מתיו פרי כבר סיפר את הסיפור הזה בעצמו - ועשה את זה הרבה יותר טוב

"העניין עם מתיו פרי" לוקח סיפור ששמענו כבר ומורח אותו על פני שלוש שעות. דמותו כאדם מורכב, שהשתמש בבדיחות כמסכה, אומנם מצטיירת היטב - אבל הדוקו הזה לא מחדש דבר ובין חברי ילדות, אחותו ובכיר NBC לשעבר שמשחזרים כל דקת אינטראקציה איתו, בולטת דווקא היעדרותם של כוכבי "חברים"

לפני שבועיים בדיוק קיבלו אלף עובדים בנטפליקס מייל פיטורים, שישה אחוזים מהחברה, אחד הקיצוצים הכי גדולים שהמזרימה ידעה מאז שהוקמה. "צריך להיות ממושמעים לגבי איפה אנחנו משקיעים אנשים ומשאבים", נכתב שם, לצד הבטחה שהעסק חזק וצומח. מה שלא נכתב, אבל מטריד משקיעים כבר כמה חודשים, הוא העובדה שהמנויים של נטפליקס מבלים בה הרבה פחות זמן ממה שהמנהלים שלה היו רוצים. אז הנה, נמצא הפתרון, וקוראים לו "העניין עם מתיו פרי" (The One About Matthew Perry), דוקו של שלוש שעות שיכול היה בקלות להידחס לשעה, שעוסק באדם שכבר סיפר כל מה שיש לספר עליו בעצמו. אז או שסדרות ארוכות מדי זאת השיטה החדשה של נטפליקס לסנדל אנשים למסך, או שהמשמעת, מסתבר, מוגבלת למחלקת משאבי אנוש ופחות הגיעה לחדרי העריכה.

ב-28 באוקטובר 2023 העוזר האישי שגר איתו בבית שלו בפסיפיק פליסיידס, קנת איוואמאסה, הזריק לפרי קטמין בלי שום הכשרה רפואית ויצא לסידורים. כשהוא חזר הוא מצא אותו צף בג'קוזי. פרי היה בן 54. מאז הורשעו חמישה אנשים, בהם שני רופאים (שמכרו לו קטמין "במחירים מופקעים"!) ואישה שכונתה "מלכת הקטמין". העוזר קיבל שלוש שנים וחמישה חודשי מאסר. שלוש שנים אחרי המוות העצוב הזה נטפליקס מגישה לנו את הדוקו על חייו רצופי התלאות ומשככי הכאבים. שלושת הפרקים של הסדרה עלו יום אחד לפני יום השנה השלישי למותו. בסטנדרטים של נטפליקס, שבדרך כלל מוציאה דוקו על טרגדיה מתוקשרת עוד לפני שהדיו בעיתון מתייבש, זה כמעט איפוק.

הבעיה הראשונה ולא היחידה ב"העניין עם מתיו פרי" היא שפרי עצמו כבר סיפר את הסיפור הזה ובקול הרבה יותר מוצלח, בממואר "חברים, מאהבות והדבר הנורא הגדול", שיצא ב-2022, שנה לפני מותו, הוא פרש את הכול: האלכוהול, הכדורים, הגמילות, המעי הגס שהתפוצץ והשאיר אותו בתרדמת. והוא גם ניבא, בציניות שרק מכור עם חוש הומור מסוגל לה, שהמוות שלו יזעזע אנשים אבל לא יפתיע אף אחד. נטפליקס כבר היו יכולים להכין חבצלת עם יציאת הספר ולהשלים אותה רק עם פרטים על ההלוויה.

שלוש שנים של תחקיר לא ניכרות על המסך: היוצרת, מרי רוברטסון, שעשתה גם את הסדרה על אחורי הקלעים של ניקלודיאון, Quiet on Set, גייסה לטובתה חברי ילדות, אקסיות, חברים מהגמילה, את וורן ליטלפילד, ראש NBC לשעבר, את התובע הפדרלי שהוביל את תיק הקטמין, ובעיקר את אחותו הצעירה, מיה פרי בוויק, כולם משחזרים לעייפה כל דקה ודקה של אינטרקציה שהיו להם אי פעם עם מתיו פרי ומוסיפים שלל תובנות ותיאורים. זה מרגש בפעם הראשונה, נוגע ללב בשנייה ומתיש בשלישית.

אבל דווקא מי שלא נמצא בשלושת הפרקים האלה בולט עוד יותר, בעיקר נוכח שם הדוקו, טייק אוף על שמות הפרקים של חברים (The One..) והוכחה שהיוצרת ידעה בדיוק מי החמישה שהצופה ירצה לשמוע. ג'ניפר אניסטון, קורטני קוקס, ליסה קודרו, מאט לבלאנק ודייויד שווימר מופיעים בסדרה רק בצילומי ארכיון כי אף אחד מהם לא הסכים לקחת חלק בסדרה עצמה. תשובתם הלא רשמית הייתה: הם עדיין מתאבלים או לא רוצים לחפור ברגשות כואבים. מקור מקורב לאניסטון, שבספר שלו פרי מספר שהיא זאת שעימתה אותו על עניין השתייה המוגזמת, מדווח שאין לה שום מוטיבציה "לשבת ולבכות מול מצלמה". גם יוצרי "חברים", מרתה קאופמן ודיוויד קריין, אמרו לא, וגם חברים מפורסמים כמו האנק אזריה ואהרון סורקין לא בין המרואיינים.

ייאמר לזכותה של רוברטסון שהיא נמנעת מסנסציות ומרכילות, והסיפור של פרי כאיש מורכב עובר, איש שהשתמש בבדיחה כמו במסכה, שהסיח את דעתם של האנשים סביבו מכמה שהוא אומלל על ידי זה שהיה מצחיק. שנכנס לסחרור בכל פעם שבדיחה שלו לא עבדה וניסה נואשות שוב ושוב לקבל הכרה על הכישרון שלו, לא משנה כמה כבר הכירו בו. הקטעים בהם פרי עצמו מדבר, בראיונות או תוכניות אירוח, הם הקטעים הטובים ביותר בסדרה.

אל החלק האחרון, שעוסק בטיפולי הקטמין, במוות עצמו ובתיק הפלילי, הצופה כבר מגיע חסר כוחות. אנחנו מקבלים את פרי הליצן העצוב אבל לא פרי שלא הכרנו קודם. רוברטסון לא יודעת מה לעשות איתו מלבד לחזור על מה שהוא כבר אמר, והמוות מקבל סיקור זריז יחסית. יש אפקט מייאש לעובדה שכולנו יודעים שאין הפי אנד לסיפור הזה והוא הופך את כל הסדרה למופע אבלות אחד ארוך. מי שבאמת רוצה להתייחד עם פרי מוזמן לוותר על שלוש השעות של נטפליקס ולפתוח את הספר.