InquirerDangerous heat index forecast in 3 PH areas on Nov. 17The Jerusalem PostUS releases details of Megaspeed probe, says investigation began in 2024PunchLagos ADC deputy gov candidate warns against rigging, dares riggersCNN TürkSAĞANAK ALARMI! 17 Kasım İstanbul hava durumu son dakika| Bugün hava nasıl olacak? Meteoroloji ve AKOM uyardı!ZDF heuteAktuelle Pressemitteilungen des ZDFNumeramaApple sera jugé en France pour obsolescence programmée en juin 2027 : que reproche-t-on à l’iPhone ?النهارخسارة سلتيكس تمنح سفنتي سيكسرز صدارة الشرقية وإمبيد يتألق بـ37 نقطةKhaosod EnglishThai doctor warns of four potential health risks from cheap tissue paper sold onlineComplete SportsFulham To Demand £50 For BasseyHet Laatste NieuwsWeer nieuwe namen voor Rock Werchter: onder meer JUNGLE en Froukje op de afficheSRF NewsNach Amoktat von Aarau – IV soll gefährliche Personen der Waffenbehörde melden dürfenNotJustOkUEFA Nations League: Quarter-final fixtures
The Daily Newsstand · Free, Always
Tuesday, November 17, 2026

"סקרוג'": ג'וני דפ חוזר למרכז הבמה, אבל הדרך לגאולה עוד ארוכה

Translate

הכוכב שנפל מגלם את הקמצן המיתולוגי של צ'רלס דיקנס בעיבוד החדש ל"מזמור חג המולד", שמעניק לו הזדמנות לחזור למחוזות הגותיים שבהם הצטיין בתחילת הקריירה. הבמאי טיי ווסט מוסיף למעשייה הקלאסית כמה רגעי אימה אפקטיביים במיוחד, אבל רוב הסרט מדשדש בין משחק רובוטי, עלילה צפויה והטפה נוצרית מתקתקה. ובכל זאת, יש כאן כמה רגעים שמזכירים מדוע דפ היה פעם שחקן כל כך מעניין. האם זה יספיק לקאמבק מלא? לא בטוח

אם מבקשים לצמצם את "סקרוג'" רק לשורה התחתונה שלו בהוליווד, קרי "מבחן הקאמבק של ג'וני דפ", אפשר לגייס קצת מרוח חג המולד הדביקה שהסרט מטיף לה ולומר שזה צעד בכיוון הנכון. הכוכב הרי ירד מגדולתו הרבה לפני שניפחתם לנו את המוח עם פרשת אמבר הרד, בשורת תפקידים שנעו בין המעצבנים לבלתי-נסבלים. ובאותה נשימה, בקמצנות המתאימה לסקרוג', אפשר גם לומר שלא בטוח שזה מספיק.

"סקרוג'" - טריילר

(קרדיט: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)

נתחיל בחיובי: "סקרוג'" הוא לכאורה בחירה נכונה עבור דפ וחזרה למקורות שלו כאביר הקולנוע הגותי והטים-ברטוני, מלא בערפילים ועורבים מקרקרים. יש בו גם משהו פחות מובן מאליו: הכוכב שהיה צעיר לנצח מגלם סוף סוף דמות שכל 63 שנותיו ניכרות בה. ב"סקרוג'" הוא מגלם אושייה המוכרת במיוחד לכל ילד אמריקאי: אבנעזר סקרוג', גיבור "מזמור חג המולד" של צ'רלס דיקנס מ-1843, אותו זקן קמצן וחסר-לב ששונא את חג המולד, עד שכמובן אירועי החג וכמה רוחות נודניקיות שמבקרות אותו הופכים אותו לצמרירי וחביב כבנימין נתניהו שמציע עכשיו אחדות ופיוס לכל דורש.

אבל בפועל דפ מגלם את הפינגווין מ"באטמן חוזר" של המנטור והשותף שלו, טים ברטון, מ-1992. מילולית, דפ נראה כמו דני דה ויטו, שתי טיפות מים, בסרט הכביר ההוא, אולי גדול סרטיו של ברטון - קומפלט עם האיפור, הקרחת, האינטונציה הזועפת, ההליכה המדדה והבגדים שנראים כאילו נשלפו ממחסני וורנר בניינטיז. אפילו השלג כאן, וממילא שניהם סרטי חג מולד. האירוניה היא שב"באטמן חוזר" כבר היה משהו מ"מזמור חג המולד". עכשיו מגיע העיבוד של דיקנס עצמו, והוא הרבה פחות טוב. ועדיין לא מביך.

שם הסרט המתחכם בעברית והשם העוד-יותר-מתחכם באנגלית עוררו בי חשש כבד שנקבל עוד פריקוול הוליוודי. באנגלית הוא נקרא Ebenezer, שם פרטי שאני לא יודע איך ילד באוקלהומה אמור לבטא כשהוא בא לקופה ומבקש "שני כרטיסים לאבניביבבזר". עוד סיפור-מקור שאיש לא ביקש, על עוד "דמות מיתולוגית" שבינינו נמצאת די נמוך במדרג הדמויות המיתולוגיות של תרבות המערב, אם שמכם אינו ג'ון או ג'ים. ובכן, למזלנו זה לא המקרה.

למעשה, "אבנעזר", סליחה, "סקרוג'", הוא עלילתית עיבוד די סטרייטי ל"מזמור חג המולד". דיקנס עזר לעצב את החג כפי שמכירים אותו היום בעולם דובר-האנגלית: פחות דגש על הולדת ישו, ויותר על משפחתיות, אחווה ונדיבות, עם הרבה שלג ואש באח. כל מה שסקרוג' שונא עד לשליש האחרון. לא פלא שכמעט כל סרטי חג המולד, ז'אנר ותיק ואהוב במיוחד בארה"ב וגם בעולם, בעצם מתנהלים בתבנית העלילתית שרשם דיקנס לפני כמעט 200 שנה: אדם ציני ומריר, שבטוח שמשפחה ואחווה אנושית זה פויה, מגלה שוב את הערכים האלה בתוכו כשהוא מתמודד עם החזיונות של מה יקרה אם לא ישנה את דרכיו, או לחלופין אם העולם יתנהל בלעדיו. קל לזהות את ההד ב"אלו חיים נפלאים" של פרנק קפרה מ-1946 ובסרטי "הגרינץ'". גם בסרטי חג פחות מובנים מאליהם, כמו "מת לחיות" ו"גרמלינס", יש משהו מהחג של דיקנס. ובגדול סרטי הז'אנר בעיניי, "שכחו אותי בבית", ילד קוטר שרק רצה שמשפחתו תיעלם מגלה בחג כמה הוא רוצה שהיא תחזור. סקרוג' קטן ובלונדיני בגילומו של מקולי קלקין.

עבור צופים ישראלים, הצפייה ב"סקרוג'" היא חרב פיפיות מובנית. מצד אחד, תמיד נחמד להיחשף לטקסט יסוד של תרבות אחרת, להבין על מה המהומה ולסתום עוד חור בהשכלה. מצד שני, כן, זה לגמרי סרט נוצרי מיסיונרי. באולם שבו צפיתי, מלא במעריצי ג'וני דפ ישראלים, היה אפשר להרגיש את המבוכה בכל פעם שהסרט עצר לעוד הטפה נוצרית על ערכי חג המולד, או כשדמויות זימרו את Silent Night בלי בדל של ציניות, במתיקות של מקהלת ילדים. אפשר להצטלב, להתגרד, להתפלץ או סתם להתמסר לשעתיים לקדושה של דת אחרת. זה די דומה לביקור בכנסייה בחו"ל בזמן מיסה, רק שהפרסקאות פחות יפות.

במשך רוב הצפייה בו, "סקרוג'" הוא סרט די בינוני, עם משחק לא טוב בואכה רובוטי של רוב שחקני המשנה. תמצאו פה את דייזי רידלי מ"מלחמת הכוכבים" ואת רופרט גרינט הג'ינג'י מ"הארי פוטר", ולא תתהו אפילו פעם אחת איך הם לא הפכו לכוכבים גדולים יותר. לדפ יש שטיק קבוע, הגרסה הארכאית של "שטויות!", והוא לא מצחיק. ההתרחשויות צפויות, וההטפה כאמור מעיקה. ובכל זאת, יש לסרט שני אסים קטנים בשרוול.

הראשון הוא טיי ווסט, במאי סרטי אימה שהופך חלקים נכבדים מהמעשייה של דיקנס לסרט אימה של ממש. שלושת קטעי השיא שלו הם שלוש הסצנות שבהן מופיעות הרוחות המפורסמות שמטרידות את מנוחתו של סקרוג' בליל חג המולד: "רוח חג המולד שעבר", "רוח חג המולד בהווה" ו"רוח חג המולד הבא". בסצנות האלה, כך נראה, השקיעו היוצרים את כל הדמיון ושאר הרוח שהיו להם. אלה גם הסצנות שנחרטות בזיכרון. האימה הגותית הייתה שם כבר אצל דיקנס. ווסט מוציא ממנה את המקסימום.

האס השני הוא, בכמה רגעים לפחות, ג'וני דפ. דווקא בתפקיד השולי הזה, לכאורה בסרט צדדי לכל המשפחה (למרות שיש בו לא מעט קטעי אימה), דפ מסתכל לראשונה זה שנים בעצמו פנימה. מה גרם לו לנסות לחזור למרכז הבמה דווקא דרך סרט כל כך נוצרי אחרי כל התלאות בבתי המשפט ומחוצה להם, אשאיר לרכילאים ולביוגרפים. אולי הוא גילה את ישו, אולי דרך נוחה יותר להזרים כסף לעו"ש. לפי "וראייטי", פראמאונט העניקה לו הפעם צ'ק צנוע של "רק" חמישה מיליון דולר. זה רחוק מאוד מהסכומים ששמו של דפ היה שווה בימי ג'ק ספארו.

אבל כשמסתכלים על הקריירה של דפ מבחינת רמת משחק ולא רק מבחינת מעמד בתעשייה, יש פה קצת חדשות טובות: דפ תמיד אהב לגלם טיפוסים חריגים ומכונסים משולי החברה. ככל שעבר מסרטים עצמאיים ואדג'יים של ג'רמוש וגיליאם למפלצות חסרות-לב של דיסני, האדג'יות נשארה בעיקר באייליינר. שמעתם בכל מקום שג'ק ספארו, שהפציע לראשונה על המסך ב-2003, עוצב בהשראת קית' ריצ'רדס מה"רולינג סטונס", אבל הנוכחות שלו כשחקן הייתה ההפך מרוקנ'רול, אלא סתם הופעה של ליצן. דפ הפך לשחקן שמתחפש לשם ההתחפשות. זה הלך ובלט גם בתפקידים שבחר לעצמו, שנראה שנבחרו לפי כמות האיפור שהוא יכול לעטות על פניו: "אליס בארץ הפלאות", "צ'ארלי מורדכי", "חיות הפלא". אפילו ב"חוקי הפשע", שבו גילם מאפיונר אמיתי, נראה שמישהו שפך עליו דלי של צבע לבן ושהוא היה מוכן לצאת מהטריילר רק עם שיניים תותבות ועדשות שמשנות את צבע עיניו.

גם ב"סקרוג'" דפ מחופש עד מעל לראש, אבל לרגעים הוא גם מביט לתוכו ולתוך דמותו. האיש הבודד שגר בטירה ומיילל על מר גורלו מזכיר את דפ מכמה מהפרופילים שקראנו עליו בשנים האחרונות. כשהוא נזכר באנשים שאהב ואיבד, אני מסתכן בלומר שדפ, אללי, משחק טוב. ובאמת נוגע. ברגעים אחרים הוא משחק ברמה שהולמת מחזה בית ספרי.

לכן בסוף זו מנה מאוד חלקית. הרגעים הטובים של דפ ורגעי האימה המצוינים של ווסט טובעים רוב הזמן בהפקה הוליוודית מגושמת. ובכל זאת, מי שמחפש חדשות טובות על דפ אולי ימצא אותן כאן. ברוח חג המולד, אפשר לסלוח לו.

View the original on ynet בידור →

KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.