לדבר אל העולם, לא אל הבייס

"ארגון האומות-המאוחדות", אמר שגריר ישראל באו"ם, "שהחל דרכו כברית אנטי-נאצית, מוצא את עצמו 37 שנים מאוחר יותר, הולך ונעשה מרכז האנטישמיות של העולם. היטלר", הוסיף השגריר, "היה מרגיש עצמו בבית במספר הזדמנויות במשך השנה שעברה, אם היה מקשיב לדיונים בפורום זה".

עברו 51 שנים מאותו דיון בעצרת בבניין האומות המאוחדות, בנובמבר 1975, שבו נשא השגריר באותם ימים, חיים הרצוג, את אחד הנאומים הנוקבים ביותר נגד הפורום הבינלאומי החשוב ביותר. 51 שנים לאותה החלטה שקבעה כי "הציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית". אבל נדמה ששום דבר לא השתנה. משום שבימים האחרונים שמענו בדיוק את אותם נאומים, וגם גזעניים יותר. ממלך ירדן ועד שליט טורקיה, מאמיר קטאר ועד מזכ"ל האו"ם. וגם נשיא צרפת, עם דברי הבל, הצטרף לחגיגה. זה היה מצעד חרפה של נאומי הסתה.

עם זאת, ב-51 השנים שעברו מאז, קרו כמה דברים. ראשית, ב-1991 בוטלה אותה החלטה. זה היה רגע מכונן. הנה, הקהילה הבינלאומית מסוגלת לחזור בה. מעמדה של ישראל השתפר, למרות שברקע, בעשורים האחרונים, הלכה והתעצמה התעמולה האנטי-ציונית, בעיקר בקמפוסים, ומשם היא התפשטה והתרחבה לכלי התקשורת, לרשתות החברתיות, והיא התפרצה במלוא כוחה מרגע הישמע הגונג של טבח ה-7 באוקטובר. הצביעות הבינלאומית, ההסתה בלי הפסקה, תעמולת השקרים האדירה - הם אתגר קבוע, מטריד ומרגיז שניצב בפני ישראל. זו "המלחמה הרכה" שהיא הזרוע המדינית של המאבק הצבאי.

אבל כל אלה לא פותרים אותנו, את ישראל עצמה, מהתבוננות במעשיה שלה. משום שכאשר יגיע היום נתניהו לנאום בעצרת האו"ם, הוא ככל הנראה יהיה המנהיג המבודד ביותר. כדאי לזכור ולהזכיר שלמרות המלחמה הרכה נגד ישראל, היו עצרות שבהן לא רק נשיא ארה"ב, אלא שורה ארוכה של מנהיגים שיחרו לפתחו של ראש ממשלת ישראל. משום שישראל, צריך להודות, הצליחה להתגבר על התעמולה נגדה.

אלא שאז הגיע ה-7 באוקטובר. ולמרות שהיה אמור להיות ברור, מהיום הראשון, שמלחמת החמאס נגד ישראל היא גם מלחמה אסטרטגית, במטרה לבודד אותנו, ישראל עשתה כל מאמץ כדי לשחק לידי תומכי החמאס. נתניהו הוביל את ישראל מהמלחמה הצודקת ביותר לכישלון המדיני הגדול ביותר. זה לא הג'נוסייד, שהוא עלילה. גם בהנחה שלא היה מנוס מהמלחמה העיקשת, ישראל הייתה יכולה להציע, מהיום הראשון, אי-לחימה תמורת החזרת כל החטופים ופירוז הרצועה. להציע שוב ושוב. זה ברור שהחמאס היה אומר לא. אבל במקום כותרות ללא הפסקה בנוסח "ישראל מסרבת להפסקת אש", הכותרות היו יכולות להיות "החמאס מסרב להפסקת אש".

נתניהו יכול לשאת נאום מדיני, שבנוסף לדיבורים הצפויים והנכונים על איראן, מציג ישראל שוחרת שלום ופיוס, מביע צער על חפים מפשע שנהרגו, גם אם בגלל החמאס. לא שזה ישנה משהו אצל ארדואן ובני דמותו. אבל יש הרבה אוהבי ישראל, מבית ומחוץ, שרוצים נאום של בשורה ותקווה

וכדי להוסיף שמן למדורה, היה מבול של הצהרות אוויליות בנוסח "אין חפים מפשע". ועוד נפט למדורה, עם הגיבוי הממשלתי לחוליגנים בשטחי יהודה ושומרון. זה מרתיח את רוב הישראלים. כנראה גם את רוב המתיישבים מעבר לקו הירוק. אבל במסגרת המאמץ הממשלתי לשרת את האסטרטגיה של החמאס - ממשלת נתניהו-בן גביר-סמוטריץ' עשתה כל מאמץ כדי להפוך את ישראל למצורעת.

כך שנתניהו מתייצב היום באו"ם עֵרֹם וְעֶרְיָה. אין פגישות. כך חלפה לה תהילת עולם. ישראל מבודדת כפי שאף פעם לא הייתה. ולמרות זאת, הוא עדיין יכול להציל משהו. לדבר הוא יודע. הוא יכול לדבר לבייס בבית, בעוד נאום בחירות, שרק יבודד את ישראל יותר ממה שהיא מבודדת. והוא יכול לשאת נאום מדיני, שבנוסף לדיבורים הצפויים והנכונים על איראן, מציג ישראל שוחרת שלום ופיוס, מביע צער על חפים מפשע שנהרגו, גם אם בגלל החמאס. לא שזה ישנה משהו אצל ארדואן ובני דמותו. אבל יש הרבה אוהבי ישראל, מבית ומחוץ, שרוצים נאום של בשורה ותקווה. למען ישראל, הוא חייב לבחור באופציה השנייה.