וכך צמצמו את יכולתה של טהרן לגבות מהם מחיר.

הזהירות האיראנית קשורה גם למה שקורה בתוך המדינה. איראן שותפה עם קטאר במאגר גז מן הגדולים בעולם, אבל מתקשה להפיק, לעבד ולהפיץ די גז לצרכיה. החורף מתקרב, ותושבים שהתראיינו לסוכנויות הידיעות אמרו שהם מתכוונים להסתמך על חשמל לחימום בתיהם. פגיעה אמריקנית-ישראלית בתשתיות האנרגיה כעת עלולה לכן לגרום לקטסטרופה הומניטרית. המונים יקפאו מקור בבתיהם. מבחינת המשטר, זו סכנה פוליטית. מבחינת טראמפ, זו גם סיבה להימנע מפעולה שתאחד את העם האיראני סביב המשטר כפי שקרה בעבר.

לצד האיום החיצוני, קיימת גם אפשרות שאיראן מבקשת לפתח יכולות כימיות וביולוגיות שישמשו אותה בתוך גבולותיה, במקרה של התקוממות עממית שתסכן את יציבות המשטר כמו בתקדים הסורי, שבו משטר אסד השתמש בנשק כימי נגד אזרחיו.

המצור והסנקציות המוטלים כעת על איראן פוגשים אוכלוסייה שכבר הוכיחה שהיא יודעת להסתגל לתנאי חירום, אבל הנטל הכלכלי הנוכחי על האזרחים הוא חסר תקדים. מומחי הבנק העולמי מעריכים שהאינפלציה תגיע לכ-80%, ובמקום צמיחה של המשק הוא יתכווץ ביותר מ-8% בתוצר.

ברחובות ערי שדה אחדות כבר ניכרים סימני תסיסה, בעיקר בקרב גמלאים שקצבאותיהם נשחקו או שכלל אינם מקבלים אותן ובקרב נהגים שנאלצים לשלם הון עתק תמורת ליטר בנזין. אבל בשלב זה המחאות מונות רק מאות משתתפים, והיקפן קטן בהרבה מזה של ההפגנות בינואר. עם זאת, המשטר נערך לאפשרות שהן יתרחבו. במסגרת הבסיג' הוקמו יחידות ייעודיות לדיכוי מהומות, ובהן גם יחידות נשים ונערים בשנות העשרה שלהם.

בירושלים מודעים, כמו בוושינגטון, לעובדות אלה, אבל בישראל חוששים שההיערכות הצבאית האמריקנית הנוכחית תדולל לפני שיהיה אפשר לנצל אותה. את טראמפ השיקול הזה פחות מטריד. יש לו סיבות טובות בהחלט להעריך שהזמן פועל לטובתו, כל עוד המצור הימי והסנקציות נמשכים ונשמרים.

אם הכנסות הנפט ימשיכו להצטמצם והמצוקה מבית תחריף, ייתכן שטהרן תגלה גמישות גדולה יותר במשא ומתן. אבל בהחלט תיתכן האפשרות שהאיראנים יסלימו את פעולותיהם הצבאיות ויסתכנו במודע בתגובה אמריקנית-ישראלית עצימה כדי להיחלץ מהמבוי הסתום שמוג'תבא חמנאי, המנהיג העליון, מגדיר אותו כ"לא מלחמה ולא שלום". מצב שלדברי המנהיג העליון צריך לצאת ממנו.

View the original on ynet →

KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.